תתע"א 4824-03-14 מדינת ישראל נ' ח'טיב מוסעב

1.לפני בקשה לביטול גזר דין שניתן בהעדר המבקש ביום 26.03.2014 .

2.על פי כתב האישום נהג המבקש ביום 12.03.2014 בשעה 10:52 ברכב פרטי ברח' הנשיא וייצמן בעפולה, ובהתקרבו למעבר חציה לא איפשר להולכי רגל שחצו במעבר החציה להשלים את החציה בבטחה, תוך קרבה מסוכנת של רכבו להולך הרגל, זאת בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

3.ביום 3.05.2014 הגיש המבקש, "בקשה דחופה לביטול פסק דין שניתן בהעדר". המבקש, המבקש טען, כי לא קיבל כל זימון לדיון. לטענתו, אחר התחזה בשמו, והוא אף הגיש תלונה במשטרה בגין כך (נספח לבקשה). במועד ביצוע העבירה הנטענת, הוא שהה במקום עבודתו באילת. בנסיבות אלו, טוען המבקש כי יש לתת לו את יומו בבית המשפט, ולמנוע עיוות דין.

4.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקש זומן כדין עת קיבל לידיו את כתב האישום. המבקש זוהה על פי תעודת זהות ותמונה. הנאשם לא התייצב לשימוע שנערך בפני קצין והוא אף בחר שלא להתייצב לדיון ולכן נשפט בהעדרו. המבקש לא צירף לבקשה תצהיר ממעסיקו, והגיש את התלונה במשטרה רק לאחר שנשפט כדין בהעדרו. משכך, אין להעתר לבקשה.

דיון והכרעה:

5.לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המבקש, ובתגובת המשיבה החלטתי להיעתר לבקשה, כמפורט להלן:

6.בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם, תק-על 2009(1), 137, 141 (2009) נפסק על ידי כבוד הנשיאה ד' בייניש, כי:

"סעיף 130(ח) מאפשר, אפוא, לנאשם שהורשע בעבירת חטא או עוון ונגזר דינו שלא בפניו (לרבות בעבירות שנדונו בהתאם להוראות סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי) לבקש את ביטול הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו. זאת, בהתקיים אחד משני תנאים: קיום סיבה מוצדקת לאי-התייצבות המבקש לדיון שנערך בעניינו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי-ביטול פסק הדין ".

המבקש טען, כי לא ידע על מועד הדיון שכן לא קיבל זימון. עיון בהמצאות שבוצעו על ידי המזכירות מעלה, כי ביום 7.05.2014, נשלח למבקש בדואר רשום זימון לדיון, אולם אין אישור מסירה.

המבקש מכחיש כי ביצע את העבירה המיוחסת לו, וטען, כי אחר שביצע את העבירה, התחזה בשמו, וצירף, כאמור, אישור על הגשת תלונה במשטרה.