השותף עמד מאחורי תביעה שהוגשה נגד בעל המניות בה נטען כי גזל שלא כדין מיליוני שקלים מהחברה. בית המשפט קבע שהתביעה התיישנה
השופט דורון חסדאי דחה לאחרונה תביעה שהגישה חברת "דאבל קיי מוצרי דלק" (שנמצאת בפירוק) נגד אחד מבעלי המניות בה. על פי כתב התביעה היו בחברה במועד סיום פעילותה כ-35 מיליון דולר שהנתבע לקח שלא כדין. התביעה הועמדה לצרכי אגרה על סך של 3 מיליון דולר. השופט קיבל את טענת הנתבע שהתביעה התיישנה וקבע שבעל המניות הנוסף בחברה העלה את החשד עוד ב-2010 במסגרת תביעה שהגיש נגדו.
את חברת "דאבל קיי מוצרי דלק" הקימו הנתבע ובעל המניות הנוסף ב-1996 לשם שיווק וסחר של מוצרי דלק. השניים היו בעלי המניות של החברה ודירקטורים יחידים בה ממועד הקמתה ועד מועד פירוקה על ידי בית המשפט ב-2013.
בכתב התביעה נטען שהחברה הפסיקה את פעילותה העסקית בספטמבר 2007 וכי במועד סיום פעילותה היו בחשבונותיה, למיטב ידיעתו של בעל המניות הנוסף, כ-35 מיליון דולר. עם זאת, במועד הפירוק לא נותר בחשבונות החברה דבר.
עוד נטען כי הנתבע היה אמון על ניהולה הכספי של החברה באופן בלעדי, כי בעל המניות הנוסף והמפרק ניסו לקבל ממנו מידע בדרכים שונות אודות חשבונות הבנק של החברה ולברר לאן נעלמו הכספים שהיו ברשותה במועד סיום פעילותה. ואולם, עד היום הנתבע לא סיפק להם הסבר כיצד חברה שלא הייתה פעילה מאז שנת 2007 הצליחה לאבד סכומי עתק שכאלה.
התובעת ביקשה מבית המשפט לקבוע שהנתבע הפר את חובותיו כבעל מניות ולחייבו להשיב לחברה את כל הסכומים. משיקולי אגרה הועמד סכום התביעה על הסך של 3 מיליון דולר.
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד פז יצחקי-וינברגר, ביקש לסלק את התביעה על הסף בשל התיישנות.
לטענת הנתבע, התובע האמיתי, שותפו, הצניע את העובדה כי כבר התנהלו הליכים משפטיים ממושכים בטענות. כך, בין היתר, הנתבע הגיש נגדו תביעה למתן חשבונות ב-2010 בה העלה את אותן חשדות.
הנתבע הדגיש כי כל ההתרחשות הנטענת אירעה שנים רבות לפני שהחברה נקלעה למצב של חדלות פירעון וממועד הטענות המופיעות בכתב התביעה כלפי פעולותיו בשנים 2006-2007 חלפו למעלה מ-15 שנה.
התובעת בתגובתה טענה כי לבעל המניות הנוסף לא הייתה ידיעה בזמן אמת אודות המעשים שכן לא הייתה לו גישה לחשבונות הבנק של החברה.
חשד שקול לידיעה
השופט דורון חסדאי מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התביעה בשל התיישנות. הוא כתב שתמוה מאוד מדוע בעל המניות הנוסף, הרוח החיה מאחורי התביעה, לא מצא לנכון להגיש תצהיר ולחשוף עצמו לחקירה, באשר לידיעתו או אי ידיעתו את מצבה הכספי של החברה וממתי.
השופט הוסיף שבעל המניות הנוסף הגיש עוד באפריל 2010 תביעה נגד החברה והנתבע למתן חשבונות עקב חשד כי הנתבע מבצע פעולות אסורות בכספי החברה.
זאת ועוד, מהליכים קודמים עולה שבעל המניות הנוסף ידע או לכל הפחות חשד באופן ממשי כי הנתבע ׳רוקן׳ את חשבונות החברה או מעל בנכסיה הכספיים, בסמוך לאחר שהחברה התובעת הפסיקה את פעילותה ב-2007.
בהקשר זה הדגיש השופט שהפסיקה הכירה בחשד כשקול לידיעה בכוח: "כשחשד המתעורר אצל תובע ואף חשד בכוח (במובן של צריך היה לחשוד) הדבר ייחשב כקצה חוט המתחיל את מירוץ ההתיישנות״.
לפיכך הוא קבע שמרוץ ההיישנות החל כבר ב-2007 ולכל המאוחר ב-2010, כך שבמועד הגשת התביעה (יוני 2020) היא כבר התיישנה.
התובעת חויבה בהוצאות בסך 20,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 39292-06-20
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין