אדם תבע את אחיו בטענה שהוא חייב לו מאות אלפי שקלים. ביהמ"ש קבע שמדובר בכספים של אביהם המנוח שרצה לחלקם שווה בשווה
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד אחיו בטענה שהוא חייב לו 792,420 שקלים – כמחצית מהסכום עבור כספים פרטיים שהפקיד התובע בחשבונם המשותף, וכמחצית עבור הלוואה שהעניק לנתבע ושלא נפרעה. השופט יהורם שקד קבע כי בפועל מדובר בכספים של אביהם המנוח שהוענקו להם בירושה שווה בשווה, ולתובע אין בעלות עליהם. לפיכך הוא דחה את התביעה על שני רכיביה.
בתביעה שהוגשה במרץ 2021 באמצעות עו"ד רועי מיודק, התובע טען כי לפני עשור הוא פתח את החשבון מושא התביעה ורק בשלב מאוחר צירף אליו את הנתבע כשותף. לטענתו, הוא העביר לחשבון זה 924,841 שקלים מחשבונותיו הפרטיים, כשחלק מהסכום הוא למעשה מתנה מאביו שלדבריו ביקש לנשל את הנתבע מהירושה.
לאור האמור עתר התובע להשבת 462,420 שקלים (חצי מ-924,841), מתוך הסכום שקיבל הנתבע עם סגירת החשבון המשותף וחלוקת היתרה ביניהם.
בנוסף טען התובע כי על הנתבע להחזיר לו את ההלוואה שקיבל ממנו ב-2012, על סך 330,000 שקלים, אותה מעולם לא פרע.
מנגד טען הנתבע, שיוצג באמצעות עו"ד יעל ורד, כי החשבון מלכתחילה נפתח כמשותף והכספים שהופקדו אליו שייכים להוריהם. גם ביחס לכספי ההלוואה לכאורה טען הנתבע שמדובר בכספים של ההורים שהועברו אמנם מחשבון משותף של האבא והתובע, אך בפועל הם היו של האבא.
החשבון נפתח כמשותף
השופט שקד ציין כי בהתאם לפסיקה יש חשיבות לשאלה האם החשבון נפתח מלכתחילה כמשותף, שאז קמה חזקה לפיה יתרת הכספים שייכת שווה בשווה לשותפים בחשבון, אלא אם יוכח אחרת.
בעניין זה הוא ציין כי גרסת התובע ניצבת בודדה מול עדות הנתבע ומול רישומי הבנק בו נוהל החשבון, לפיהם החשבון נפתח כמשותף במקור. לפיכך, השופט העדיף את גרסת הנתבע וקבע שהנטל להוכיח שהכספים בחשבון שייכים לתובע מוטל עליו.
ואולם, התובע כשל בהרמת הנטל. הוא העיד שצירף את הנתבע לחשבון כי "לא היה לו נעים" שקיבל מתנה גדולה מההורים ולא חלק אותה עמו. אלא שהשופט קבע שעדות זו עומדת בסתירה כפולה לראיות, שכן החשבון כאמור נפתח מלכתחילה כמשותף, וממילא אי אפשר היה להפקיד אליו כספים כלשהם לפני צירופו של הנתבע.
התובע לא ויתר וניסה שוב. הוא טען שהעביר כספים פרטיים לחשבון המשותף מטעמי נוחות ויעילות כדי לאחד את חשבונותיו, אך גם גרסה זו קרסה לאחר שהעיד כי את משכורתו הוא מעביר לחשבון אחר. "ניכר כי כל המוסיף גורע", כתב השופט.
לבסוף התובע נשבר על דוכן העדים והודה שהכספים בחשבון הם של אביו ולא שלו.
השופט ציין כי הוא דוחה מכל וכל את עדות התובע ומאמין לנתבע. בהמשך הוא קבע שגם עניין ההלוואה לא הוכח, כשלדבריו התובע שתק משך שנים ודרש את החזר ההלוואה רק כשפרץ ביניהם סכסוך. השופט הגיע למסקנה שגם כספים אלה הם למעשה כספי האב, אותם הנחיל לבניו.
עוד התבסס השופט על צוואה שערך האב כראיה שתומכת בעמדת הנתבע. "מתוך צוואת האב המנוח אנו לומדים על רצון ברור כי שני ילדיו יחלקו את רכושו בחלקים שווים", סיכם.
הוא לא פסק הוצאות בתקווה שזה יביא לשלום בין האחים.
לפסק הדין המלא בתיק תמ"ש 26651-03-21
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין