פס"ד בסכסוך ארוך שנים בין יורשים סביב זכויות במשק חקלאי במושב

גלגול נוסף במחלוקות נמשכות וארוכות שנים בין בני משפחה, שבמוקדן הזכויות במשק מספר X במושב X (להלן: "המשק" ו"המושב" לפי העניין).

לנוחות הקריאה יכונו בני המשפחה בשמותיהם.

הליך אחד הוא תביעה שהגישו אח - מר א' - בנו וכלתו, כנגד חמשת אחיו כמו גם אחיינו ורעייתו, ובמוקדה העתירה המרכזית להכריז עליו כמי שיהא זכאי להתקשר אל מול הגורמים המיישבים כבעל הזכויות במשק (תמ"ש 35074-11-21 ; להלן, לנוחות הקריאה בלבד: "תביעת א'").

הליך נוסף הוא במידה רבה תביעת ראי לתביעת א', והוא תביעתם של חמשת אחיו לפרק את השיתוף במשק באופן שייקבע כי האח ד' הוא המוכן ומסוגל לקיים את המשק וכי עליו לשלם לא' סך של 200,000 ₪, הוא הסכום ששילם ליתר אחיו (תמ"ש 36677-05-22 ; להלן: "תביעת ד' והאחים").

הליך נוסף הוא תביעה שהגישו ד' והאחים (למעט א') להורות על סילוק ידם של ב' וג', בנו וכלתו של א', משטח המשק (תמ"ש 49009-05-22 ; להלן: "תביעת סילוק היד"). תביעה זו הוגשה תחילה לבית משפט השלום והועברה בהחלטה מנומקת לבית המשפט לענייני משפחה.

מעתה ואילך, ככל שתהיינה הפניות לפרוטוקול, אלה תתייחסנה לעימוד שבתביעת א'. כמו כן, ולנוחות הקריאה, יכונו להלן אחיהם של א' וד' (ה', ו', ז' וח') גם "האחים".

רקע כללי ודיוני

1. להבנת התמונה אפרט בקצרה את הרקע הכללי והדיוני בהליכים שלפני.

    

   ברי הרשות הרשומים במשק הם הוריהם של א', ד' והאחים – ה"ה X ו- Yז"ל (להלן: "המנוח" ו"המנוחה").

    

   הזכויות הן כאמור זכויות בר רשות, והסכם המשבצת הדו-צדדי החל בעניין הוא מיום 24.8.15 (ראו נספחי רמ"י לתגובתה שהוגשה בתביעת האחים).

    

   המנוח נפטר ב- 1979 ואילו המנוחה הלכה לבית עולמה ביום X.15.X.

    

2. לאחר פטירת המנוחה ניהלו הצדדים הליכים שונים במסגרתם אין מחלוקת כי בין היתר תבע ד' את כל אחיו בשנת 2017 ועתר להכיר בזכותו זכאי להירשם ללא תנאי כבעל הזכויות במשק (תמ"ש 28079-03-17). מנגד, נוהלה כנגדו תובענה נוספת מטעם יתר אחיו. שתי התובענות הסתיימו בלא קביעת מפורשת בדבר הזכאי להירשם כבר הרשות במשק ובין היתר, ביום 5.11.17 נמחקה בהסכמה תמ"ש 28079-03-17.

    

3. ביום 15.11.21 הוגשה תביעת א' כנגד ד', האחים, בתו של ד' ט' וחתנו י', כמו גם נגד האגודה. בכתב התביעה עתר א' לקבוע שהוא המוכן ומסוגל לקיים את המשק וכן עתר לסילוק ידם של ט' וי' (ילדיו של ד') מן המשק תוך חיובם בתשלום דמי שימוש.

    

   כתב ההגנה בתביעת א' הוגש ביום 19.1.22 מטעם כל הנתבעים. במסגרתו טענו הנתבעים כי יש לדחות התביעה בין היתר נוכח העובדה שא' מתגורר ב XX ועזב את המשק לפני עשרות שנים, וחדל מזה שנים רבות לעסוק בחקלאות. כן הבהירו האחים, כי הם כרתו עם ד' הסכם לפיו הוא רכש את זכויותיהם הנטענות במשק והוא המוכן ומסוגל לקיימו. זאת, גם על בסיס רצונה הכתוב של המנוחה, שחתמה עוד בשנת 2002 על הצהרה במזכירות האגודה לפיה ביקשה להכיר בד' כממשיכה במשק (להלן: "ההצהרה", נספח 2 לכתב ההגנה). בהתאם, בשנת 2002 אף אושר ד' מטעם האגודה כבן ממשיך, אלא שההליך שלא הושלם. עוד נטען, כי ד' מתגורר במושב עשרות שנים, עסק בחקלאות ורוצה לעבד את האדמות בעוד שדווקא א' הוא שנטש את המשק והעיסוק בחקלאות.

    

   בחודש מרס 22 הועברה תביעת א' לטיפולי.

    

4. ביום 16.5.22 הוגשה עמדת האגודה במסגרתה הודיעה שתכבד כל הכרעה שתינתן ובלבד שאלה תעמודנה בדרישות הדין, רמ"י ותקנון האגודה. מכאן ואילך לא נטלה האגודה חלק פעיל באיזה מן ההליכים, הגם שצורפה אף לתביעת ד' והאחים.

    

5. ביום 17.5.22 הוגשה תביעת ד' והאחים. בתביעה זו עתרו ד' והאחים להכריז על ד' כמוכן ומסוגל לקיים את המשק בתמורה לתשלום פיצוי של 200,000 ₪ לא', כפי ששולם ליתר האחים. לחילופין עתרו להורות על תשלום לא' בערכי "נטו" בקשר עם המשק.

    

6. ביום 30.5.22 קיימתי קדם משפט ראשון בתביעת א'. במסגרת זאת הוסכם על מינוי שמאי שיישום את שווי הזכויות במשק בערכי "ברוטו" ו"נטו" כמו גם על צירוף הגורמים המיישבים להליכים.

    

   בהתאם, ביום 8.6.22 מיניתי את שמאי המקרקעין מר יומיק שמר כמומחה למתן חוות דעת.

    

7. לבקשת הצדדים עוכבו ההליכים בשתי התביעות ביום 15.6.22 נוכח פנייתם לגישור עצמאי. על מנת לאפשר מיצויו של הליך הגישור קבעתי דיון מאוחר ליום 18.12.22.

    

8. ביום 2.10.22 הועברה תביעת סילוק היד, שהוגשה תחילה לבית משפט השלום בקרית גת, לבית המשפט לענייני משפחה, לטיפולי (ראו החלטה מנומקת מאותו המועד). כבר עתה יצוין, כי בתביעה זו לא הגישו ב' וג' כתב הגנה כל עיקר, הגם שאין מחלוקת שהיו מודעים לה ואף הגישו מטעמם בקשה לסילוק על הסף.

    

9. ביום 24.10.22 הגישו הצדדים בתביעת א' הודעה מוסכמת לפיה התבקש ביטול מינוי השמאי ועוד הוסכם כי נכון למועד הגשת תביעת א' ששווי המשק היה 2,000,000 ₪ בערכי "ברוטו" ו – 1,200,000 ₪ בערכי "נטו" (להלן: "ההודעה המוסכמת" ; ראו הודעה והחלטה מיום 24.10.22).

    

10. כתב תביעה מתוקן בתביעת ד' והאחים הוגש ביום 31.10.22 במסגרתו נוספו כלל הגורמים המיישבים כבעלי דין.

