|
מתברר, כי גם כאשר הפרקליטות מגישה כתב אישום המבוסס על עדויות הנחזות כעדויות ברורות ומרשיעות, הרשעת נאשם אינה וודאית.
כנגד גרשון מסיקה הוגש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות. ( תד 70174/02 מדינת ישראל נגד גרשון מסיקה).
לפי כתב האישום אשר הוגש ע"י פרקליטות מחוז המרכז נטען, כי ביום 28/11/02 בשעה 7:20 בבוקר, נהג הנאשם ברכבו בכביש אלון מורה איתמר, צומת בית פוריק וגרם לתאונת דרכים בכך שפגע בהולך הרגל פלסטינאי בן 90, אשר חצה את הכביש מכיוון צפון לכיוון דרום. כתוצאה מהפגיעה נפטר הולך הרגל.
לטענת הפרקליטות הנאשם נסע במהירות של 97 קמש במקום 80 קמ"ש, שזו המהירות המותרת במקום.
הפרקליטות הסתמכה על עדותם של שלושה חיילים, עדי ראיה, אשר היו בפעילות מבצעית במחסום הסמוך למקום התרחשות התאונה, ונטען כי ראו את התרחשות התאונה. כן הסתמכה הפרקליטות על בוחן משטרתי אשר הגיע למקום ולאחר שבחן את הממצאים בשטח הגיע לכלל מסקנה כי לנאשם הייתה האפשרות למנוע את התאונה.
עם היפתח המשפט, סנגורו של הנאשם, עורך הדין עופר חורש, כפר באשמה, שכן לטענתו, לנאשם לא היה כל סיכוי למנוע את התרחשות התאונה.
עם תחילת המשפט הגיעו החיילים להעיד. במהלך עדותם התברר כי שניים מהחיילים כלל לא ראו את התרחשות התאונה אלא הפנו מבטם כששמעו את חריקת הבלמים. החיילים ניסו להעריך את מהירות נסיעת הנאשם, אך סתרו אחד את השני בקשר למהירות. יתרה מכך, לא ידעו החיילים לציין את כיווני חציית המנוח.
החייל השלישי לא יכול היה לשפוך אור על שהתרחש, וכשנחקר נגדית ע"י הסנגור עו"ד עופר חורש, סיפר כי השוטר שחקר אותו כיוון אותו בשאלות כדי שייזכר.
מטעם הפרקליטות העיד בוחן משטרתי. לפי עדותו, הוא ערך מדידות וחישובים שונים לפיהם הגיע למסקנה, כי הנאשם יכול היה למנוע את התרחשות התאונה. הבוחן אף ציין כי לא השלים את כל הניסויים בשטח עקב התפרעות שהחלה במקום לאחר התרחשות התאונה.
הנאשם העיד כי המנוח חצה את הכביש מימין לשמאל, סיים לחצות את הכביש, ולפתע הסתובב המנוח והחל לחזור. לטענת הנאשם, הוא לא ציפה להתנהגות זו של המנוח, ומיד החל בבלימה אך למצער לא הצליח למנוע את התרחשות התאונה.
בסיום העדת העדים טענה הפרקליטות, כי יש לקבל את עדות הבוחן המשטרתי ועדות החיילים באשר למהירות נסיעת הנאשם.
לטענת הפרקליטות, המנוח חצה משמאל לימין, ולפיכך לנאשם היה מספיק זמן לראות את המנוח ואף להספיק לעצור.
הסנגור עו"ד עופר חורש טען, כי לא ניתן להסתמך על עדות החיילים שכן האחרונים לא ראו את כיוון חציית המנוח. לטענת הסניגור, גרסת הנאשם לפיה המנוח סיים לחצות את הכביש, הסתובב וחזר לכביש, לא נסתרה.
עו"ד חורש טען כי העובדה שהבוחן המשטרתי לא ביצע ניסויים עקב המצב הביטחוני צריכה לעמוד לטובת הנאשם ולא לטובת המאשימה.
שופטת ביהמ"ש לתעבורה ברמלה, רחל טאובר, קיבלה את עמדת הסניגור.
השופטת קבעה כי החיילים לא ידעו לציין את כיוון חציית המנוח, וכי העדויות שלהם סתרו אחד את השני.
בנוגע למהירות נסיעת הנאשם, השופטת ציינה כי העובדה שבחקירת אחד החיילים השוטר כיוון אותו בשאלות הנה בעייתית.
השופטת ביקרה את עבודת הבוחן המשטרתי באומרה כי "בוחן המשטרה מאשר שחשוב לעשות ניסוי בלימה אך לא עשה זאת במקרה זה, ויש בכך טעם לפגם בלשון המעטה".
בסופו של דבר קבעה השופטת, כי היא מקבלת את גרסת הנאשם וכי גרסתו לא נסתרה, ולכן נקבע כי התנהגות המנוח שהסתובב לפתע והחל לחצות את הכביש שוב, הנה התנהגות לא צפויה.
לאור הנתונים בתיק קבעה השופטת, כי הנאשם לא יכול היה למנוע את התרחשות התאונה, ולפיכך זה האחרון לא התרשל.
לאור כל אלו זיכתה השופטת את הנאשם.
* עו"ד עופר חורש מתמחה בדיני תעבורה ועורך התחום באתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
|