עימות שאירע לפני כשנה בין שני עובדים במקום עבודה בראשל"צ, גרם לאחד מהם לאבד עשתונות ולהכות את חברו עם כל מה שנקרה בדרכו. הוא הורשע בפציעה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין, אך לא נשלח למאסר. השופט השתכנע שיש להעדיף את האפיק השיקומי.
האירוע שבעקבותיו הוגש כתב אישום בבימ"ש השלום בראשון לציון, התרחש לפני כשנה, בחנות בעיר. הנאשם, שעבד בתפקיד נהג, הגיע לחנות וביקש מהמחסנאי להזיז איזשהו משטח הצידה ולעזור לו להעמיס סחורה.
לייעוץ בתחום הפלילי:
עורך דין פלילי
לאחר שהמחסנאי סירב ואף גידף את הנאשם, בין השניים התלקח דין ודברים. הנאשם החל לסטור לו על פניו וזרק לעברו כיסא פלסטיק.
בשלב מסוים הוא לקח לידיו סכין יפנית שהייתה מונחת על שולחן בחנות, ודקר את האיש בגבו, עד שאנשים אחרים הפרידו ביניהם.
למחסנאי נגרמו חתכים וחבלות, והוא נאלץ לקבל טיפול בבית חולים. הנהג-הנאשם הגיע להסדר טיעון עם המדינה, במסגרתו הודה בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, היזק לרכוש במזיד והחזקת סכין שלא כדין.
בשלב זה הצדדים עברו למה שנקרא "טיעונים לעונש", הנטענים לפני שהשופט מחליט על גזר הדין.
הנאשם – גבר בן 30 נשוי ואב לתינוקת שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק – הופנה לקבל תסקיר משירות המבחן. השירות המליץ על עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי, ופיקוח על הנאשם למשך שנה.
השירות הציע להתמקד בפן השיקומי, והתחשב, בין היתר, בכך שהנאשם הכיר בחומרת מעשיו, חווה בושה ובעל ביקורת עצמית, מביע רצון לקבל טיפול, ונרתע מאד מהמעצר שבו שהה לזמן קצר לאחר האירוע.
בתוך כך צוין כי לנאשם רקע לא קל, הוא מתגורר בבית הורי אשתו ונשר מלימודיו בשביל לסייע בפרנסת המשפחה.
המדינה, שיוצגה על ידי עוה"ד רונן גינגולד ביקשה שלא לאמץ את ההמלצות, ולהשית על הנאשם בין שנה לארבע שנות מאסר בפועל. לחיזוק טענותיה, המדינה הפנתה לפסקי דין דומים, לשיטתה, שבהם נקבע כי אין להסתפק בעבודות שירות במקרים של תקיפה בנשק קר.
הנאשם, באמצעות עוה"ד ליאור אשכנזי, פירט שורה של שיקולים המצדיקים לשיטתו, עונש שיתבטא לכל היותר בעבודות שירות.
הוא טען, בין היתר, שיש לשים לב לרקע לתקרית וכן לעובדה שהיה זה איבוד עשתונות רגעי ולא מתוכנן.
בנוסף, הוא ביקש להתחשב בנסיבות חייו של הנאשם מבחינה אישית ורפואית, וכן בעובדה שהוא מתחרט ומביע אחריות למעשיו. משכך, טען הסניגור שיש להעדיף את השיקול השיקומי ולתת לנאשם הזדמנות להשלים תהליך טיפולי.
זעם רגעי
סגן הנשיאה השופט אברהם הימן ציין לחובת הנאשם את "תת תרבות הסכין", את נסיבות המקרה החמורות, וכן את התוצאות הטרגיות שיכולות היו להיגרם אילו הסכין הייתה פוגעת באיבר חיוני כלשהו.
מנגד, השופט הסכים שמדובר ב"התפרצות זעם רגעית", וציין כי גם גידופים ואיומים מצד המחסנאי, תרמו להתגלגלות האירוע, הגם שאינם מכשירים את התנהגות הנאשם, כמובן.
"לאחר התלבטות קשה, החלטתי כי הנסיבות לקולא במקרה זה גוברות על הנסיבות לחומרה ועל הנטייה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל 'ממש' דהיינו מאורי סורג ובריח", קבע השופט, שהשתכנע שמאסר בפועל יפגע בדרכו השיקומית של הנאשם.
השופט אף התחשב, בין השאר, בעברו הנקי, במצבו הבריאותי ובעובדה שהביע חרטה ולקח אחריות על מעשיו.
בסיכומו של דבר, השופט גזר על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, 5 חודשי מאסר-על-תנאי, וכן פיצוי למתלונן בסך 5,000 שקל וקנס בסך 1,500 שקל.
לקריאת גזר הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין