עובד "פאפא ג'ונס" תבע את שותפו – זכיין שהשקיע מאות אלפי שקלים בהקמת העסק – בטענה שעל פי ההסכם ביניהם מגיעים לו אחוזים מהעסק בחינם. הבוררת חשבה אחרת
ניצחון מהדהד נרשם לאחרונה לזכיין הפיצרייה "פאפא ג'ונס" בכפר סבא, בתביעה שהגיש נגדו שותפו ועובדו לשעבר. כעבור ארבעה חודשים בלבד מהפעלת העסק דרכיהם של השניים נפרדו. אלא שהפיצות כנראה לא השביעו את רעבונו של העובד, והוא תבע בעלות על אחוזים ניכרים מהעסק. הבוררת שמונתה להכרעת הסכסוך, עו"ד הילה סמורזיק, קבעה שתביעתו חסרת יסוד, וחייבה אותו בהוצאות גבוהות לטובת הזכיין.
באוקטובר 2020 רכש הנתבע זיכיון מרשת הפיצריות. שבועיים לאחר מכן נחתם בינו לבין העובד הסכם שותפות בקשר להפעלת סניף הרשת בקניון ערים בכפר סבא. בהסכם נקבע, בין היתר, שהעובד יהיה שכיר של העסק וירוויח 8,000 שקל בחודש, כאשר שכרו יעלה אחרי חצי שנה.
עוד נקבע בהסכם, שבנקודת הזמן העתידית שבה תוחזר ההשקעה שהשקיע הזכיין בעסק, כ-658,000 שקל, "תינתן האפשרות לעובד להיכנס כשותף מלא (50%) בחברה". באפריל 2021 החל העסק לעבוד. אלא שכעבור ארבעה חודשים בלבד, באוגוסט 2021, יחסיהם של השניים התערערו והם החליטו להפריד כוחות.
בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד רענן צפניה טען העובד כי הלכה למעשה הצדדים הסכימו שאחרי החזר ההשקעה לזכיין תינתן לו האופציה להיכנס כשותף בחינם, ללא כל תמורה. לשיטתו, במעמד ההיפרדות הוחזרו לזכיין שליש מהשקעותיו, ולכן הוא זכאי לבעלות יחסית על העסק בשיעור 16.7%.
עוד טען העובד כי הוא זכאי לפיצוי על רווחיו העתידיים של העסק, ובסך הכול הועמדה התביעה על 700,000 שקל.
מנגד טען הזכיין, שיוצג באמצעות עו"ד יעקב בטש ועו"ד יונתן אבישר, כי אין היגיון עסקי בהענקת חצי מהעסק לעובד ללא תמורה. לשיטתו, לשון ההסכם שלפיה כי "תינתן האפשרות", מלמדת על כך שמדובר באופציה הכפופה לקיומם של תנאים נוספים וביניהם תמורה כספית, כך שפרשנות העובד אינה סבירה.
ההיגיון העסקי תומך בזכיין
הבוררת סמורזיק כתבה שהסכם השותפות שותק ביחס לתנאים שבהם יקבל התובע את מחצית השותפות, ומשכך עליה לפנות ולבחון את התכלית האובייקטיבית המונחת בבסיס ההסכם, שמושתתת על היגיון, שכל ישר ויעילות עסקית.
מסקנתה הייתה כי הצדק עם הנתבע, הזכיין. "השימוש במלים 'תינתן אפשרות' מצביע על קיומם של תנאים, שכן אם סברו הצדדים שמדובר בשותפות אוטומטית שאינה מצריכה פעולה כלשהי מצדם היו כותבים 'ייכנס העובד כשותף' או ניסוח דומה", קבעה.
יתרה מכך, קבעה הבוררת, ההיגיון העסקי מטה את הכף לקבלת עמדת ההגנה לפיה כניסתו של העובד כשותף בעסק אינה בחינם. היא כתבה כי "קשה להעלות על הדעת שהזכיין הסכים להעניק לעובד, או לכל אדם אחר, מחצית מהעסק שבו השקיע מאות אלפי שקלים ועבודה רבה".
הבוררת עמדה על כך שכוונת הצדדים הייתה, כנראה, למימון רכישת חלקו של העובד בעסק באמצעות הרווחים העתידיים אלא שבמועד ההיפרדות טרם הוחזרה השקעת הזכיין במלואה – כך שהתנאים להעברת חצי מהעסק טרם הבשילו.
בהקשר לכך היא הדגישה שהתובע אינו יכול להישמע בטענה שרכש את חלקו בעסק באמצעות עבודתו בו, שעה שקיבל משכורת עבורה.
הבוררת אף דחתה את תביעת העובד לקבלת חלק מהרווחים העתידיים של העסק, בנימוק שאין לה בסיס להישען עליו. בסופו של יום מלוא תביעותיו של העובד נדחו והוא חויב לשלם לשותפו לשעבר הוצאות ושכ"ט וע"ד בסך כ-124,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין