האם ימי הפגרה באים במנין הימים להגשת בקשה לביטול פסק בורר?

לפסק הדין בעניין ל.ס. נ' ב.ט.

בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב קבע כי ימי הפגרה אינם דוחים את הזמן הקצוב להגשת בקשות בענייני בוררות ובקשות לביטול פסק בורר, כאשר הבקשה מוגשת במסלול העצמאי על פי חוק הבוררות.

אחד הצדדים להסכם ובו תניית בוררות, הגיש בקשה לביטול פסק הבורר, לאחר שזה דחה את תביעות הצדדים.

הצד השני טען כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר והוגשה בחלוף 52 יום ממועד מתן פסק הבוררות, ואילו המבקשת טענה, כי על פי תקנות סדר הדין האזרחי לפיהן תקופת פגרת בית המשפט לא תבוא במניין הימים, חלה אף על הליכי בוררות.

השופט נפתלי שילה איבחן בין שני המסלולים להגשת בקשה לביטול פסק בורר - המסלול העצמאי, שעניינו בקשת ביטול, אשר קובע מחסום ברור המונע מבית המשפט להידרש לבקשה שהוגשה מעל ל 45 ימים מיום מתן הפסק, והמסלול המגיב, בו מוגשת בקשת ביטול בתגובה לבקשה של אישור פסק הבוררות, לגביה אין להביא את ימי הפגרה במניין הימים.

במקרה דנן, נקבע, כי מדובר בבקשת ביטול שהוגשה ביוזמת המבקשת, היינו במסלול העצמאי, ולכן יש לדחותה מאחר וימי הפגרה באים במניין הימים. כמו כן, נקבע, כי משבחרה המבקשת שלא לפרט כל נימוק למחדלה, ונימוקיה עימה, אין לה להלין אלא על עצמה ועל כן יש לדחות על הסף את בקשתה לביטול פסק הבורר.

ב"כ המבקשת: עו"ד אורן טננבאום

ב"כ המשיב: עו"ד ניסים שלם

לפסק הדין בעניין ל.ס. נ' ב.ט.

למדור: סדר דין אזרחי וראיות

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.