בית המשפט התחשב בכך שהאיומים התרחשו בתקופת משבר בה סבתה של הנערה נהרגה לנגד עיניה ואביה חלה בסרטן. עוד ניתן משקל לגילה הצעיר של הנאשמת
השופטת עדי במביליה-אינשטיין קיבלה לאחרונה בקשה להימנע מהרשעת צעירה שהודתה באיומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וניסיון לתקיפה. אמה של הנאשמת הזעיקה משטרה לאחר שבתה השליכה עליה בקבוק כי סירבה לתת לה כסף. כשהשוטר הגיע היא סירבה להתלוות אליו ואיימה עליו ועל אמה. השופטת התחשבה בשיקולי שיקום ובמצבה הנפשי של הצעירה שהייתה בת 18 ושלושה חודשים במועד ביצוע העבירות.
לפי כתב האישום הנאשמת, ילידת 2001, גרה עם אמה. בנובמבר 2019 לאחר שהאם סירבה לתת לה כסף זרקה הנאשמת בקבוק מים מפלסטיק לעברה.
כשהגיע השוטר לבית סירבה הנאשמת להתלוות אליו ואיימה עליו: "תעוף אני אדקור אותך, תתרחק, צאו לי מהחדר...אני לא הולכת למשטרה...סע לי מהפרצוף, עבריינית צמרת אני...".
הנאשמת איימה גם על אמה: "אני אזיין אותך, אני אשבור לך את השיניים... נשבעת אני דוקרת אותה". בזמן שהשוטרים הוציאו את הנאשמת מהבית, היא ניסתה לתקוף את אמה בכך שהניפה לעברה ידיים.
במסגרת הסדר טיעון הודתה הנאשמת בעבירות.
המדינה, שיוצגה על ידי עו"ד ג'ומעה בדראן, טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ועד למאסר שאפשר שירוצה בעבודות שירות לצד עונשים נלווים.
היא הפנתה לערך החברתי שנפגע, הגנה על שלמות גופו של אדם ושלוותו. נטען כי הנאשמת ניסתה לתקוף את אמה, דם מדמה, ואיימה על איש מרות ללא פחד תוך הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. היא ציינה כי העבירות חמורות ואינן מתיישבות עם אי הרשעה.
הסנגור, עו"ד נדב גרינולד, טען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשמת, ולהטיל עליה צו מבחן למשך שנה. הוא ציין כי הוגש תסקיר חיובי, כי הנאשמת הייתה על גבול הקטינות ומדובר בהתנהגות חד פעמית שאינה הולמת אותה.
עוד הוא הדגיש שבאותה תקופה הנאשמת חוותה משברים משפחתיים וסערת רגשות עת סבתה נהרגה לעיניה בתאונת דרכים ואביה חלה בסרטן. הוא ציין כי היות שמדובר באירוע חד פעמי רגעי, לא ראוי להכתים את חייה העתידיים של הנאשמת ויש לאפשר לה אורח חיים נורמטיבי. הסנגור הוסיף שייתכן כי אילו הגיעו שוטרים אחרים למקום, האירוע היה נגמר אחרת.
מצב נפשי חריג
השופטת עדי במביליה-אינשטיין מבית משפט השלום בנצרת הבהירה שבהתאם לפסיקה הימנעות מהרשעה אפשרית בהתקיים שני תנאים מצטברים: סוג העבירה מאפשר להימנע מהרשעה בנסיבות המקרה, והרשעה עלולה לפגוע "פגיעה חמורה" בשיקומו ובעתידו של הנאשם, עד כי הפגיעה הקשה שתגרם לנאשם בגין ההרשעה אינה שקולה לתועלת הציבורית המעטה שתניב הרשעתו.
השופטת קבעה שתנאים אלה מתקיימים בעניינה של הנאשמת. היא התחשבה לקולה בעובדה שעבירת האלימות נותרה בגדר "ניסיון" מבלי שנוצר מגע אלים בפועל, וכל העבירות בוצעו במסגרת אירוע יחיד, קצר שלא הסב נזק לגוף או לרכוש.
זאת ועוד, העבירות בוצעו בזמן בו הנאשמת סבלה ממצב נפשי חריג בשל מחלת הסרטן של אביה ומות סבתה.
עוד התחשבה השופטת בשיקולי שיקום וציינה כי הנאשמת לא התגייסה לצבא עקב תיק זה והיא לומדת במכינה בתקווה שבסיומה תוכל להתגייס.
בסופו של דבר קבעה השופטת כי הנאשמת ביצעה את העבירות מבלי להרשיעה. היא הטילה על הנאשמת צו מבחן ל-12 חודשים והחתימה אותה על התחייבות להימנע מעבירות דומות במשך 3 שנים.
לפסק הדין המלא בתיק 22539-08-20
ב"כ המדינה: עו"ד ג'ומעה בדראן
ב"כ הנאשמת: עו"ד נדב גרינולד
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין