במשך שנים נטו בתי המשפט לדחות תביעות שהגישו נושים נגד יורשים שוויתרו על ירושה שמגיעה להם. החלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט העליון מצביעה על שינוי המגמה.
הזכות שלא לרשת מוסדרת בחוק הירושה. כל אדם יכול ״להסתלק״ מירושה שמגיעה לו (לוותר עליה) ללא כל הסבר או נימוק. בעבר היה קשה מאוד לתקוף מהלך כזה ונושה שנתקל בקושי מעשי לגבות חוב מיורש שזכה בירושה אך הסתלק ממנה, מצא את עצמו מול שוקת שבורה.
החלטה בעלת חשיבות ציבורית רבה שניתנה באוגוסט השנה (2019) על פי שלוש ערכאות מוכיחה כי המצב כיום שונה לחלוטין ולבית המשפט תהיה נטייה להתערב במקרים בהם ההסתלקות נעשתה בחוסר תום לב.
בע״ם 4255/19
בספטמבר 2016 ארעה תאונת דרכים קטלנית שבה נהרגה תינוקת בת חצי שנה. אביה נהג ברכב מבלי שהיה לו ביטוח חובה תקף. על פי הדין, יורשיה של הקטינה שנהרגה הם שני הוריה, אלא שהאב הסתלק מירושת בתו. בהתאם, צו ירושה שניתן במרץ 2017 קבע שהאם היא היורשת היחידה.
זמן קצר לאחר התאונה הגישו ההורים תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד "קרנית״ – תאגיד ציבורי שמפצה נפגעי תאונות דרכים במקרים בהם אין ביטוח. על פי ״הלכת השנים האבודות״ חויבה קרנית לפצות את ההורים על אובדן ההשתכרות של בתם בשל שנות העבודה שאבדו לה עקב מותה.
במקביל, קרנית הגישה נגד ההורים תביעה לביטול ההסתלקות ולתיקון צו הירושה כך שיכלול את שני ההורים כיורשים. היא טענה שוויתור האב על הירושה נעשה בחוסר תום לב ובמטרה להתחמק מתביעת שיבוב שהגישה נגדו.
נבהיר כי תביעת שיבוב מעוגנת בחוק חוזה הביטוח ומאפשרת לחברת ביטוח לתבוע ממי שגרם לנזק השבה של תגמולי הביטוח ששילמה לניזוק. כלומר, בהתאם לזכותה על פי החוק ולאחר ששילמה תגמולים להורים קרנית ביקשה לתבוע מהאב שגרם לתאונה להשיב לה את הכספים ששילמה לו.
אך מכיוון שכאמור האב וויתר על הירושה, הכספים לא היו בידיו אלא בידי האם. בכך הלכה למעשה הוא שלל מקרנית את האפשרות לתבוע השבה כספית.
זכות חוקית?
בהליך לביטול ההסתלקות טען האב שוויתר על ירושת בתו מטעמי דת ונוהג וכי זכותו החוקית שלא לרשת אותה.
תביעתה של קרנית לביטול ההסתלקות התקבלה. בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע פסק בינואר 2019 שהסתלקות האב מבוטלת מאחר שנעשתה בחוסר תום לב ובמטרה למנוע מקרנית לתבוע השבה. קבלת התביעה תאפשר לקרנית להיפרע מהאב ולדרוש ממנו את הכספים שנאלצה לשלם בגין תאונת הדרכים, שהוא עתיד לקבל כיורש.
ערעור שהגיש האב לבית המשפט המחוזי נדחה ולאחרונה נדחתה גם בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון (בע״ם 4255/19).
מבחן תום הלב
בהליך העלה האב טענה שלפיה קבלת עמדתה של קרנית תביא לגל של תביעות לביטולי הסתלקות של יורשים שנעשו כדי "לברוח מנושים". טענה זו נדחתה בנימוק שהצפת בתי המשפט בתביעות אינו נימוק המצדיק לדחוק החוצה את האינטרס הציבורי שבשמירה על הקופה הציבורית (הכספים שבידי קרנית).
בנקודה זו כדאי לציין שלבתי המשפט מוגשות לא מעט תביעות לביטולי הסתלקות של יורשים. בתחילה הייתה ידם של בתי המשפט קפוצה והם לא נענו לתביעות. חלק מפסקי הדין אף קבעו שלא ניתן מבחינה חוקית לבטל הסתלקות לאחר שניתן צו ירושה שכן מדובר ב-״מעשה בי-דין״ שלא ניתן להתערב בו.
ואולם, לאחרונה ניתן להבחין בשינוי מגמה וההליך בו זכתה קרנית הוא חלק ממנה. בתי המשפט נוטים יותר ויותר לבחון את ההסתלקות על פי עקרון תום הלב ואינם מהססים לבטל הסתלקויות שעומד מאחוריהן מניע לא טהור.
שאלה נוספת שעלתה בהליך הוא מה מעמדה של "קרנית" בתביעה לביטול צו הירושה שניתן לכאורה "בתוך המשפחה". בית המשפט למשפחה פסק שחובתה של "קרנית" לשמור על הקופה הציבורית עליה היא אמונה מקנה לה את ״זכות העמידה״ לפנות בבקשה לביטול צווי ירושה בבית משפט לענייני משפחה שהוא המוסמך לכך.
לא ״מעשה עשוי״
ניתן לסכם כי יחסם של בתי המשפט להסתלקות מירושה הוא שלא מדובר ב״מעשה עשוי״ ואפשר לבטל אותה גם דרך פנייה של צדדים שלישיים שנתקלים בקושי לגבות חוב מיורש.
לנוכח שינוי המגמה בנושא זה ראוי לבחון היטב בטרם תבוצע הסתלקות שנועדה להבריח כספים מנושים. הזכות שלא לרשת אינה סוף פסוק. בית המשפט בהחלט יכול להחזיר את הירושה ליורש שאינו חפץ בה כדי שיפרעו ממנו.
* עו"ד אורי צפת עוסק בדיני ירושות וצוואות
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין