ת"א 59190/03, זערור מאיר נגד בנק דיסקונט בע"מ
בית משפט השלום בת"א קבל את תביעתו של לקוח בנק דיסקונט, אשר כספו "התאייד" יום אחד מחשבונו, וקבע כי הבנק יפצה אותו בסך של 200,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין היעלמות כספו, בנסיבות שלא היו בידיעתו או בשליטתו.
השופטת ד"ר דפנה אבניאלי דחתה את טענת הבנק כי תביעתו של התובע, אשר הפקיד את הכסף בשנת 1980 ועד 11/96 לא פנה לסניף הבנק כדי לברר מה עולה בגורל הפיקדון, התיישנה.
נקבע, כי כספים שאדם מפקיד בחשבון פיקדון הם בגדר הלוואה, הניתנת על ידו לבנק. הואיל והכסף מאבד את "ישותו המיוחדת", אין תקופת ההתיישנות מתחילה אלא למן יום הדרישה. לקוחות רשאים להחזיק בפקדונות לאורך שנות דור.
זאת ועוד, יחסי בנק-לקוח אינם יחסי מסחר רגילים, כמקובל בין ספק שירותים לבין מקבל השירות. משכך, הבנק אינו יכול לומר, כי אינו יודע לאן "נעלמו" הכספים שהופקדו על ידי הלקוח. נפסק, כי לא יעלה על הדעת, כי העובדה שהלקוח לא נזקק לכספים במשך 16 שנים, ולא דרש כי יושבו לידיו כל אותה עת, תעמוד לו לרועץ משנזקק להם סוף סוף.
לפיכך, וכאמור, יש לקבל את התביעה, אשר הועמדה ,לדברי התובע, ע"ס 200,000 ש"ח מטעמי אגרה.
ת"א 59190/03, זערור מאיר נגד בנק דיסקונט בע"מ
למדור בנקאות
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.