השופט קבע כי זהו מקרה יוצא דופן שמחייב להכיר בעסקה שנערכה בין המנוח לבין אחותו, אף היא הלכה לעולמה. זאת, על רקע התנהלות חסרת תום לב מצד ילדיה שניסו לנצל את היעדרו של מסמך כתוב כדי לגזול את הנכס.
פסק דין ייחודי: ילדיו וזוגתו של גבר שנפטר ב-2013 הצליחו להוכיח שרכש מאחותו המנוחה זכויות בדירה בחולון גם ללא הסכם בכתב ולמרות הכחשה גורפת מצד בני דודתם. שופט בית המשפט למשפחה בתל-אביב יהורם שקד קבע כי "זעקת הגינות" מחייבת להכיר בבעלותו של המנוח על הדירה, שכן מהעדויות והראיות עלה כי בני הדודים "ניסו לעשות גזל בחסות החוק".
הדירה – בה חיו המנוח וזוגתו משנות ה-90' של המאה הקודמת – הייתה רשומה בטאבו בבעלות משותפת שלו ושל אחותו – שליש מהזכויות היו על שמו ושני שליש עם שם אחותו. האחות נפטרה כמה חודשים לפניו, ושנתיים לאחר מותם מכן פרץ סכסוך בין יורשיהם לגבי הדירה.
סכסוך זה הוביל להגשת התביעה הנוכחית במסגרתה עתרו זוגתו וילדיו של המנוח להצהיר שהזכויות שרשומות על שם אחותו שייכות למעשה לאחיה, ולהם כיורשיו.
לפי גרסתם, המנוח רכש בשנות ה-90' את זכויותיה של אחותו ללא הסכם שכן מערכת היחסים הייתה מאוד קרובה. לאורך השנים הוא נמנע מלהעביר את הזכויות על שמו משום שביקש להוריש אותה לילדיו וחשש לזוגתו תשלט עליה.
ב-2005 האחים נפגשו עם עורך דין במטרה להעביר את הזכויות אך בסופו של דבר המנוח התחרט והחליט שאחותו תשמור אותן עבורו ותעביר את הזכויות לילדיו לאחר מותו. אלא שרצה הגורל ולבסוף היא נפטרה לפניו.
להוכחת גרסתם הציגו התובעים מסמכים שמעידים כי המנוח העביר לאחותו 220 אלף שקל, והעידו את עורך הדין שעמו נפגשו. התובעים טענו כי בני הדודים שלהם ידעו על ההסכמות בין הוריהם וכעת הם מתכחשים להן בחוסר תום לב תוך ניצול העובדה שלא נערך הסכם כתוב.
הנתבעים טענו בתגובה כי הרישום בטאבו משקף את הבעלות, כי לדוד שלהם כלל לא הייתה יכולת לרכוש את הזכויות ולעדותו של עורך הדין אין ערך משום שזו עדות שמיעה.
חשש מהאמת
השופט יהורם שקד דחה את הניסיון לשלול את עדותו של עורך הדין, תוך שהזכיר כי הפגישות התקיימו במשרדו והוא היה שותף לשיחות בין האחים.
השופט ציין כי עדותו אישרה את גרסת התובעים ועלה ממנה בבירור כי דודתם ראתה באחיה כבעל הדירה והייתה מוכנה לחתום על תצהיר העברת זכויות בו-במקום.
השופט קבע כי עדותו הייתה אמינה לחלוטין וחיזקה את עדויות הילדים שאף הן היו אמינות (בת הזוג לא העידה מפאת גילה ומצבה הבריאותי). מנגד, גרסת הנתבעים לא זכתה לתמיכה כלשהי ולמעשה האח היחיד שכנראה ידע על השתלשלות העניינים החליט ברגע האחרון שלא להעיד, ככל הנראה משום שחשש מהאמת.
השופט הבהיר כי אינו יכול לקבל גרסת הגנה שנסמכת על ספק ביכולת לממן את העסקה, בפרט לנוכח מצבת הראיות והעדויות שהציגו התובעים והעובדה שהמנוח וזוגתו גרו בדירה ומעולם לא שילמו שכר דירה.
לבסוף, השופט שוכנע כי הנתבעים "ניסו לעשות גזל בחסות החוק" וקבע כי ישנם מקרים מיוחדים ויוצאי דופן שבהם עקרון תום הלב ו"זעקת ההגינות" גוברים על דרישת חוק המקרקעין להסכם כתוב.
בסיכומו של עניין נקבע כי הדירה הייתה של המנוח וכעת שייכת ליורשיו. הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 50 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עורך דין צוואות וירושות מקסים ליפקין (בשם בת הזוג), עו"ד אופיר דיין (בשם הילדים)
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מיכל לוינטוב גיל
עו"ד רן שדה
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין