החלטה למזונות זמניים שהותרה לפרסום לאחרונה מעידה שפסיקתו התקדימית של ביהמ"ש העליון לא שינתה את תפיסת העולם הנהוגה בבית הדין הרבני. לכל הפחות, הדיינים לא ראו צורך להתייחס לכך בצורה כלשהי.
בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב הכריע זמנית בסכומי המזונות אותם ישלם אב לשלושה ילדים לאשתו, כאשר חייב את האיש בתשלום חודשי של יותר מ-13,000 שקל.
השניים נישאו בשנת 2008 וכיום יש להם שלושה ילדים, שניים מהם מעל גיל שש. בשלב מסוים הם פתחו בהליכי גירושין בבית הדין הרבני.
בהחלטה למזונות זמניים שהותרה לפרסום לאחרונה, הרכב הדיינים שכלל את הרב אחיעזר עמרני, הרב אפרים כהן והרב יהודה יאיר בן מנחם, דן בטענות הצדדים למזונות ילדים ומזונות אישה.
האישה ביקשה לחייב את בעלה בלא פחות מ-60,000 שקל שהורכבו ממגוון של הוצאות שאותן פירטה לפרטי פרטים.
מנגד, הבעל טען בין היתר שיש לחייב אותו בסכום של 4,000 שקל עבור מזונות הילדים, וכן במחצית מהוצאות החינוך והרפואה.
"עולה עמו ואינה יורדת"
ההחלטה עסקה רובה ככולה בהלכה היהודית לאורך הדורות. בין היתר, הדיינים הבהירו כי כשמדובר בחיוב האב במזונות אחרי גיל שש – חיוב המבוסס על מה שנקרא "דיני צדקה" – הרי שהיקף החיוב רחב יותר ונקבע לפי "מחסורו של הילד", ולא רק כלפי סיפוק הצרכים ההכרחיים בלבד.
הדיינים הסבירו שמזונות ילדים מעל גיל שש ייגזרו ממעמדו של האב וממה שהאב הרגיל אותם. בעניין זה הדיינים אף הבהירו כי בתי הדין לחייב את האב במזונות בניו לפי רמת חיי האב, כאמור, ולא מקציבים לכולם שיעור אחיד – "העשיר לפי עשרו והעני לפי עניו, וכו'".
המעניין הוא שהדיינים לא התייחסו כלל לפסיקת ביהמ"ש העליון, ובפרט לא לפסק הדין המהפכני מחודש יולי האחרון, שבו הוחלט כי סכומי מזונות ייקבעו בראייה שוויונית, בהתאם ליכולות הכלכליות של שני הצדדים (ולא רק של האב), המשמורת, ועוד פרמטרים.
בהמשך ההחלטה הדיינים ניתחו את טענות הצדדים ומצבם.
בסופו של דבר, לאחר שניתחו את צרכי הילדים ואת רמת החיים שאליה הורגלו, נקבע כי האב ישלם לאם כל חודש מזונות בסך 4,500 שקל עבור שלושת הילדים, וכן 2,000 שקל עבור אחזקת הבית. בנוסף, האב יישא במלוא הוצאות החינוך והרפואה, לאחר שהאם תציג קבלות על הוצאותיה, ולאחר שתמצה את מלוא ההנחות והזכויות המגיעות לה ולילדים.
כמו כן, הבעל אף חויב במזונות האישה בסך של 7,000 שקל לחודש, לאחר שניתחו את הוצאותיה השונות כל חודש. בהקשר זה הדיינים דחו את עמדתו של הבעל, שטען כי האישה אינה זכאית למזונותיה כבר בשלב זה.
הדיינים הבהירו כי טרם הוכחה בפניהם עילה כלשהי השוללת מהאישה את כתובתה, ועד שתוכל עילה שכזו, הרי שעל הבעל לזון את אשתו כדת וכדין. בתוך כך הדיינים הזכירו כי מזונות האישה נגזרים לחלוטין ממעמדו הכלכלי של הבעל, ברוח הכלל "האישה עולה עמו ואינה יורדת".
בסיומה של ההחלטה הדיינים ציינו כי בנוגע לכל הסכומים שנפסקו, "חיוב זה הינו זמני ובית הדין עשוי להגדיל או להעלות את החיוב רטרואקטיבית ואף לבטלו כליל, הכול בהתאם לתוצאות הדיונים בתיק".
בתוך כך הדיינים קראו לצדדים "לנהל משא ומתן ולהגיע להסכם כולל, ואם לא יגיעו להסכם תוך 45 יום הרי שלבקשת אחד הצדדים יקבע מועד לדיון".
עו"ד איתן ליפסקר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין