בודדה את אביה – והפסידה בקרב על ירושתו

האישה העבירה את אביה הסיעודי לבית אבות מרוחק הסמוך למקום מגוריה, והודיעה לאחיותיה שתזמין להן משטרה אם יגיעו לבקר אותו. השופטת ביטלה את הצוואה לטובתה

החטא ועונשו: בית המשפט למשפחה בחדרה ביטל לאחרונה צוואת אב ל-5 בגלל השפעה בלתי הוגנת שהופעלה עליו בשעת עריכתה. הזוכה העיקרית בצוואה, אחת מבנותיו, העבירה את אביה בתקופה הסמוכה לצוואה, בה היה סיעודי, לבית אבות מרוחק ומנעה ממנו ביקורים למרות שערג לכך. השופטת יפעת שקדי שץ ראתה בכך, לצד נסיבות בעייתיות נוספות, כסיבה לפסילת הצוואה.

סביב התקופה בה נערכה צוואתו, יוני 2017, היה מצבו הגופני של המנוח קשה מנשוא. הוא שהה במחלקה סיעודית בבית אבות, היה מוגבל בתנועה, לא שלט בהפרשות ונזקק לעזרה בכל פעולות היום-יום. מבחינה רפואית הוא הוגדר כ"סיעודי הנדרש לטיפול רב". בנוסף הייתה לו נטייה לעצבנות ורגזנות, כשעל רקע מצבו הפיזי הקשה הוא אף סבל מדיכאון.

כל זאת לא מנע לכאורה מהמנוח, אב לחמש בנות ששכל את בנו, לערוך בתקופת סבלו צוואה לטובת שתיים מבנותיו בחלוקה של 85%-15%, בטענה כביכול שהן היחידות שסעדו אותו וטיפלו בו. כשנתיים וחצי לאחר כתיבת הצוואה הוא הלך לעולמו והזוכות בצוואה ביקשו לקיימה.

אלא שבקשתן נתקלה בהתנגדות מצד שלושת בנותיו הנוספות ואימן, שנושלו מהצוואה. לטענתן, בתקופת עריכת הצוואה היה המנוח בלתי כשיר מבחינה נפשית ובריאותית, והוא חתם עליה בהיותו נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד הזוכה העיקרית בצוואה, תוך מעורבותה הפסולה בהכנת המסמך. מכאן, לטענת המתנגדות, שיש להכריז על הצוואה כבטלה.

לא יזם את הנתק

תחילה דחתה השופטת שקדי שץ את הטענה לחוסר כשירות מצד המנוח במועד עריכת הצוואה. היא ציינה שהוא אמנם סבל ממצב גופני קשה מנשוא, אלא שהתיעוד הרפואי מאותה תקופה מלמד שבכל זאת היה צלול.

למסקנה שונה הגיעה השופטת בסוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת. כאן, לדבריה, הוכחה התנהלות פסולה מצד הזוכה העיקרית בצוואה על אביה העולה כדי השפעה שכזו. כך, שבועות ספורים בלבד אחרי עריכת הצוואה פעלה אותה יורשת להעביר את אביה לבית אבות מרוחק הסמוך למקום מגוריהן שלה ושל אחותה-הזוכה, וזאת מבלי לעדכן את יתר בני המשפחה.

אלא שבכך לא הסתיימו מעללי היורשת. מסתבר שהיא ביקשה מחברה שלה, שליחת חב"ד, למסור לאחיותיה שלא תגענה לבקר את אביהן החולה בבית האבות החדש, ושאם הן יעשו זאת – היא תזמין להן משטרה.

השופטת חידדה כי ממסכת הראיות נלמד שמעבר האב לבית האבות החדש, כמו גם מניעת הביקורים, היו פרי יוזמתה של בתו-הזוכה העיקרית בצוואה, ושלה בלבד. כך למשל, מאחת העדויות עלה שהמנוח השתוקק באותה תקופה לביקורים מצד בני משפחתו ו"לקח ללב שאף אחד לא בא לבקר אותו".

חיזוק למסקנה שמניעת הביקורים לא הייתה ביוזמת המנוח נמצאה בצוואה עצמה, בה הוא הביע מורת רוח על כך שבני משפחתו לא מבקרים אותו. "ככל שהביקורים נמנעו לבקשת המנוח, מדוע מלין על כך המנוח בצוואה?", תהתה השופטת.

לכל האמור הצטרפה מעורבותה האינטנסיבית של הבת בעריכת הצוואה, אשר התבטאה בין היתר בלקיחת אביה לעורך הדין, הסעתו להפקיד את הצוואה ותשלום האגרה על-ידה. אלה, לדברי השופטת, מטים את הכף לטובת המסקנה שהופעלה על המנוח השפעה בלתי הוגנת מצד הזוכה בצוואה.

לאור זאת השופטת קיבלה את ההתנגדות, קבעה שהיא בטלה וחייבה את הזוכות לשלם לאימן ולאחיותיהן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.

• ב"כ המבקשות: עו"ד י. נדב
• ב"כ המתנגדות: עו"ד ע. מורגן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.