ועדת ערר מצאה קשר בין העישון הכבד של המנוח לבין נכויות נפשיות ואחרות שהתפרצו במהלך השירות, וקבעה שיש להכיר בקשר סיבתי בין השירות לבין מותו ממחלת ריאות
ועדה מכוח חוק הנכים תגמולים ושיקום קיבלה לאחרונה ערעור של אלמנת נכה צה״ל על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בקשר בין מותו של בעלה לבין נכויותיו. הוועדה קיבלה את טענת האלמנה והמומחים מטעמה כי עישון היתר של המנוח נבע מהנכות הנפשית שלו שהוכרה במהלך השירות, וכי הוא לא חדל לעשן אף כשהתפרצה מחלת הריאות, מה שהוביל לתוצאה הקטלנית.
המנוח התגייס לצה״ל ב-1959. לאחר השירות הסדיר הוא המשיך לשירות קבע של 16 שנה, עד לשנת 1978 עת שוחרר על רקע התדרדרות במצבו הנפשי.
הוא סבל ממספר נכויות שהוכרו על ידי קצין התגמולים: תסמונת פוסט טראומטית (PTSD) בשיעור 30%, דלקת בקיבה בשיעור 10%, אבנים בכליות עם התקפים של זיהום בשיעור של 20% וצלקות. נכותו הכוללת הועמדה על 51%.
המנוח נפטר בינואר 2013 מדום נשימה, בהיותו כבן 72 שנה. בדו״ח מד״א צוין כי הוא סבל ממחלת ריאות חסימתית.
לאחר מותו ביקשה האלמנה להכיר בקשר הסיבתי וטענה שהעישון שנבע ממצבו הנפשי של המנוח גרם למותו ממחלת הריאות. היא ציינה שבשנות חייו האחרונות של המנוח הוא התקשה לנשום בעלייה במדרגות, והוא המשיך לעשן גם כשהיה מחובר למחולל חמצן.
קצין התגמולים טען כי המנוח עישן לפני שסבל מכל הפרעה נפשית או ריאתית. עוד צוין כי אין אסכולה רפואית הרואה במחלה נפשית כגורמת לעישון ואין קשר בין פטירתו של המנוח לבין ההפרעה הפוסט טראומטית ממנה סבל.
האלמנה הגישה חוות דעת שלפיה יש קשר מובהק בין כמות העישון לבין חומרת מחלת הריאות והתמותה ממנה. בחוות הדעת נכתב כי המנוח הגביר את פרקטיקת העישון ואף התמיד בה בגלל מחלת הנפש המוכרת, כך שיש לראות את מחלת הריאות ואת המוות שנגרם ממנה כתוצאה של הנכות הנפשית.
בחוות דעת נוספת מטעם האלמנה נכתב כי לפני השחרור משירות הקבע נהג המנוח לעשן בין קופסת סיגריות לשתיים ביום, אך לאחר השחרור החל לעשן בין 3-5 קופסאות. עוד צוין כי בכל ביקור אצל רופאים נאמר לו להפסיק לעשן אך הוא לא היה מסוגל לכך.
יש פנים לכאן ולכאן
ועדת הערר בראשות השופט בדימוס יואל צור קיבלה את עמדת האלמנה. היא ציינה כי אמנם יש ראיות לכך שהמנוח עישן לפני שסבל מכל הפרעה נפשית. ואולם האלמנה הוכיחה כי לאחר השירות השתנה הרגל העישון מן היסוד והפך למאסיבי מאוד, בשל ההפרעה הפוסט טראומטית.
עוד כתבה הוועדה כי הוכח שעצם העישון המוגבר וחוסר היכולת להיגמל ממנו, שנובעים כאמור מהליקוי הפסיכיאטרי, גורמים לקיצור של כ-10 שנים בתחולת החיים לעומת אנשים שאינם מעשנים.
הוועדה הבהירה כי כשיש פנים לכאן ולכאן בשאלה אם הפגיעה הנפשית הגבירה את העישון, הדבר עומד לרועץ קצין התגמולים.
בסופו של דבר קבעה הוועדה בהתאם לחוות דעת מטעם האלמנה כי יש לראות את מותו של המנוח ממחלת הריאות כנובע מהנכויות המוכרות בתחום מחלת הנפש ומערכת העיכול.
קצין התגמולים חויב בשכ״ט עו״ד בסך 7,500 שקל.
- ב״כ המערערת: עו"ד יואב אלמגור
- ב״כ המשיב: עו״ד איריס אגסי מימון
עו״ד אורי צפורי
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין