בימ"ש שלערעור לא יתערב בהחלטת הערכאה הדיונית

בימ"ש שלערעור לא יתערב בהחלטת הערכאה הדיונית המעדיפה חוו"ד אחת על רעותה.

המערער (דור) נולד בשבוע ה- 25 להריון במשקל 830 גרם והוחש מיד לטיפול נמרץ פגים בבית החולים מאיר בכפר סבא. עם היוולדו סבל דור - בין היתר - מדמום תוך מוחי ומצבו הצריך החייאה ופעולה להעלאת חום גופו. ביום השמיני לחייו התדרדר מצבו של דור והוכנס צנתר לעורק הרדיאלי של יד שמאל על מנת לאזן את רמת החמצן ואת לחץ הדם. בהיות דור כבן שבועיים, אובחן שנוי בצבע כף ידו השמאלית. מצבו הכללי של דור התייצב. שלושה ימים לאחר מכן, רשמה האחות שהיד "כחולה מאוד" ומחלקת הפגים פנתה ליועץ כירורגי שמצא סימנים של איסכמיה. הוא המליץ על טיפול של הגבהת היד וטפטוף מי מלח חמים ומעקב. יום לאחר מכן, משלא נצפה שיפור במצב כף היד, נערכה התייעצות עם מומחה לכלי דם, שהמליץ - לאחר שהתייעץ עם מומחה נוסף מבית חולים אחר - על הזלפת הפרין במינון נמוך. במשך יום אחד חל שיפור במצב כף היד, אך למחרת חלה הרעה והתגלו סימנים ברורים של נמק. בהתייעצות נוספת בין המומחים, לרבות כירורגים ואורטופדים, הוחלט על קטיעת היד מתחת למרפק.

כל הרופאים שהעידו בבית המשפט הסכימו כי דור גדל להיות ילד נורמלי מבחינה פיזיקלית, נוירולוגית והתפתחותית, למעט מגבלה בפעילות הדורשת שימוש בשתי ידיים. הוריו של דור הגישו ההורים תביעת נזיקין שעילתה רשלנות רפואית בטענה כי קטיעת ידו השמאלית של דור נגרמה עקב רשלנותם של רופאי בית החולים. כל אחד מן הצדדים הגיש חוות דעת מומחה מטעמו עליהן נחקרו המומחים בחקירה נגדית.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת שטיין) קבע כי מומחיותו של המומחה מטעם הנתבעים בעניין הטיפול שיש לתת לפגים עולה לאין שיעור על זו של המומחה מטעם התובעים. לפיכך מצא הוא להעדיפה בכל מקום בו חלוקים המומחים לגבי הטיפול הנאות בדור. עוד נקבע, כי מומחיות מנהלת המחלקה וסגניתה בטיפול בפגים גדולה מזו של המומחה מטעם התובעים ועל כן הועדפה דעתן בדבר הטיפול שניתן לדור, לדבריהן, הטיפול הנכון. בית המשפט ציין כי בשקלו את עדותן, היה הוא ער למעורבותן של אלה ולעניין שיש להן בפסק הדין, ואף על פי כן אימץ עדויות אלה עקב התרשמותו החיובית מהן.

מסקנתו של בית המשפט הייתה, כי המשיבים לא התרשלו בהחדרת הצנתר לידו השמאלית של דור, וכי לא הוכח קשר סיבתי בין הכנסת הצנתר לבין נזקו של דור. עוד נקבע, כי הרישומים בדו"חות הסיעוד היו תקינים ומעדותה של מנהלת יחידת הפגים מלמדים התרשם שהתקיים מעקב צמוד ומדוקדק אחר מצב היד. וכי לא היה כל דבר חריג עליו יש לדווח. בית המשפט קבע כי בניגוד לטענת האם, לא היו סימנים מוקדמים למצוקה ביד לפני אותו יום בו נתגלה על-ידי אחת האחיות שינוי בצבעה של היד, שאז הוצא הצנתר ונערך רישום על כך. נקבע, כי הטיפול שניתן לדור היה נכון וטוב וכי שקילת הסיכונים לידו של דור אל מול סיכונים של מוות או פגיעה מוחית או אחרת, הייתה ראויה. ההתייעצות עם המומחה לכירורגית כלי דם - כך נקבע - נעשתה מיד לאחר שהופיעו הסימפטומים שהצדיקו זאת. זאת ועוד, נקבע כי אין למצוא רשלנות בכך שתרופת ההפרין לא ניתנה לדור מוקדם יותר לאור הסיכון לנזק מוחי חמור ואף לסכנת מוות כתוצאה ממתן תרופה זו לדור שסבל מדימום תוך מוחי. יתרה מזאת, בית המשפט קיבל את חוות דעתו של מומחה ההגנה, לפיה השיפור הקל שחל במצב היד לאחר מתן התרופה, לא חל כתוצאה ממתן התרופה. בשל כל האמור, דחה בית המשפט את התביעה.

בית המשפט העליון (כב' השופטת שטרסברג - כהן) קבע שמקום שבית המשפט הדיוני מעדיף את חוות דעתו של מומחה אחד לא יתערב בית המשפט של הערעור אלא במקרים קיצוניים. לפיכך נדחה הערעור.

כל הזכויות שמורות לאתר המשפט הישראלי פסק דין www.PsakDin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.