     

    כתב הגנה בתביעת ד' והאחים הוגש מטעם א' ביום 16.11.22 ובמסגרתו העלה א' טענות דומות באופיין לאלה שנזכרו תביעתו.

     

11. מאוחר יותר, ביום 11.11.22 הוגש כתב תביעה מתוקן בתביעת א'. לצד הוספת רשות מקרקעי ישראל כבעלת דין, בחר א' להוסיף נדבך לחזית המחלוקת ולעתור לחילופין להכריז על ב' בנו כעל המוכן ומסוגל לקיים את המשק (במשתמע ככל שהוא עצמו לא יוכר כמי שמסוגל לקיים את המשק).

     

12. ביום 5.12.22 עתרה רשות מקרקעי ישראל במסגרת תביעת ד' והאחים לסלק התביעה נגדה על הסף, ובמסגרת זאת הבהירה מפורשות כי איננה נוקטת עמדה במחלוקות הפנים משפחתית ביחס ליורש שייקבע כמוכן ומסוגל לקיים את המשק, ובלבד שכל פעולה תהא כפופה להוראות הדין לרבות נהליה (להלן: "עמדת רמ"י").

     

    מאוחר יותר, אף הבהירה רשות מקרקעי ישראל ביום 2.1.23 כי אין לה מה להוסיף על האמור בעמדתה מיום 5.12.22, וזאת בכל הנוגע לשתי התביעות וביקשה לראות בכך כתב הגנה.

     

13. קדם משפט נוסף התקיים ביום 18.12.22 וזאת בתביעת א' ובתביעת ד' והאחים ובמסגרתו ניתנו הוראות דיוניות לבעלי הדין.

     

14. ביום 20.7.23 ועת הועברה גם תביעת סילוק היד לטיפולי, קיימתי קדם נוסף בשלוש התביעות. במסגרת זאת ויתרו הצדדים על כלל טענותיהם ביחס לתשלום דמי שימוש האחד כנגד משנהו וניתן בהקשר זה תוקף של פסק דין חלקי להסכמותיהם (להלן: "פסק הדין החלקי").

     

    כלל התובענות נקבעו לשמיעת ראיות בשני ימי דיון ונקצבו זמני העדות. לצד זאת, ונוכח מכלול המחלוקות והטענות שהועלו בשלוש התובענות, אף קבעתי שיש מקום לבחון את שווי המשק בערכי ברוטו ונטו ללא קשר להכרעתי הסופית באמצעות מינוי שמאי.

     

    בהתאם, ביום 22.11.23, במסגרת תביעת סילוק היד, מונה שמאי המקרקעין מר יומיק שמר ליתן חוות דעתו.

     

15. הראיות נשמעו בהקלטה בשני מועדים: 1.1.24 ו- 4.1.24. הואיל ואותה העת טרם הוגשה חוות דעת השמאי, הסכימו הצדדים על שמיעת הראיות חרף האמור, תוך שהוסכם כי כל בעל דין או עד שיעיד לא יוזמן פעם נוספת למתן עדות לאחר שתוגש חוות דעת השמאי וללא תלות במסקנותיה (ראו פרוטוקול העזר מיום 1.1.24).

    בסופו של יום העידו במסגרת שמיעת הראיות בעלי הדין (למעט י') וכן העידו עדים מטעמו של א' – מר Z ששימש בעבר כבעל תפקיד ממונה באגודה ; מר W חבר האגודה ובעברו בעל תפקיד בה; רעייתו של א' ואמו של ב'– גב' כ' (לנוחות הקריאה יכונה פרוטוקול יום 1.1.24 "הפרוטוקול הראשון" ואילו פרוטוקול יום 4.1.24 יכונה "הפרוטוקול השני").

     

16. הגם שתחילה הוגשה מטעמו של א' בקשה לזמן את נציג האגודה על מנת לעמוד על שיעור החובות הנטענים של ד' לאגודה, משהוצגו לו מסמכים שונים ובהם כרטסת האגודה (כפי שצורפו בתגובתו מיום 18.1.24 ובתגובת האגודה עצמה מיום 28.1.24, חזר בו מבקשתו לזמן נציגה למתן עדות.

     

17. ביום 5.6.24 הוגשה חוות דעת השמאי (להלן: "חוות הדעת"). בין היתר הבהירה חוות הדעת כי בשטח המשק מצוי מבנה שנבנה ללא היתר ועלויות הסדרתו נישומו אף הן, ואף הובהר כי בשטח מצוי גם מבנה יביל שאין היתכנות להסדרתו. חוות הדעת העריכה את שווי הזכויות במשק נכון למועד הגשתה על סך 4.462 מליון ₪ בערכי "ברוטו" ועל סך 2.77 מליון ₪ בערכי "נטו".

     

18. לא התבקשה חקירת השמאי על חוות הדעת ובהסכמה התבקש קביעת מועד לסיכומים, שנשמעו בעל פה. למען הסר ספק יוער כי הוגשו בקשות לתיקון טעויות סופר בפרוטוקול הסיכומים ובהיעדר התנגדות אלה מתקבלות.

     

    תמצית טענות א', ב' וג'

19. חרף העובדה שלא היתה למעשה מחלוקת כי גם א' וב' השתתפו במשא ומתן בגין פיצוי האחים גלל הזכויות במשק, בכתב תביעה זה מבכר א' לטעון כי יש להכריז עליו כעל בעל הזכויות במשק ללא כל תנאי , בין היתר הואיל והזכויות אינן חלק מעזבון המנוחים ונוכח הוראות סעיף 19(ג) להסכם המשבצת.

     

    העקרונות שעל בסיסם על בית המשפט להחליט הם עקרונות של צדק ויושר, בבחינת מיהו הרע במיעוטו מבין שני המתחרים.

     

    א' מלין כנגד ה"קואליציה" שהורכבה כנגדו על ידי כל אחיו, כקנוניה. יש לדחות את גרסות אחיו, הואיל ואלה מושפעות מהכספים ששילם להם ד' –אליבא דהאחים עצמם - וגרסותיהם שלא נמצאו אמינות. זאת בין היתר, הואיל ובהליכים קודמים הם עצמם טענו כנגד ד' בשאלה האם קמה חובת פיצוי אם לאו לפי הסכם המשבצת ועת בין היתר אף אישרו כי כלל לא קראו את כתב התביעה. לפיכך הם מושתקים מלהעלות טענות אלה ואף יש לקבל את טענותיהם מהליכים קודמים לפיהן דווקא ד' עשק את האם המנוחה.

     

    א' מבהיר כי לא קמה כל חובת פיצוי ואם הוא יפצה הרי שמסכים לפצות את ד' בשיעור נטו שנקבע על ידי השמאי, בניכוי השקעת ב' וג' הנטענת וכן את החזר הסכום ששילם ד' לאחים. עוד טוען א' כי ד' מושתק מלטעון כי המשק הוא חלק מעזבון המנוחה הואיל ובהליכים קודמים טען אחרת.

     

    א' מזכיר את נסיונו העשיר בחקלאות ולדבריו מעולם לא הסתכסך עם האגודה או שכנים במושב, במובחן מד' שנקלע לסכסוך בין היתר עם האגודה שאף זכתה בהליך משפטי כנגדו ולדבריו בסיכומים הוא אדם אלים וברוטלי.

     

    ב' וג' מבהירים כי הם מתגוררים במשק בהסכמת המנוחה.

     

    תמצית טענות ד' והאחים

20. ד' והאחים טוענים כי המנוחה עצמה, שהיתה צלולה, כתבה את כתב ההצהרה בעצמה ללא כל כפיה.

     

    עוד מטעימים ד' והאחים, כי האגודה עצמה הודיעה עוד בשנת 2002 שאין לה התנגדות שד' ישמש כבן ממשיך במשק, וגם אם ההליך לא הושלם, הרי שיש לראות בכך ראיה בדבר רצון המנוחה.

     

    ד' והאחים מבהירים שהיוזמה שהתגבשה בדבר מתן אפשרות לרכוש את הזכויות במשק בתמורה לפיצוי הוצעה לכלל האחים וא' בחר שלא לשתף פעולה ויש ליתן משקל לתמיכת האחים בד' שאין בה כל פסול. גם כ', רעייתו של א' אישרה בחקירתה שא' עצמו אף הציע הצעה כספית לרכישת הזכויות בו.

     

    לטענתם, א' מכר זכויות במשק שלו במושב ועזב את המושב לטובת XX, הוא מנותק מן המושב במשך עשור ללא כל זיקה למושב ולמשק מה שמעיב על טענתו לפיה הוא נכון ומסוגל לקיים את המשק. למעשה, כל מטרתו של א' היא להעביר את הזכויות במשק לב', כפי שאף ג' ציינה. אלא שגם לב' אין כל זיקה חקלאית למשק. מנגד, ד' עצמו הוכיח כי הוא בעל יכולת לפצות את אחיו ואף דיווח כדין על כל ההסכמים הללו, עת דווקא א' וב' הבהירו כי אין להם כל מסוגלות לעשות כן. אדרבא, דווקא א' הוא זה שנקלע לחובות עקב ניהול כושל של המשק שהיו לו זכויות בו, כך שטענתו שהוא מסוגל לקיים את המשק מוטלת בספק ; כך גם העיד העד מטעמו, מר W.

     

    ממילא, א' כבר פרש מעסקי החקלאות על פי הודאתו ועבד בשנים שלפני פרישתו במרכול וההליכים בפועל מנוהלים על ידי ומטעמו של ב'.

     

    עוד נטען כי האגודה עצמה הבהירה כי תכבד כל החלטה שתינתן, באופן שמזים מאליו את טענות א' בדבר סכסוך של ד' עם האגודה.

     

    דווקא שיקולי תום לב צדק ויושר מביאים למסקנה כי ד' הוא זה שצריך להיות מוכרז, הואיל והוא כבר פעל ופיצה את אחיו. סוגיית הפיצוי מתבקשת מאליה על מנת להוביל לתוצאה משפחתית צודקת, שעה שממילא אף אחד מהיורשים לא מעבד את אדמות המשק או מתגורר בפועל במשק.

     

    לבסוף טוענים ד' והאחים כי טענת הקנוניה כנגד א' נסתרה במישרין בעדויות האחים.

     

    ד' מבהיר כי הוא מעוניין לפצות גם את א' ויש לקבוע כי הפיצוי יעמוד על אותו השיעור ששולם ליתר האחים, שעה שא' הוא זה שעיכב את השלמת המהלך, ולחילופין לכל היותר יש לפצות את א' בערכי נטו על פי חוות הדעת.

     

    ד' והאחים גם מבהירים כי ההליך הקודם שהגיש ד' נפתח לאור העובדה שהוא היה משוכנע כי הוא זכאי למשק מכח רצון המנוחה וכלל לא ניסה לנכסו שלא כדין.

     

21. הואיל וד' הוכיח מסוגלות לקיים את המשק, בניגוד לא', עתרו ד' והאחים לקבל את תביעתם וכן להורות על סילוק ידם של ב' וג' משטחו.

     

22. עוד נטען כי יש לדחות את טענות ב' וג' לקיזוז השקעותיהם במשק ראשית הואיל ועסקינן במבנה בבניה קלה ללא היתר שהם עצמם יכולים לניידו ולמכור אותו, כמו גם בהתחשב בכך שאינם משלמים דמי שימוש במשק. ממילא, על פי חוות הדעת שווי המבנה הוא 120,000 ₪ בלבד וממילא הוא נטול היתר מה שמצריך התאמות כספיות.

     

    הואיל ולא הוגש כתב הגנה מטעמם של ב' וג' בתביעת סילוק היד, יש לקבלה ולהורות על סילוק ידם.

     

    המסגרת הנורמטיבית

23. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כי הזכויות בקשר עם המשק, אשר עודן רשומות על שם המנוחים, הן זכויות בר רשות. ככאלה, הן כפופות להסכם המשבצת הדו צדדי החל בהקשרו של המושב והמשק כחלק הימנו, מיום 24.8.15 (להלן: "הסכם המשבצת").

     

    הסכם זה מסדיר את אופן ההעברה הבין-דורית של זכויות השימוש בנחלה בעת פטירתו של בר הרשות בה. סעיף 19 להסכם המשבצת קובע את אופן העברת הזכויות ואפרט את חלקיו הרלוונטיים להלן:

     

    "...19.ג במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השמוש במשק שבמימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:

    ....

    (3) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן ומסוגל לקיים את המשק.

    באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט.

    למען הסר ספק מובהר בזה במפורש כי בית המשפט יחליט רק בשאלה מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק וכי זכויותיו של המקבל תהיינה רק זכויות שימוש במשק כבר-רשות. ..." (שם).

     

    אחד מהמוטיבים המרכזיים השזורים גם בהוראות סעיף 19 להסכם המשבצת, בדומה להסדרים אחרים הנוהגים בקשר עם משקים חקלאיים המאוגדים במסגרות אחרות, הוא הרצון לשמר את הפעלתו של המשק כיחידה חקלאית אחת ; בתוך כך, האיסור לפיצול המשק והעברתו ליותר מאדם אחד (בחריגים מסוימים שאין להם נפקות להכרעה בהליכים שלפני).

     

    מנגנון ההעברה המפורט לעיל אף קובע מפורשות, כי ככלל, עקרון יסוד בקביעה למי מבין ילדי הנפטר יימסר המשק הוא היותו "מוכן ומסוגל" לקיימו.

     

24. ביטוי זה נוהג גם בכל הקשור עם מנגנון ההורשה שנקבע בסעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), אשר נוקט אף הוא שימוש במונח "המוכן ומסוגל" לקיים את המשק. באשר לשאלה מיהו המוכן ומסוגל – בהתאם למבחני חוק הירושה – לקיים את המשק קבעה הפסיקה מבחן מצטבר, סובייקטיבי ואובייקטיבי ; סובייקטיבי – של מוכנות לקיים את המשק כיחידה חקלאית ; ואובייקטיבי – של מסוגלות של ממש.

     

    מקום בו הסכם המשבצת עצמו שותק לעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בקביעת זהות הבן שיקבל שיועדף כבר הרשות בזכויות, אין למעשה כל מניעה לבחון את השאלה שלפנינו בהתאם לפרשנות שמציע סעיף 114 למונח זה.

