שתי אחיות שירשו את אמן, מצאו עצמן מתמודדות עם טענת אחיהן כי עליהן לשלם לו חוב של האם כלפיו. הן הוכיחו שהוא קיבל מהאם תשלום מלא
רשמת ההוצאה לפועל בלשכת אשדוד אודליה ביטון אוחיון קיבלה לאחרונה טענת "פרעתי" שהגישו שתי אחיות, שירשו את אמן, בתיק שאח שלהן פתח נגדן בטענה שאמו הייתה חייבת לו 170 אלף שקלים מכוח פסק דין שניתן לטובתו. גרסת הבנות כי אמא שלהן העבירה לאחיהן 100 אלף שקלים באמצעות עו"ד והוא ראה בכך פירעון מלא של החוב – התקבלה. לעומת זאת, טענת הבן כי הכספים לא נועדו לכיסוי החוב אלא ניתנו כמתנה לילדיו לרגל חתונותיהם – נדחתה. בהתאם לכך, הורתה הרשמת על סגירת תיק ההוצל"פ.
המנוחה נפטרה ב-2011. לפני כשנה וחצי פתח בנה תיק הוצאה לפועל נגד אחיותיו, כיורשותיה, בטענה שעליהן לשלם לו מהעיזבון חוב של אמו כלפיו. הבן, שיוצג באמצעות עו"ד ינון פריד, טען כי אמו הייתה חייבת לו 131 אלף שקלים מכוח פסק דין שניתן בהליך שניהל נגדה, והסכום תפח ל-170 אלף שקלים. לדבריו, אמו העבירה לאחיותיו את הסכום לצורך פירעון החוב טרם מותה, אבל במקום להחזיר לו את כספו הן השתמשו בו לעצמן.
האחיות – שיוצגו באמצעות עו"ד שלמה שרעבי – הגישו בתגובה בקשה בטענת פרעתי, כשלגרסתן אמא שלהן כיסתה את החוב עוד בחייה. האחיות טענו שהתיק נפתח בחוסר תום לב, שכן טרם מותה העבירה האם לעו"ד 100 אלף שקלים בנאמנות למען אחיהן, והוסכם שסכום זה ישמש כפירעון מלא של החוב. עוד הן הדגישו את השיהוי הניכר בפתיחת התיק כ-9 שנים לאחר שאמן נפטרה.
האח טען בתגובה כי הכספים מהאם היו מתנה לרגל החתונות של ילדיו, ולא נועדו לכיסוי החוב הספציפי. עוד הוא הסביר כי התעכב בפתיחת התיק משום שצו קיום הצוואה של אמו ניתן רק ב-2017 וכי אפשר לאחיותיו לדחות את התשלום לאורך השנים אבל בסופו של דבר הן סירבו לשלם לו את כספו.
עדויות אותנטיות
רשמת ההוצאה לפועל אודליה ביטון אוחיון ציינה כי עדויותיהן של האחיות היו אותנטיות, השתלבו זו בזו ונתמכו בראיות, בהן דו"ח נאמנות מטעם עורך הדין. לעומת זאת, האח לא הוכיח שהכספים שקיבל נועדו למטרה שונה מכיסוי החוב.
הרשמת קבעה כי הטענה שהכספים הועברו כמתנת חתונה לא משתלבת עם העובדות ועם ההיגיון. "מדוע לחייבת לתת מתנה לבנה בעוד עומד חוב כנגדה לבנה אליו מועברים הכספים?", תהתה. הרשמת ציינה כי הבן גם לא הציג ראיות שיעידו על טיב מערכת היחסים של האם המנוחה עם ילדיו כדי לשכנע שהעניקה להם מתנה כזו. עוד הוסיפה הרשמת כי הבן לא הוכיח שהכספים שהעניקה אמו לאחיותיו נועדו לכיסוי החוב.
לסיכום, הרשמת שוכנעה כי כספי הנאמנות שימשו לכיסוי החוב אפילו שמדובר בסכום נמוך מזה שנקבע בפסק הדין לטובת הבן. היא ציינה כי עצם העובדה שהבן חיכה שנים רבות ופתח את התיק כשאמו כבר לא בין החיים, מחזקת את טענת הבנות כי בזמן אמת הסכים שסכום זה יהווה פירעון של מלוא החוב כלפיו.
לפיכך בקשת הבנות התקבלה ונקבע כי החוב כלפי האח נפרע במלואו. הרשמת הורתה על סגירת התיק ללא פסיקת הוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין