רע"פ 2038/04 לם נגד מדינת ישראל
בית המשפט העליון קבע, כי בנסיבות המתאימות, גם איום כנגד אדם אחר יכול להוות איום על קולט האיום. עוד נקבע, כי עבירת האיומים משתכללת רק כאשר האיום נקלט אצל המאוים, וכי די בכך שהמאיים צפה כי הביטוי המאיים עלול להפחיד או להקניט את קולט האיום, לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
במקרה הנדון, זוכה המערער מעבירת האיומים, שכן לא התקיים התנאי להרשעה בעבירה שהאשמה בה נתגלתה במהלך המשפט על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום, שכן לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן מפניה.
השופטת בייניש קבעה, כי סעיף 192 לחוק העונשין אינו דורש בהכרח "זיקת ענין" בין קולט האיום לבין מושא האיום. נקבע, כי קיימות מספר קטגוריות אופייניות בהן איום המופנה כלפי אדם אחר שאינו השומע, יהווה משום איום על השומע. כך, אמירה הנמסרת לעובד סוציאלי, פסיכולוג או שוטר, עשויה לעלות כדי איום כלפיהם, כאשר להתנהגות המאיים יכולה להיות השפעה על נושאי תפקידים אלה בשל מעמדם המקצועי ואחריותם המקצועית.
בנוסף, נקבע, כי האיום חייב להיקלט אצל המאוים עצמו, וכי על היסוד הנפשי הקבוע בעבירת האיומים חלה הלכת הצפיות, היינו, די בכך שהמאיים צפה ברמת הסתברות גבוהה כי דבריו עלולים להפחיד או להקניט את קולט האיום, כדי שיתקיים היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 192 לחוק.
רע"פ 2038/04 לם נגד מדינת ישראל
למדור פלילי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