     

    דיון והכרעה

25. מכלול הראיות שהונחו לפני משכנע אותי כי יש לקבל את תביעת ד' והאחים ולהכריז על ד' כיורש אשר מוכן ומסוגל לקיים את המשק, וכפועל יוצא, לפעול אל מול הגורמים המיישבים להירשם כבר הרשות בו, בכפוף לנהליהם. מטבע הדברים, הכרעה זו מובילה מאליה לדחיית תביעת א'. בהתאם, ונוכח מסקנתי זו כמו גם שיפורט להלן, דין תביעת סילוק היד להתקבל, בגדרים שאבהיר ואקצוב עוד להלן.

     

    בראש ובראשונה אציין, כי במיוחד מעדויות בני המשפחה והעדים השונים שהעידו – לרבות מטעם א' – שוכנעתי כי ילדי המנוחים קיבלו על עצמם למעשה מנגנון הכרעה פנימי בשאלה מי ייבחר מביניהם שיהא זכאי להירשם כחליפם של המנוחים בקשר עם הזכויות במשק ; מנגנון שבעיקרו היה כלכלי וטמן בחובו גם רכיב של תשלום בערכי נטו ליתר האחים ; מנגנון שגם אם אינו נקוב מפורשות בהוראות הסכם המשבצת, היה מקובל כבסיס למשא ומתן על כלל האחים (לרבות א'). אלא שעת יתר אחיו העדיפו לתמוך בד', בחר א' (שאף הציע הצעה כספית של ממש) לסגת מן המשא ומתן והסכמתו לנהלו באופן שחייב הכרעה שיפוטית תחת פתרון בדרכי שלום.

     

26. בהתאם דומה כי עיקר מהלכו של א' בעת ניהול ההליכים שלפני התמקד בנסיון להצביע מדוע ד' איננו מתאים להיבחר כיורש שיקיים את המשק, משל מכלל הלאו יש לקבל את ההן. זאת, יתכן שלא בכדי, הואיל ולמעשה לא עלה בידי א' לבסס מצע של ממש לפיו דווקא הוא המתאים ביותר לקיים את המשק, או לכל הפחות להצביע על כל עיגון אובייקטיבי שלפיו יש להעדיף דווקא אותו על פני אחיו, ד'.

     

    בהתאם אף ביכר א' לנסות ו"להחיות" הליכים קודמים בין בני המשפחה, אלא שההליך שלפני עניינו אחד – מיהו המוכן ומסוגל עתה – בחלוף שנים רבות בהן המשק איננו מנוצל ולו במלואו לצרכים להם הוקצה למתיישב – לקיימו. לא בעבר, ובוודאי שלא בדרך של ניהול "הנדסה לאחור" של מחלוקות עבר שהרקע והרלוונטיות שלהם לתמונת המצב העובדתית דהיום מוטל בספק, בלשון המעטה.

     

27. אני מודע לכך שאין עסקינן בהליך הראשון בין האחים גלל ירושת המנוחים וליתר דיוק – הזכויות במשק – מקום בו הליכים קודמים הסתיימו בלא הכרעה בשאלת הזכויות במשק; ואני אף מודע לכך שבהליכים קודמים ברי הפלוגתא, החזיתות, ואף יכול והטענות עצמן בין האחים היו שונים.

     

    דווקא משום כך הגיעה העת להכריע מפורשות בשאלה המהווה אבן נגף משמעותית ביחסים הפנים משפחתיים, ואגב כך להעדיף את הפתרון אשר יכול ויגלם בחובו את האפשרות לסיום יעיל וצודק ככל שניתן של המחלוקות.

     

    מיהו המוכן ומסוגל לקיים את המשק

28. באשר לשאלת המסוגלות האובייקטיבית לקיים את המשק, דומני שלא היתה כל מחלוקת כי הן א' והן ד' בעלי נסיון בחקלאות, מקום בו שניהם עסקו בחקלאות לכל הפחות בעברם. אלא שא', שבעברו היה בר רשות במשק אחר, חדל מעיסוק זה לפני שנים לא מעטות עוד בטרם נפטרה המנוחה, מכר את הזכויות במשק אחר שבו היה בר רשות, עזב את המושב ועבר לעסוק כשכיר במרכול בעיר XX בה גם רכש נכס מקרקעין שבו מתגורר עד היום (ראו למשל עדותו של העד W מטעמו של א' בעמ' 29, 32 לפרוטוקול הראשון ;עדותה של כ' בעמ' 37 - 39 לפרוטוקול הראשון ; עדותו של א' בעמ' 45 לפרוטוקול הראשון ; עדותו של ו' בעמ' 63 לפרוטוקול השני; עדותה של ז' בעמ' 78 לפרוטוקול השני; עדותה של ה' בעמ' 99 לפרוטוקול השני).

     

    באשר למוכנות הסובייקטיבית לקיים את המשק החקלאי, הראיות שהונחו לפניי מטות את הכף לכיוונו של ד' אף הן, גם אם האחים כולם אינם צעירים ודומה שכלל האחים ביכרו להתייחס לשאלת הזכויות במשק כשאלה שבבסיסה נפקות כלכלית בעיקרה ופחות לשאלת תכליתה ההתיישבותית ; זאת, בין אם לעניין שיח התשלום שהתנהל ביניהם ובין אם נוכח רצונם (המובן כשלעצמו) לדאוג להמשכיות ולקורת גג לממשיכיהם, ב' וג' מטעמו של א', וט' וי' מטעמו של ד'.

     

29. כך, עדותו של א' בשאלה מה תכלית תביעתו לא היתה חפה מסימני שאלה וככלל דומה שלא התנער מהתזה המרכזית שהונחה לפניו, לפיה למעשה במוקד תביעתו הרצון לדאוג לקורת גג לבנו ב' (שאינו חקלאי כל עיקר) ואף לו. זאת, הגם שהוא עצמו מתגורר מזה שנים רבות בעיר XX ואיננו עוסק כאמור בחקלאות מזה זמן רב, ולא לקיים את המשק כיחידה חקלאית (ראו למשל עמ' 48 לפרוטוקול הראשון).

     

30. מנגד לא ניתן להתעלם גם מכך שד' עצמו, במובחן מא', מתגורר מזה שנים רבות במושב (ונתתי דעתי לטענותיו של א' ביחס לסכסוך המשפטי בין ד' ובין האגודה) באופן שלד' זיקה הדוקה יותר למושב מאשר א'.

     

    לכך יש להוסיף כי למעשה, גם העד מטעמו של א', z, שהוזמן על מנת להעיד מנקודת מבטה של האגודה, אישר בעדותו שלמעשה כלל איננו מכיר את א', במובחן מד' (עמ' 24 לפרוטוקול הראשון).

     

    לעומת זאת, גרסתו של ד' לפיה הוא מבקש ומתכוון לעבד את המשק כיחידה חקלאית לא נסתרה בעדותו (עמ' 47 לפרוטוקול השני).

     

    עד כאן אנו למדים על יתרון לד' בראי המבחנים הצרים הנוהגים בקשר עם המונח "מוכן ומסוגל" לקיים את המשק כיחידה חקלאית.

     

31. אלא ששיקולים נוספים, משמעותיים יותר, מובילים למסקנה כי יש להעדיף את ד' על פני א'. זאת, דווקא בראי שיקולי צדק ויושר שעל אודותיהם א' עצמו הסתמך ככלל. נדבך משמעותי לכך משמש מנגנון ההכרעה בדבר זהות המועמד שיומלץ מטעם בני המשפחה כמי שיתקשר אל מול הגורמים המיישבים כבעל הזכויות במשק. מנגנון, שכלל המעורבים פעלו בהתאם לו אולם בשלב כלשהו נסוג הימנו א'.

