יהודייה שנישאה למוסלמי הפכה לחרדית לאחר גירושיה, שינתה את שמו של בנם המשותף והסיתה אותו בצורה קיצונית. ביהמ"ש קבע כי האם אשמה בנתק המוחלט ששורר היום בין האב לבנו, ועליה לשלם על הנזק הנפשי שגרמה לו.
בית המשפחה למשפחה בתל-אביב חייב לאחרונה אם יהודייה לילד כבן 14 לפצות את אביו המוסלמי ב-250 אלף שקל על הנזקים הנפשיים שהסבה לו כשהסיתה את הילד נגדו והרחיקה אותו ממנו כשהחליטה לחזור בתשובה, עד שנוצר ביניהם נתק מוחלט שלא ידוע אם ייפתר אי-פעם. השופטת איריס ארבל-אסל קבעה כי האם, שהפרה באופן חוזר ונשנה החלטות שיפוטיות, התרשלה כלפי האב ושללה את זכותו הטבעית לשמש כהורה.
ההורים הכירו בתחילת שנות האלפיים במועדון לילה. ב-2003 נולד בנם המשותף, וכשנה לאחר מכן הם נפרדו. האם חזרה בתשובה ומאז מגדלת את בנה כחרדי ומונעת ממנו את האפשרות לקיים קשר בריא עם אביו.
כבר ב-2005 פנה האב לבית המשפט כדי שיאפשר לו לממש את הורות ולהיפגש עם בנו. בפועל, מאז ועד היום – כשהילד כבר בן 14 – הצליח להיפגש עמו פעמים ספורות בלבד. זאת, למרות החלטות שיפוטיות והמלצות גורמי הרווחה והגורמים המטפלים שמונו בתיק לאורך השנים.
ב-2014, ולאחר שהיה כבר ברור שהקשר בין האב לבין הקטין בלתי אפשרי כיוון שהאחרון מסרב בתוקף להיפגש עמו בשל הסתה קשה ביותר מצד האם, הגיש האב תביעה נזיקית בה ביקש פיצוי של 450 אלף שקל על הנזק שהאם הסבה לו עקב הניתוק מבנו.
האם טענה מנגד כי האב אדם אלים, ששיקר לה שהוא יהודי ולא גילה לה שהוא אזרח ירדן ושוהה בלתי חוקי. לטענתה, כשהאב גורש מישראל על ידי הרשויות היא זו שנאלצה לטפל בילד לבדה במשך שלוש שנים – כך שאין להאשים אותה בניתוק.
עוד נטען כי כשהילד היה בן ארבע התקיימו עם אביו מספר מפגשים טראומתיים שגרמו לו למצוקה רגשית קשה. לסיכום היא טענה כי הנתק הוא תוצאה של נסיבות חיים קשות לרבות העובדה שכיום הילד גדל ביישוב דתי ואילו אביו מוסלמי.
רמסה את הקשר
ואולם, השופטת ארבל-אסל כתבה בפסק הדין כי "... מעיון בהליכים מראשיתם, עולה כי בתחילת הדרך, הקטין הביע רצון ושמחה לפגוע את האב – אשר נרמסו על ידי האם והוחלפו בחרדות, פחדים, הימנעות ורתיעה מוחלטת מכל מפגש עם האב".
"האם פעלה בזדון למחוק את האב מחייה ומחיי הקטין, על רקע הבדלי הדתות ביניהם ורצונה להסתיר את עברה כמי שנישאה למוסלמי, מעיני הקהילה הדתית אליה בחרה להשתייך", הוסיפה בהמשך.
בתוך כך השופטת לא האמינה לטענות האם על אודות אלימות מצד האב – שאין להן כל אישוש ראייתי והן לא תואמות את התרשמות הגורמים המקצועיים שליוו את התיק מראשיתו. באופן כללי קבעה האם שגרסת האם לא מהימנה ורוויה סתירות ואי-דיוקים.
"אין ולא יכול להיות ספק כי המצב הקיים, בו הקטין מבוצר בעמדתו ומביע סרבנות קשה לכל קשר עם האב, הוא תוצאה של התנהלות האם, אשר גרמה במו ידיה ומתוך רצון וכוונה מלאים, לנתק בין האב לבין הקטין", כתבה השופטת לבסוף.
משכך, נקבע כי האם הסבה נזק משמעותי לאב – שזכותו הבסיסית להיות בקשר עם בנו הופרה – ועל כך עליה לפצות אותו. סכום הפיצוי הועמד על 250 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עורך דין רונן דליהו, עורכת דין הדס זליקוביץ
- ב"כ הנתבעת: עו"ד לענייני משפחה ציפורה פיק ושלמה הורניק
עו"ד זאב פרל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין