הצוות הרפואי בבית החולים 'סורוקה' לא הצליח לטפל כראוי באישה שהגיעה לבית החולים עם דימום עיקש באף. הטיפול הרשלני גרם לאישה לצלקת מכוערת ולקשיי נשימה. ביהמ"ש חייב את שירותי בריאות כללית, בעלת בית החולים, בתשלום הפיצוי.
האישה הייתה בת 29 ובחודש השביעי להריונה כשהגיעה ביוני 2006 לחדר המיון בבית החולים עם דימום עקשני מנחיר ימין, ושוחררה לביתה לאחר שהדימום הופסק על ידי החדרת טמפון לנחיר. אלא שהדימום לא פסק והאישה שבה לבית החולים כבר באותו היום, ואז שוחררה בשנית לאחר שנבדקה על ידי רופא.
נפגעתם עקב רשלנות רפואית?
פנו ל-עו"ד רשלנות רפואית
ואולם, הדימום לא הפסיק. האישה חזרה לחדר המיון בפעם השלישית, הטמפון הוחלף בחדש, ולאחר השגחה של מספר שעות שוחררה לביתה עם הנחייה להתייצב כעבור יומיים.
אלא שכבר למחרת חזרה האישה בפעם הרביעית למיון, התעלפה, ובהיותה בהיריון מתקדם הועברה לבדיקה בחדר לידה וקיבלה עירוי. בהמשך היום היא שוחררה, ולאחר שלושה ימים חזרה לחדר המיון מכיוון שהדימום שב ותקף אותה.
הפעם ביצע בה הצוות הרדמה מקומית, לשם ביצוע הליך שמטרתו למנוע את חזרת הדימום. ההליך כלל החדרת קטטר לשאיבה וסקירה של חללי האף, אך לא נמצא דימום פעיל, וגם הפעם האישה שוחררה לאחר שהצהירה שהיא חשה בטוב.
בסמוך לסיום ההיריון התגלה כי בנחיר הימני של האישה נוצר נמק ונפער פצע גדול שגרם לצלקת בולטת לעין באף. מעבר לבעיה האסטטית בפניה, החלה האישה גם לסבול מקשיי נשימה. בדצמבר 2006 עברה האישה ניתוח פלסטי לשיקום הנחיר, אך גם לאחריו נותרה הצלקת המכוערת על אפה.
לטענת האישה, מצבה נבע מהטיפול שקיבלה בבית החולים סורוקה. ב-2008 היא תבעה פיצוי על הרשלנות הרפואית מהכללית – בעלת בית החולים.
לדבריה, הצוות הרפואי התרשל באופן החדרת הקטטר לאפה, לא בדק את תקינותו והתעלם מתלונותיה על כאבים עזים. בנוסף, לא סופקו לה הנחיות לטיפול המשך וצמצום הנזק שנגרם לאחר שהצינורית הוצאה מאפה.
האישה סיפרה על הסבל שעברה בבית החולים, וכיצד התלוננה מספר פעמים בפני הצוות על כאבים עזים באזור הפנים והאף, מבלי לקבל כל התייחסות מעבר לאקמול לשיכוך הכאב. לטענתה, במשך כל הזמן ששהתה בבית החולים אחרי החדרת הקטטר היא לא נבדקה אפילו פעם אחת על ידי רופא.
הנתבעת לא הכחישה כי נגרם לתובעת נזק, אך טענה כי מדובר בסיבוך רפואי ידוע שנגרם למרות הטיפול הראוי ונקיטת מלוא אמצעי הזהירות.
בושה ומבוכה
השופטת מיכל שרביט מצאה את עדותה של התובעת כאמינה, עקבית ומאוזנת, וקיבלה את טענתה לפיה בעת ההליך הופעל לחץ בלתי סביר ורשלני על אפה.
השופטת גם ציינה כי אילו הצוות הרפואי היה נענה בזמן לתלונות התובעת על כאביה, הוא היה יכול למנוע את נזקיה. מכאן, קבעה השופטת כי התובעת זכאית לפיצוי מהנתבעת.
בבואה לקבוע את נזקיה, התייחסה השופטת לתחושות הבושה והמבוכה שהתובעת נאלצה להתמודד עמן עקב השחתת מראה אפה, במקביל לקושי הנשימתי שליווה אותה עד לניתוח המתקן, כל זאת שעה שנזקקה לכל כוחותיה לשם טיפול בתאומים שנולדו לה לאחר הריון ראשון.
לסיכום, הורתה השופטת לנתבעת לפצות את התובעת ב-256 אלף שקל עבור כאב וסבל, גריעה מכושר השתכרות והוצאות רפואיות, בתוספת לשכ"ט עו"ד של 60,000 שקל והוצאות משפט.
* עוה"ד ד"ר ערן אגו והילה בועז-גבאי עוסקים ברשלנות רפואית
** הכותבים לא ייצגו בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין