רשת "עד 120" וחברת הפניקס חויבו באחרונה לפצות את האישה שהחליקה על כתם שמן ב-2012. השופט יחזקאל הראל מתח ביקורת על כך שהנתבעות ניסו לגלגל את האחריות על דייר אחר במבנה.
במרץ 2012 אישה כבת 80 חזרה לדירתה בדיור המוגן "עד 120" ברמת החייל בחצות הלילה. היא לא הבחינה בכתם שמן גדול שהיה על רצפת חניון המבנה והחליקה. בהמשך אובחנו אצלה קרעים בגידים בשתי כתפיה והיא נאלצה לסגור את הגן הפרטי המצליח שניהלה בגבעתיים.
כשנה לאחר הפציעה הגישה האישה תביעה באמצעות עו"ד אורית כהן בר-הדס נגד הדיור המוגן וחברת הפניקס שביטחה את המבנה בביטוח צד ג'.
הנתבעות, שיוצגו על ידי עו"ד שרה פריש, טענו מצדן שמכיוון שכתם השמן נזל מאחד הרכבים שחנה בחניון מדובר בתאונת דרכים והתביעה הייתה צריכה להיות מוגשת נגד בעל הרכב והמבטחת שלו.
לחילופין, הן הגישו הודעת צד שלישי נגד הדייר שמרכבו לטענתן נזל השמן ונגד חברת איילון שביטחה את הרכב.
הדייר, שיוצג על ידי עו"ד אסי לביא-צוקרמן, הכחיש שכתם השמן נוצר בשל נזילה מהרכב שלו. לחילופין הוא טען שבהסכם בינו לבין הרשת היא התחייבה לבטחו בביטוח אחריות כלפי צד שלישי כחלק מהשירותים שהתחייבה לספק לו ושעבורם הוא ושאר הדיירים "משלמים סכומים לא מבוטלים מדי חודש בחודשו".
לדבריו, הוא נכלל כמבוטח בביטוח שהוציאה הפניקס למבנה וניסיון הנתבעות לגלגל את האחריות אליו חסר בסיס.
ניצול לרעה של הליכי משפט
סגן נשיא בית משפט השלום בהרצליה, השופט יחזקאל הראל, קבע כי התאונה אינה תאונת דרכים. הוא ציין כי אמנם יש מקרים שבהם אדם החליק ונפל כתוצאה משמן שנזל מרכב ונקבע שמדובר בתאונת דרכים, אך עם זאת הדבר תלוי בכמה זמן חלף בין סיום השימוש ברכב לבין התאונה.
השופט ציין בהקשר זה שהנתבעות לא שמרו את הסרט ממצלמת האבטחה בחניון וממילא לא הוכיחו כמה זמן עבר ממועד חניית רכבו של הדייר ועד לנפילת התובעת.
השופט קבע שהנתבעות אחראיות לפצות את התובעת מאחר שבמסגרת השירותים שהרשת התחייבה לספק לה נכללים שירותי ניקיון השטחים הציבוריים ובכללם החניון. גם כאן לדבריו פועלת לחובתה של הנתבעת העובדה שלא שמרה את סרט האבטחה ולא הוכיחה מתי נוקה החניון.
השופט דחה את ההודעה לצד שלישי שהגישו הנתבעות וקיבל את טענת הדייר שהרשת התחייבה בהסכם מולו להוסיף אותו לביטוח המבנה.
הוא ציין שהתחייבות הרשת מחייבת גם את הפניקס, אף אם בפועל הדייר לא הוסף לביטוח: "המשמעות המעשית של התחייבות הנתבעת לבטח את הדייר היא שהיא התחייבה שלא תוגש כנגדו תביעה בגין אותה חבות שהנתבעת התחייבה לבטחו בגינה, והתחייבות זו מחייבת גם את הפניקס שנכנסת לנעליה הצרות של הנתבעת, גם אם לא ידעה עליה".
עוד לדבריו, הנתבעות עשו שימוש שלא בתום לב בהליכי משפט כשהגישו את הודעתן כנגד הדייר. "משהנתבעת הפרה את התחייבותה להוסיפו כמבוטח נוסף בפוליסת הפניקס- הנתבעת והפניקס אינן זכאיות לכל סעד כלפי הנתבע".
השופט קבע שהתובעת נותרה עם נכות בשיעור של כ-32% בגין התאונה וחייב את הנתבעות לפצות אותה בכ-1.2 מיליון שקל בתוספת שכ"ט עו"ד של 23.4%.
הנתבעות חויבו בנוסף לשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 25,000 שקל בתוספת הוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין