אף שהורשע בגרימת תאונה: איי.די.איי טענה שהמבוטח לא נהג ברכב

ביטוח ישיר סירבה לשלם על נזקים שנגרמו לרכבו של המבוטח, שטען שבנו נהג ברכב. הליך פלילי בו הורשע הבן גבר על הסתירות בעדויות הבן והאב והביא לחיוב המבטחת בתגמולים

השופטת שרה דותן קיבלה לאחרונה ערעור שהגיש מבוטח בחברת איי.די.איי (ביטוח ישיר). החברה סירבה לפצות על נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה. היא טענה שהמבוטח ובנו הסתירו ממנה עובדות בכוונת מרמה, ומי שנהג ברכב הוא צד שלישי חסר רישיון ושיכור. בית משפט השלום דחה את תביעת המבוטח אך השופטת דותן הפכה את התוצאה על בסיס הליך בבית המשפט לתעבורה בו הורשע הבן בגרימת התאונה.   

בנובמבר 2014 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו של המבוטח. לדבריו, בזמן התאונה נהג בנו ברכב והוא התנגש במונית שהייתה מבוטחת בחברת הראל.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב המעורבים.

מאחר שנהג המונית והנוסע שהיה ברכבו נחבלו, נחקר האירוע על ידי המשטרה ובתום החקירה הוגש כתב אישום נגד הבן. לפי כתב האישום במועד התאונה הבן נהג ברכב בקלות ראש וגרם לתאונה. 

באוקטובר 2015 הבן הודה והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ונגזרו עליו חמישה חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס.  

לאחר מכן, בשל הנזקים שנגרמו לרכבו הגיש האב תביעה נגד איי.די.איי. 

המבטחת סירבה לשלם וטענה שהבן לא נהג ברכב בזמן התאונה וכי הודעות המבוטח לחברה כללו סתירות ואי דיוקים המובילים למסקנה שהוא מסר לה עובדות כוזבות והעלים ממנה עובדות בנוגע לתאונה בכוונת מרמה. 

לגרסת המבטחת, נהג ברכב אדם אחר שאינו מחזיק ברישיון נהיגה והיה שתוי. היא הוסיפה כי התאונה התרחשה בשל מרוץ שנערך בין הרכב המבוטח לרכב אחר, ומשכך נעשה בו שימוש שלא בהתאם לתנאי הפוליסה. 

בית משפט השלום בתל אביב דחה את תביעת האב נגד המבטחת על סמך סתירות שעלו בעדויות האב והבן. בפסק הדין נקבע כי העדויות הסותרות ״יש בהם כדי להסתיר את האמת מחברת הביטוח, באשר למי שנהג ברכב״ וכי הבן והאב מסרו לחברה פרטים כוזבים במטרה לקבל את כספי הביטוח. 

בערעור טען האב כי בית המשפט התעלם מעובדות מהותיות שהעיקרית שבהן היא הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט לתעבורה, בו הורשע בנו בגרימת התאונה. 

המבטחת מצדה, שבה והפנתה לסתירות ולאי הדיוקים בעדויות.

ראיה משמעותית

השופטת שרה דותן מבית המשפט המחוזי בתל אביב ציינה כי אמנם התגלו סתירות רבות בגרסאות עדי התביעה, ואולם לא כל הסתירות היו בליבת המחלוקת, דהיינו, זהות הנהג. ״חובה היה על בית המשפט לבחון את השאלה האם התנהלות המעורבים נועדה להפחית מחומרת העבירה הפלילית, או להעלים את זהות הנהג״, כתבה.

היא הוסיפה כי כשעה לאחר האירוע הצהיר בנו של התובע לפני חוקר המשטרה כי הוא זה שנהג ברכב. כמו כן, בסופו של יום הבן הורשע בעבירות שיוחסו לו שעניינן נהיגה בקלות ראש.  

״למרבה הצער, בית המשפט קמא לא התייחס בפסק דינו לפסק הדין המרשיע״, כתבה השופטת. 

היא הוסיפה כי בחינת שלל העדויות שנגבו מהמעורבים מוליכה למסקנה שהאב ובנו הפנו את עיקר מאמציהם להפחית מחומרת עבירות התנועה שבוצעו על ידי הבן.

לפיכך קיבלה השופטת את הערעור וחייבה את המבטחת לפצות את המבוטח בגין הנזקים שנגרמו לרכב.

לא ניתן צו להוצאות. 

• ב״כ המערער: עו"ד יצחק מנחם
• ב״כ איי.די.איי: עו"ד דן טביב ואח'
• ב״כ הראל: עו"ד דבירה לקס סלונימסקי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין