בית הדין הרבני הגדול הפך את החלטת בית הדין האזורי לפטור את הבעל מהכתובה משום שהאישה "מורדת". נקבע כי לא רק שהיא עזבה מסיבה מוצדקת אלא הייתה חייבת לעשות זאת
בית הדין הרבני האזורי פטר בעל מתשלום כתובה משום שהאישה עזבה את הבית. אלא שבית הדין הרבני הגדול בירושלים קיבל את הערעור שלה האישה וקבע כי מדובר בטעות גדולה מאחר שברחה בצדק אחרי שבעלה הצמיד אקדח לרקתו ואיים להתאבד בזמן שבתם ישנה בחדר הסמוך. בהחלטה שאושרה לפרסום לאחרונה נקבע כי בשום פנים ואופן אי-אפשר לקבוע שאישה שעברה אירוע אלים שכזה היא "מורדת" שמפסידה כתובה. הבעל חויב לפיכך במלוא דמי הכתובה בסך 180,000 שקלים.
בית הדין הרבני האזורי לא האמין לאישה והעדיף את גרסת הבעל שטען כי עלילת האקדח לא הייתה ולא נבראה ואף הפנה לכך שאשתו חזרה בה מהתלונה שהגישה נגדו במשטרה. בפסק הדין נקבע כי האישה כנראה מאסה בבעלה ומצאה לעצמה תירוץ כדי לזכות בהישגים כלכליים, ובנסיבות אלה היא נחשבת ל"מורדת" שמפסידה כתובה.
בערעור שהגישה האישה באמצעות עו"ד נטלי זץ חורש היא טענה כי עזיבת הבית הייתה תוצאה ישירה של האיום בהתאבדות ליד הילדה, וכל שביקשה הוא להרגיע את הרוחות וללכת לטיפול זוגי. במצב דברים זה לא ניתן לקבוע שהיא מורדת.
כדי להוכיח את גרסתה ביקשה האישה לחשוף את החומר הנוגע לאירוע מהטיפול הזוגי אבל הבעל, שיוצג על-ידי עו"ד מעיין תהל כהן, סירב וטען בתוקף לחיסיון גם אחרי שבית הדין הורה לו לחתום על ויתור סודיות.
כצעד נוסף למצוא ראיה חותכת נשלחו הצדדים לבדיקת פוליגרף והתוצאות היו חד-משמעיות: האישה דיברה אמת ואילו הבעל שיקר.
התנהלות בעייתית של המשטרה
בהחלטה שניתנה לאחרונה קיבלו הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא והרב ציון לוז-אילוז את ערעורה של האישה, וקבעו כי היא זכאית לכתובה.
הרב איגרא ציין כי טענות הבעל לחיסיון היו מתחמקות ולמעשה מנעו את בירור האמת. מכל מקום, התוצאות הברורות של הפוליגרף הכריעו את הכף לטובת האישה והוכיחו שלכל הפחות "יש רגליים" לגרסתה.
בנסיבות אלה נקבע שלאישה הייתה עילה מוצדקת לעזוב את הבית ולדרוש טיפול לפני שהיא חוזרת לבעלה. "אין ספק שהמקרה המבהיל שקרה לאישה במקרה שלפנינו שבו האיש איים להתאבד כשהאקדח ברקתו, כשילדתם הקטנה ישנה שם, הוא חמור... והאישה העוזבת את הבית ודורשת טיפול – לא רק שאינה נקראת 'מורדת' אלא אפילו זכאית למזונות", נכתב.
הדיין הוסיף כי ברור שאם האישה לא הייתה עושה דבר ומתעלמת מהמקרה ולאחר מכן היה קורה חלילה אירוע אלים היו באים אליה בטענות שהתעלמה מ"הסדין האדום" מול עיניה, ולפיכך היא אף הייתה חייבת לעזוב.
לקראת סיום מתח הדיין ביקורת על החלטת המשטרה לסגור את תלונת האישה מיד כשהודיעה כשהתחרטה, מבלי לבדוק את הדברים ולהפריך את האפשרות שעשתה זאת מתוך לחץ או רצון לשלום בית – כפי שאכן אירע. הדיין ציין כי התנהלות זו מנוגדת להנחיה האוסרת על המשטרה לסגור במהירות תלונה על אלימות מסכנת חיים.
בסיכומו של עניין נקבע כי האישה לא מורדת ואינה מפסידה כתובה. בעלה חויב לשלם לה את דמי הכתובה המלאים בסך 180 אלף שקלים והדיינים הורו להעביר למשטרה את ההערה על סגירת התלונה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין