ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה צפון הגבילה את גובה הבית שבני זוג, תושבי צפת, ביקשו לבנות, כדי למנוע מהם להסתיר את הנוף לשכנים. השניים חברו לוועדה המקומית לתכנון ובניה צפת ועתרו נגד ההחלטה. המחוזי דחה את העתירה לא לפני שנזף בוועדה המקומית.
בני זוג שרכשו מגרש בצפת וביקשו לבנות עליו בית רחב ידיים הכולל שתי קומות ומרתף, פנו בבקשה לקבלת היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה צפת. הוועדה נענתה להם על אף התנגדות השכנים מהמגרש הסמוך, שטענו כי גובה הבית שמבקשים בני הזוג לבנות יחסום להם את הנוף.
המתנגדים הגישו ערר לוועדת הערר המחוזית וזו הורתה לבני הזוג להנמיך את הבנייה כך שלא תעלה על 6 מטר ממפלס הכביש.
בני הזוג לא השלימו עם החלטתה והגישו עתירה, יחד עם הוועדה המקומית, לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת.
העותרים טענו, בין השאר, שהתכנית מאפשרת לבנות לגובה של עד 9 מטר מפני הקרקע, ופרשנות ועדת הערר המחוזית, לפיה "פני קרקע מתוכננת" נמוכים ממפלס הכביש, אינה מתקבלת על הדעת ופוגעת קשות בזכותם ליהנות מהנכס. לטענתם, השכנים גם יכלו לבנות לגובה וליהנות מהנוף, ומשלא עשו כן - אין להם להלין אלא על עצמם.
ועדת הערר המחוזית, שלעמדתה הצטרפו כמובן גם השכנים, עמדה על החלטתה וביקשה שלא להתערב בה.
לטענתה, בתום בדיקות מעמיקות היא מצאה שהבנייה שמבקשים העותרים לבצע עלולה לגרום לשתי תוצאות בעייתיות: האחת, היווצרות קיר גבוה ובולט שאינו תואם את הנוף באזור, והשנייה, חסימת נוף משמעותית לבית השכנים.
ועדת הערר עמדה על כך שכסמכות תכנונית היא רשאית לפרש את המונח "פני קרקע מתוכננת" בהתאם לשיקול דעתה המקצועי. עוד ציינה הוועדה שפרשנותה נתמכה בהבהרה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה שאישרה את התוכנית החלה על המקום, כמו גם בתשריט חתך בתוכנית המראה ש"פני הקרקע המתוכננת" הם קומה שלמה מתחת לכביש.
לשקול צעדים
השופט הבכיר זיאד הווארי הזכיר לעותרים, שבית המשפט אינו נוהג להתערב בשיקול דעתן של רשויות מקצועיות, שהחלטותיהן נסמכות על מקצוענים, מומחים בתחומם. השופט הדגיש שהחלטת ועדת הערר המחוזית התקבלה "פה אחד" לאחר דיון ממושך, בדיקת התכניות, עריכת הדמיה וביקור בשטח.
השופט הביע תמיהה על החלטת הוועדה המקומית להצטרף לעתירה כנגד הסמכות התכנונית הבכירה. הוועדה המקומית, הבהיר השופט, אמורה להיות גוף ניטראלי והיה עליה להרכין ראש בפני הוועדה הבכירה. להבא, המליץ השופט הווארי, כדאי שתשקול את צעדיה בקפידה.
לגופו של עניין קבע השופט, שאין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר המחוזית: לא נפל בה פגם, הוועדה לא חרגה מסמכותה ולא פעלה בחוסר תום לב. נהפוך הוא, היא הגיעה להחלטה יסודית, מנומקת והגיונית לנוכח הבעיות שהציגה.
לשיטת השופט הוועדה עשתה מלאכתה נאמנה כשלקחה בחשבון את השפעת הבנייה על הסביבה, בפרט בשל החשש שהיתר לעותרים יגרור בעלי בתים נוספים לבנות לגובה, תוך צמצום משמעותי של הנוף.
לבסוף השופט דחה את העתירה וחייב את הוועדה המקומית ובני הזוג לשלם לוועדת הערר המחוזית ולשכנים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 20 אלף שקל.
*עו"ד (מהנדס) יחיאל ברונר עוסק בדיני תכנון ובנייה
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין