בימ"ש מתח ביקורת חריפה על עירייה שנקטה בהליכי גבייה נגד קשיש בן כ 80

לפסק הדין בעניין מתנה נ' עיריית אור יהודה ואח'

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א קיבל עתירת קשיש כנגד הליכי גבייה מנהליים שפתחה כנגדו עיריית אור יהודה בגין חובות של כ 2.5 מליון ש"ח שהתיישנו ברובם, תוך שמתח ביקורת על התנהלותה השערורייתית של העירייה.

בבוקר בהיר אחד בשנת 2009, קיבל קשיש בשנות ה - 80 לחייו, דרישת תשלום של מעל 2.5 מליון ש"ח מעיריית אור יהודה עבור תשלומי חובה עירוניים שונים (רובם בני 20 שנה ויותר) בגין מבנה שבבעלותו המשמש כאולם אירועים, ובהם חובות ארנונה, פינוי אשפה, סלילת כביש וכיו"ב, ובשל כך החלה העירייה בהליכי גבייה מנהליים כנגדו תוך עיקול חסכונות חייו ואף סירבה לתת לו אישור עירייה לרשם המקרקעין. לאחר שניסיונותיו לברר את פשר החוב לא צלחו, הגיש הקשיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

הקשיש טען, כי העירייה לא נתנה לו כל פירוט לגבי החובות, וכי לא פעלה כדין כשהטילה את החיובים על שמו, על אף שהנכס הושכר לאחרים. לחילופין טען, כי העירייה מנועה מלנקוט כנגדו בהליכי גבייה מנהליים בשל רשלנותה הקיצונית והתנהלותה חסרת הסבירות והמידתיות, ולחילופין טען, כי רוב חובותיו התיישנו וכי אין הצדקה לריבית המפלצתית שהושתה עליו.

מתגובת העירייה התברר, כי מדובר בחובות רבים משנות ה 80 - 90 של המאה העשרים שתפחו בשל ריביות, וכי לעירייה אין מידע לגבי חלק מהחיובים מאחר וספרי החשבונות באשר לתקופות אלה לא אותרו. עם זאת, בסיכומיה, ולאחר שניתן צו מניעה זמני לנקיטת הליכי הגבייה, הודיעה העירייה כי תימנע מנקיטתם, אולם עמדה על סירובה שלא לתת לעותר אישור מקרקעין.

" התנהלותה של העירייה ושל משרד הפנים באמצעות החשב המלווה- כמעט בלתי נתפסת- הטלת עקולים בסך של מיליוני שקלים, על חסכונות חייו של קשיש בן 80 ללא כל בדיקה מקדמית." כך פתחה השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן את פסק דינה ושללה מייד את החובות בגינם לא מסרה העירייה פרטים כלל ובהם 'יתרות מים', 'פינוי אשפה' ו'שונות' .

באשר לסוגיית הסירוב ליתן אישור לרשם המקרקעין בשל חוב הארנונה נפסק, כי משלא הביאה העירייה כל אסמכתא לקיום החוב או למשלוח דרישות תשלום טרם שנת 2009, הרי כל חוב שהתגבש בשבע השנים שקדמו לדרישת התשלום התיישן זה מכבר. החוב היחיד שנותר, כך נקבע, הוא חוב משנת 2008 אותו על העותר לשלם, אולם מבלי לשאת בריבית הפיגורים, וזאת נוכח התנהלותה השערורייתית של העירייה.

עוד נפסק, כי ההלכה הקובעת, כי רשות אינה רשאית לגבות חובות ארנונה שהתיישנו ישימה גם במקרה בו מדובר במתן אישור לרשם המקרקעין, כך שמקום בו העירייה לא עשתה מאום במשך שנים על מנת לגבות את החוב ולא יידעה את העותר על קיומו, ניתן לומר כי זנחה את תביעתה ולפיכך אינה רשאית להימנע מלתת את האישור.

לבסוף ציינה השופטת, כי התנהלות העירייה בעניין העותר לקתה בשיהוי, חוסר סבירות וחוסר הגינות, שהצדיקו כשלעצמם את קבלת העתירה, ועל כך הוסיפה:

"האפשרות שרשות מקומית תנקוט "שב ואל תעשה" משך שנים רבות ותתעורר יום אחד ותמציא לאזרח דרישת תשלום בסכום אסטרונומי, כרעם ביום בהיר, ללא כל פירוט והסבר ותוך שימוש באמצעי גבייה מנהליים נוקשים, נראית לי בלתי סבירה בעליל ונעדרת הגינות." כתבה השופטת וחייבה את העירייה ואת משרד הפנים בהוצאות משפט של 80,000 ש"ח כל אחת.

• ב"כ העותר: עו"ד גיא הרמלין
• ב"כ המשיבים: עו"ד יוסף הלחמי, עו"ד תמר שחף

לפסק הדין בעניין מתנה נ' עיריית אור יהודה ואח'

למדור: חוקתי ומנהלי

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.