     

32. האחים עצמם ניהלו לאחר ניהול ההליכים הקודמים משא ומתן שבסיסו היה כלכלי, במסגרתו שניהם הציעו הצעות לתשלום עד שלבסוף יתר האחים העדיפו את ד' – שהפגין איתנות ורצינות בפועל – על פני א'. רק לאחר שהצעותיו של א' קרסו, רק אז בחר להתנער מהשתתפותו במשא ומתן זה ותוצאותיו.

     

    דבריה של ח' בעדותה המחישו האמור, כמדומני, באופן הברור ביותר:

    "...אני לא אומרת שהוא המציא, ואני לא יודעת אם מישהו אמר לו משהו, אני אומרת לך בשיא הכנות, כל המעמד הזה מתחילתו מ-2017 מהיום שאמא שלי נפטרה וכבר התחילו לדבר על הבית, לא נעים לי, לא נעים לי, ולכן בחרתי לא להיות מעורבת בכל התהליך הזה. זה תהליך קשה, מבחינתי אני עומדת פה ומבחינתי זה משפט שלמה, זה משפט שלמה מבחינתי, אתה שואל אותי פה שאלות, אני באמת לא זוכרת, אני באמת לא זוכרת כי לא הייתי שם, הגוף שלי היה שם, אני לא הייתי שם. המקום הזה, המעמד הזה לא נוח לי, לא נוח לי. ע ו " ד ח נ ן ש ט י י נ ר : זאת אומרת שאם היית מקבלת 200 אלף שקל מא', אז היית תומכת בו בעצם. ג ב ' ח' : זה לא ענין של לתמוך, אין פה ענין של לתמוך, אני תומכת בד' ואני תומכת בא', שניהם האחים הגדולים שלי, אין פה ענין של לתמוך. אני בתור ח' חשבתי שהגיע הזמן אחרי 3 שנים שאמא שלי נפטרה והבית היה ריק, לא מושכר ולא כלום, שהגיע הזמן לפתור את הנושא הזה או למכור את הבית לבן אדם חיצוני, או למכור אותו מה שאגב אני העדפתי שאחד האחים יקח את הבית בגלל המזכרת פשוט, זה מקום שנולדתי בו ורציתי שיהיה המשך לבית הזה במשפחה. וראיתי שזה נמרח ונמרח ופתחתי קבוצת ווטספ של כל האחים, ואגב הכנסתי לשם גם את האחיינים המדוברים ואני אמרתי, מי שרציני ורוצה באמת לקנות את הבית של אמא, שיבוא ויתן כסף פיצוי לאחים, והוא יקח את הבית, מי שבא ראשון. אני לא נקטתי שום עמדה, לא בד' ולא בא'...." (עמ' 88 – 89 לפרוטוקול השני).

     

    בהמשך אף המשיכה והבהירה ח', כי לא קנוניה כנגד א' עמדה בבסיס תמיכתם בד':"... לא עשינו קואליציה ולא עשינו ברית, נתנו באופן שווה לשני האחים את האופציה לקנות את הבית, כמו שאני רוצה שד' יגור בבית, אני רוצה שא' יגור בבית בדיוק באותה מידה, שניהם האחים שלי, את שניהם אני רוצה. אם הייתי יכולה את המשק הזה לחלק לשתיים ולתת, הייתי מחלקת את המשק הזה לשתיים ולא הייתי מגיעה למעמד הזה בכלל, אז לא עשינו קואליציה, המצב שנוצר זה פשוט ד' התקדם יותר מא' בנסיבות שנוצרו, ולכן נוצר מצב שד' קיבל 5 חלקי 6, זהו זה..." (עמ' 91 לפרוטוקול השני וראו גם בעמ' 95 לפרוטוקול השני).

     

    לא מצאתי כל סיבה לפקפק בעדותה ובדבריה של ח', אשר מתיישבים לא רק עם גרסתו של ד' והאחים, כי אם גם נתמכים בעדויות מטעמו של א' עצמו כפי שיפורט עוד להלן.

     

    יותר מכך, במהלך עדותה ניכר היה שעצם נטילת הצד לא היתה נוחה לח' לאור הזיקה המשפחתית בין כלל הניצים והיא אף לא היססה לציין עובדות והתנהלויות חיוביות, מצידה של כ' למשל, אשר יכול ולא היו עולות בראייתה בקנה אחד עם האינטרסים שלה עצמה (ראו למשל בעמ' 93 לפרוטוקול שורות 14 – 25 לפרוטוקול השני).

     

33. כאמור, גרסתה של ח' נתמכת בגרסות ד' והאחים, שלא נפלו בהן בקיעים של ממש בעניין זה. דברים דומים אישרה ז' בעדותה (עמ' 75 ו – 88 לפרוטוקול השני) וכך גם אישרה ה' (עמ' 98 -99 לפרוטוקול השני). ה' אף הבהירה שלא זו בלבד שא' – וב' מטעמו – השתתפו באותו משא ומתן, אלא שבפועל ב' לא הצליח לגייס את סכום הכסף שהוצע, חרף שיחות רבות שקיימה איתו ועם א' (עמ' 104 לפרוטוקול השני).

     

    ד' עצמו, אף אישר בחקירתו הנגדית בתגובה לתזה שהוצעה לו מפי בא כוחו של א', כי "... מי שנותן כסף היו מסכימים לחתום..." (עמ' 38 לפרוטוקול השני ).

     

    אלא שכאמור לעיל, לא רק ד' והאחים הם שאישרו קיומו של משא ומתן בין האחים באשר לגיבוש התמיכה ומנגנון פיצוי שגובש ביניהם. שכן גם צידו השני של המתרס אישר את האמור. לצטט את דברי ח' ולצרף את יתר העדויות כולל מטעם א'.

     

34. כ', אמו של ב' ורעייתו של א', אישרה מפורשות כי גם א' נטל חלק במשא ומתן במסגרתה הציע לאחיו הצעה כספית ובוודאי שלא הביע כל התנגדות מפורשת למנגנון הפיצוי לאחים:

     

    "...ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : טוב. את יודעת שהאחים של א' שנמצאים גם כאן פנו גם לא', ואמרו שהם רוצים למכור את החלק שלהם במשק, הם רוצים כבר לקבל את החלק ולסיים את השותפות בנכס של המנוחה נכון? את מודעת לזה, לפני כמה שנים. ג ב ' כ' : כן נכון נכון. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : ואפילו ח' פתחה קבוצת ווטספ משפחתית של כל בני המשפחה נכון? ג ב ' כ': כן. 

    ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : והיא הודיעה חד משמעית שבמידה ואף אחד לא מציע הצעה ומתקדם עם מכירת המשק אז היא פונה גם למינהל וגם למתווך שימכור נכון? את מודעת לזה. אז בעצם האחים הציעו גם לא' וגם לד' לרכוש את המשק. ג ב '

    כ' : כן. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו :למה לא רכשתם את המשק? ג ב ' כ': אנחנו אמרנו בא א' לאחיות שלו בהצעה, ולא יודעת מה הם אמרו לו אנחנו צריכים עכשיו כסף הם הלכו לד' מהר שיחתום להם, הם רצו כסף מהר, הם עשו את זה ממש מתחת מאחורי הגב שלנו. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : מה ההצעה שא' הציע? ג ב ' כ' : איך? ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : מה ההצעה שא' הציע? ג ב ' כ' : הוא הציע כמו שכולם, כמו שד' נתן להם. ע ו " ד

    נ ט ע ב ן ח מ ו : את אותו סכום? ג ב ' כ': את אותו סכום. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : כן? ג ב ' כ' : כן. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : והאחים אמרו אנחנו לא רוצים לקחת מכם? ג ב ' כ' : הם לא אמרו, הם עמדו בזה, אבל אחר כך הם הלכו מהר לד' אחרי הגב ונתנו לו. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : יכול להיות שבגלל שאתם לא הייתם מספיק פעילים, ג ב '   כ': לא. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : ולא באתם והראיתם רצינות, ג ב ' כ' : לא. אנחנו היינו רציניים מאד ורצינו, כן. זה שהם הלכו אליו זה היה סיפור אחר ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו :הבנתי טוב. אתם איפשהו פניתם לאחים אולי בקבוצה, אמרתם להם שאתם גם רוצים, יש לזה איזשהו ביטוי? כתבתם מכתב, ג ב ' כ' : בהתחלה הם ידעו שגם אנחנו רוצים ועוד הפעם אני אומרת לך הם הלכו לד', סגרו איתו והם התקשרו אמרו זהו, אנחנו סגרנו את הענין, אמרנו להם בסדר..." (עמ' 38 -39 לפרוטוקול הראשון).

     

35. בדומה, אישר ב' כי בשיח הפנימי שנוהל במשפחה, על הפרק עמדה רכישה של זכויות במשק: "...אז אני רוצה להגיד לך משהו, זה היה ברור מאליו שאם אני ואבא שלי באים לקנות את המשק, זה אמור להיות ברור מאליו שאני רוצה להמשיך לגור במשק..." (עמ' 61 שורות 16 – 18 לפרוטוקול הראשון ; הדגשה לא במקור – ב.ש). לא בכדי, ולא בטעות, עשה ב' שימוש במונח "קניה", שכן כפי שהראיתי לעיל, ברי כי בזמן אמת נקודת המוצא למשא ומתן בין האחים היתה גיבוש הסכמה בדבר המועמד המשפחתי לקבל את הזכויות במשק בתמורה לתשלום ליתר ילדיה של המנוחה.

     

36. אלא שלא כ' וב' לבדם אישרו האמור, כי אם א' עצמו הבהיר מפורשות שנטל חלק פעיל במשא ומתן ואף הציע לאחיו הצעה כספית שבמסגרתה תוכנן כי ב' ייטול הלוואת משכנתא ובאמצעותה ישולם תשלום לאחיו. אלא שהצעה זו היתה נמוכה מהצעתו של ד', ולדבריו הצעה זו הותנתה בהסכמת כלל האחים:

     

    "... ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו :ואתה נשארת לגור ב XX אוקי. כשהאחים פנו ואמרו תציעו הצעה כמה אתם מוכנים לשלם, נסגור את הסיפור הזה, שמישהו ירכוש אחד מהאחים, רצו להשאיר את זה בתוך המשפחה, למה לא הצעת הצעה? מ ר

    א' : הם נתנו הצעה, ואני חשבתי על זה. אני אמרתי לעשות מעכשיו שהבן יעשה משכנתא ויחלק אותם ולא יודעים מה ייצא מהבית. ע ו " ד נ ט ע ב ן

    ח מ ו : הבן ב' אתה מתכוון? כי הוא בעצם ירכוש את המשק? מ ר א' : מה ייצא מהבית בכלל? כל עוד שאין הסכמה בין האחים זה לא שווה כל הכסף הזה. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : בעצם התכנון היה, מ ר א' : ואני לא רוצה להגיד גם, זה נקרא גם שוחד. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : לא לא שוחד. מ ר א' : אני יודע מה זה נקרא, לא יודע. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : בעצם המחשבה שלך הייתה שב' הבן שלך יקח משכנתא. מ ר א' : נכון ואז הוא ימכור את הבית ואני אבנה במושב יחד איתו. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : ואתה תבנה יחד איתו אוקי. ולמה

    לא הצעת אז, למה לא אמרת לאחים אני מוכן לשלם 300 אלף שקלים לכל אחד. סתם אני זורקת סכום. למה לא הצעת הצעה, אולי הם היו מקבלים אותה? מ ר

    א' : למה לא הצעתי, הצעתי להם. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : מה ההצעה הייתה? מה ההצעה שלך?מ ר א' : אמרתי להם מטעים (צ"ל – מתאים – ב.ש) אבל אתם 150 ו-50 אחרי משפטים. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : איזה משפטים?

    מ ר א' : המשפט. זה איפה שאנחנו נמצאים עכשיו. ע ו " ד נ ט ע ב ן

    ח מ ו : לפני שנפתח התיק, לפני שנפתח ההליך, מה ההצעה שלך הייתה לאחים?

    מ ר א' : אבל אני ידעתי כי הוא היה נגד. ע ו " ד נ ט ע ב ן ח מ ו : אז אתה

    לא הסכמת להציע הצעה. מ ר א' : הצעתי להם 150. ע ו " ד נ ט ע ב ן

    ח מ ו : הצעת 150? מ ר א' : כן אבל אני ידעתי שברגע שאחד לא מסכים, כל העסקה לא קיימת בכלל. ..." (עמ' 48 – 49 לפרוטוקול הראשון).

     

    אם כן, מדבריו של א' עצמם למדנו כי הוא נטל חלק במשא ומתן בין האחים בזמן אמת (קרי עוד בטרם הוחל בהליך המשפטי), והציע לשלם לכל אחד מהם 150,000 ₪.

     

37. כזכור, ד' הציע ואף שילם בפועל ליתר האחים 200,000 ₪, ואין תימה כי בנסיבות אלה, תמכו בו האחים. לא מחמת קנוניה, כי אם משיקולים העולים בקנה אחד עם השכל הישר.

     

    שהרי ברי כי בנסיבות שכאלה, היה מקום להעדיף הצעה גבוהה יותר משמעותית, שאף נתמכה בהפגנת רצינות בדמות עצם התשלום בפועל.

    ודוקו – ההגיון להעדיף את הצעתו של ד' בנסיבות אלה בזמן אמת אף מתיישב עם הערכת השווי הריאלי של המשק בערכי נטו, כפי שהסכימו על אודותיה הצדדים.

     

38. אם א' – לשיטתו הוא – השתתף במשא ומתן בזמן אמת; הציע הצעה כספית ב"מעין התמחרות" ; לא כל שכן לא הביע בזמן אמת כל התנגדות למנגנון קבלת ההכרעה ששילב תשלום כספי ליתר האחים ; מה לו כי ילין עתה, שההצעה הגבוהה יותר, הריאלית יותר, והממשית יותר, היא שהתקבלה?

     

    המסקנה מתחזקת מקום בו לסברתו הסובייקטיבית של א', הוא עצמו הסכים ליטול חלק במהלך פסול בדמות משא ומתן כספי על הזכויות במשק (ואיני קובע כך כל עיקר). אם לשיטתו של א' הוא עצמו ניהל משא ומתן פסול, מדוע יש לבכר את זכייתו הוא על פני זכייתו של אחר?

     

    לאלה לא מצאתי מענה של ממש ולו מגרסתו של א' עצמו. יותר מכל מסתברת בעיני המסקנה כי לאחר שהצעתו של א' לא התקבלה, ניסה להשיב את הגלגל לאחור ואולי לעכבו, בהעלאת טיעון משפטי שלא תאם כל עיקר את דרך התנהלותו עד כה.

     

39. הכוונה, לטיעון בדבר הפסול שבתגמול הכספי כחלק מהליך המשא ומתן, לאור הוראות הסכם המשבצת. בכך, נתפס א' לכלל טעות כמדומני.

     

    שכן כידוע, על פי הפסיקה יש להבחין בין שתי מערכות יחסים נורמטיביות שונות שלאורן עלינו לבחון את מצב הדברים בפועל. האחת – מערכת היחסים שבין הגורמים המיישבים (במקרה שלפני רשות מקרקעי ישראל והאגודה) וחבריה. השניה – מערכת היחסים שבין בר הרשות או חליפיו, בינם ובין עצמם (השוו, למשל: ע"א 1662/99 חיים נ' חיים פ"ד נו(6) 295 וכן עמ"ש (ת"א) 33450-11-18 פלונית נ' פלוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 7.4.20) בהקשר זה ראו גם בע"מ 3704/20 פלוני נ' פלונית (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.9.20)].

     

    תכליתו של הסכם המשבצת – בדגש על הוראות סעיף 19 הרלוונטיות לענייננו אנו – לא נועדה להסדיר את הליך המשא ומתן בין ילדי המנוחים ובין עצמם באשר למנגנון שבו יסדירו עצמאית את הבחירה במועמד שיתקשר אל מול הגורמים המיישבים. תכליתו נועדה לוודא, שהליך בחירתו של היורש אשר מוכן ומסוגל לקיים את המשק יבוצע מבלי שיהא בכך כדי לפגוע בדין, בראש ובראשונה נהלי הגורמים המיישבים – האגודה, רשות מקרקעי ישראל, ובראש ובראשונה, המדינה. תכליתו נועדה להבהיר גם מי יהא הגורם אשר יכריע במחלוקות בין ילדי בר הרשות שהלך לעולמו, קרי – בית המשפט.

     

    תכליתו של סעיף לא נועדה לגדור גדרים דווקניים לאופן שבו ילדי הנפטר ינהלו משא ומתן בינם ובין עצמם על מנת להגיע להסכמות עצמאיות. הסכמות שבפועל חובה עליהם לגבש כתנאי לכך שהגורמים המיישבים ורשות מקרקעי ישראל בראשם, ייאותו לשקול את המועמד כמי שיוכרז כבר הרשות בנחלה ללא צורך בהכרעה שיפוטית. במובן זה התנערותו של א' עתה ממנגנון הכרעה שהוא עצמו נטל בו חלק, לא זו בלבד שמעכבת את יישוב המחלוקת הפנים משפחתית ; כי אם מעכבת את האפשרות ואת האינטרס הציבורי לקדם את הסדרת הזכויות במשק כלפי כולי עלמא, עת במשך שנים ארוכות הזכויות הרשומות בו אינן משקפות כל עיקר את מצב הדברים בפועל.

     

40. בהתאם, הטענה המשתמעת לפיה מקום בו לא נזכרה בהסכם המשבצת חובה לפצות את יתר הילדים (דוגמת ברירת המחדל שבסעיף 114 לחוק הירושה, אליו למשל מפנה גם סעיף 20 להסכמי משבצת תלת צדדיים רבים), חל איסור על ילדי הנפטר להביא בחשבון שיקולים כספיים, איננה מחוייבת המציאות, איננה נתמכת טקסטואלית בלשון הסכם המשבצת, ולבטח שאיננה עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד מתחום חופש החוזים של בני המשפחה עצמם [בהקשר זה השוו, למשל: תמ"ש (טב') 34958-12-13 XX נ' XX (מצוי במאגרים המשפטיים ; 24.5.16)].

     

41. לו נקבל את עמדתו של א', הרי שאז נימצא חוטאים לא רק לשאיפה לפרשנות הרמונית של הוראות הדין (הן דיני הירושה, הן דיני המשפחה, הן דיני החוזים והן דיני ההתיישבות החקלאית), כי אם גם נימצא חוטאים לאינטרס הציבורי. שכן במצב דברים שכזה, ככל שלא ניתן יהא לבחון את האפשרות לאזן את האינטרסים של בני המשפחה – שרק אחד מתוכם יכול להיות מוכרז כבר הרשות בנחלה - באמצעות תשלום כספי במידה שהסוגיה לא מוזכרת מפורשות בהסכם המשבצת, תגבר עד מאד הנטיה להתדיין בסוגיות אלה בבית המשפט תחת הגעה להסכמות פנים משפחתיות. נטיה, שממילא נפוצה היא יתר על המידה למרבה הצער כשבסוגיות מתחום הזכויות בהתיישבות החקלאית עסקינן.

     

42. אדרבא, במיוחד מקום בו לשיטת א' עצמו, השיקולים העיקריים שיש לשקול הם שיקולים מתחום דיני הצדק והיושר, איני רואה כל פסול באימוץ מנגנון הכרעה מוסכם הכולל גם שיקולים כספיים אגב ניהולו של משא ומתן ראוי, גלוי והוגן. לעניין זה כבר הבהרתי, בהקשר דומה (גם אם בראי הוראת סעיף 114 לחוק הירושה), כי לא זו בלבד שמשא ומתן גלוי ושקוף המגלם בתוכו ערכים כספיים איננו פסול, כי אם יש לקבל אותו בעין יפה, מקום בו לטעמי דרך המלך המועדפת היא הידברות והסכמה בין יורשים (השוו, למשל: ת"ע (ק"ג) 65313-12-19 מ' נ. מ' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 29.6.22), פסקה 55 לפסק הדין).

     

    האם באמת ובתמים ניתן לטעון שהידברות והסכמה בין בני משפחה – גם אם כרוכה היא בשקילת שיקולים כלכליים – איננה עדיפה על פני הכרעה שיפוטית כופה? האם באמת ניתן לטעון כי הסכמות פנים משפחתיות אשר בכוחן יהא ליישב מחלוקות אינן עדיפות על פסיקה כופה שיכול ואך תנציח את הסכסוך המשפחתי? מסופקני. קבלת עמדתו של א' בדבר הפסול שבמנגנון ההסכמי שהוא עצמו בחר ליטול בו חלק איננה עולה בקנה אחד גם עקרונות יסוד שבבסיס דיני המשפחה והירושה כאחד. בהן, בראש ובראשונה הרצון לקדם פתרונות הוליסטיים מאחים לסכסוך הפנים משפחתי, כמו גם ההנחה, שהנפטר עצמו לא היה חפץ בהנצחה של מחלוקות בין ילדיו סביב זכויותיו, בדמות הליכים משפטיים אין קץ. גם שיקולים אלה הם שיקולים הנכנסים לגדרי שיקולים מתחום הצדק והיושר. לכך לא נתן א' דעתו, לבטח שלא די הצורך.

     

43. אדרבא – דווקא כאשר עסקינן במשק שבפועל כפי הנראה מזה שנים לא נעשה בו שימוש לתכליתו ההתיישבותית-חקלאית, השיקולים הכלכליים מקבלים משנה תוקף כשבהליך בחירתו של המועמד עסקינן.

     

44. סיכום ביניים עד כאן. ראינו, כי כלל האחים גיבשו במארג היחסים הפנימי שביניהם - ולו בפועל - מנגנון הכרעה לבחירת המועמד להתקשר למול הגורמים המיישבים, על בסיס תשלום כספי ; כי א' עצמו בחר ליטול בו חלק פעיל ואף להציע הצעה כספית שלא הסתייעה ; וכי ההצעה שנבחרה נגזרה במישרין משוויו הריאלי נטו של המשק אותה העת. חרף כל אלה, משהתנהלו ההליכים שלא לשביעות רצונו, בחר א' לסגת ממנגנון הכרעה זה ובדיעבד להישען על טיעון משפטי גרידא, שלא נזכר כל עיקר בעת שנוהל המשא ומתן בין האחים.

     

45. בנסיבות אלה, דווקא הישענותו של א' על שיקולי צדק ויושר עומדת לו לרועץ. זאת, בדומה למשל לנטיה שלא להעדיף את האינטרס הצר של דייר "סרבן" בבית משותף על פני האינטרסים של יתר הדיירים והאינטרס הציבורי הגלום באישורה של תכנית "פינוי בינוי" [השוו, למשל: ת"א (מחוזי – ת"א) 52856-10-19 כהן נ' גיבלי (מצוי במאגרים המשפטיים ; 7.2.21) וכן ע"א 3133/21 גיבלי נ' כהן (מצוי במאגרים המשפטיים ; 6.5.21)].

     

    במצבים כגון דא, אחד מהשיקולים שיש לבחון הוא האם נפגעה זכות המיעוט כתוצאה ממהלכי הרוב, עת הנטל לשכנע ולהוכיח כי נפגעה זכות שכזו מוטל על הטוען לכך. הבחינה לא תוכל להתבצע על יסוד תחושותיו הסובייקטיביות של מתדיין המיעוט, כי אם על יסוד שיקולים אובייקטיביים [לדיון שכזה, בקשר עם מחלוקת סביב עבודות לפי תמ"א 38, השוו: למשל: עש"א (ת"א) 50506-09-19 יעל נ' באומלשפינר (15.1.20 ; מצוי במאגרים המשפטיים)].

     

46. אלא שלבד מטענה מזימתית כללית, שדחיתי לעיל ואיננה משקפת כל עיקר את מהלך הדברים העובדתי בהתאם לראיות שהוצגו לפני, חוסר שביעות רצונו של א' מכך שיתר אחיו החליטו לתמוך בד' כמועמד להתקשר אל מול הגורמים המיישבים, איננו יכול לעמוד כטעם של ממש לבחור בא' דווקא. שכן הלכה למעשה, ד' הבהיר כי מוכן היה לשלם גם לא' את חלקו היחסי הריאלי (בערכי נטו) בשוויו של המשק דאז. הצעה, שאובייקטיבית לא היה בה משום קיפוחו של א' והלמה גם את השווי הנחזה של הזכויות במשק, בחלוקה לכלל ילדיה של המנוחה – חלוקה שגם אם איננה נשענת על הכללת זכויות בר הרשות כחלק מהעזבון, נשענת על ההבנה כי במארג היחסים ההסכמי בין הילדים עצמם, היה עליהם להגיע להסכמות על מנת לקדם את הסדרת הזכויות במשק. במובן זה, ולמעלה מן הצורך לא ראיתי כי א' עצמו קופח בכל דרך.

     

47. בנוסף, ובהינתן מנגנון ההכרעה העצמאי שלפיו ניהלו האחים כולם את המשא ומתן ביניהם, מקום בו זה כלל רכיב של תשלום כספי, בוודאי שלשאלת האיתנות הפיננסית והפגנת הרצינות יש כדי להוות נדבך של ממש בעצם ההכרעה במחלוקת (לעניין זה השוו: ת"ע (ק"ג) 65313-12-19 דלעיל). בענייננו, ד' הפגין איתנות פיננסית והפגין בזמן אמת רצינות, עת גיבה את הצעתו בתשלום בפועל לאחים. זאת, במובחן מא', שעד לעצם היום הזה לבד מאמירות בעלמא לא ביקש ולו להפגין ראשית רצינות כוונות ולו בדרך של הפקדת סכום כלשהוא בקופת בית המשפט.

     

48. שיקולים של צדק ויושר אף אינם מדירים מבין כתליהם שיקולים מתחום הצדק החלוקתי בין בני משפחה, כאשר במארג היחסים הפנימי שבינם ובין עצמם עסקינן (לדעה דומה השוו, למשל: תמ"ש (ת"א) 25620/01 ישמח נ' סוקול (מצוי במאגרים המשפטיים ; 9.12.03).

     

49. שיקולים של צדק ויושר אף אינם מדירים מבין כתליהם את השאיפה להוביל לפתרון אשר ימנע ככל שניתן המשך מחלוקות פנים משפחתיות, יגבש חזיתות מחלוקת פנים משפחתיות חדשות ככל שהסדר המקובל על מרבית בני המשפחה לא יאושר, או יוביל ל"ייצור" של מחלוקות חדשות בהקשרים אלה, דוגמת תובענות השבה בין בני משפחה שונים.

     

50. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שהגורמים המיישבים – רשות מקרקעי ישראל והאגודה עצמה – בחרו שלא להביע עמדה מפורשת המתנגדת למינויו של איזה מן האחים כמועמד שיתקשר למולם, בכפוף לעמידה בנהליהם. חזקה כי לו היו מבקשים לתמוך או להתנגד למועמדות של מאן דהוא, יכולים היו לעשות כן מפורשות, כשם שעשו ועושים במקרים אחרים (דוגמה לכך ראו למשל בת"ע 65313-12-19 דלעיל). במצב דברים שכזה א' אינו יכול לשים עצמו בנעלי הגורמים המיישבים בהליך לו לא, במיוחד מקום בו אלה צורפו ובחרו להבהיר שאינם מתנגדים לכל הכרעה של בית המשפט ובלבד שזו לא תפגע בנהליהם.

     

51. למען הזהירות אעיר כי ככל שא' ביקש לקבוע, כעתירתו החילופית שנזכרה אך בכתב התביעה המתוקן, שב' יהא זה שיוכרז כמי שמוכן ומסוגל לקיים את המשק הואיל והתגורר בהסכמת המנוחה במבנה במשק, הרי שביתר שאת אין לקבל עמדה זו. גם לו אניח שב' – אחד מנכדיה של המנוחה – מתגורר במשק (בדומה למשל לט', נכדה נוספת ובתו של ד'), הרי שלא הונחה לפני כל ראיה של ממש לפיה הוא זה אשר מי מברי הרשות במשק עיגן ולו בכתובים רצון שייטול על עצמו את קיום המשק. לא זו בלבד אלא שדווקא נוכח דבקותם הפרשנית של א' וב' בלשונו של הסכם המשבצת, לא ברור כל עיקר מכח מה הוא זכאי בכלל לעמוד כ"מתחרה" בשאלות אלה, עת איננו "ילדו" של הנפטר, כמתחייב מלשון הסכם המשבצת. הדברים יפים אף במשנה תוקף מקום בו דומני שאף אין מחלוקת כל עיקר שלב' (במובחן מד' ואף מא') אין ולא היתה כל זיקה חקלאית המאפשרת לו מסוגלות לקיים את המשק לתכליתו ההתיישבותית. ואם לא די בכך, הרי שאין מחלוקת כל עיקר כי המבנה שבו מתגוררים ב' וג' נבנה ללא היתר, בניגוד לנהלי הגורמים המיישבים ובוודאי שבכך אין כדי לשמש תמיכה בעתירה עצמאית מטעמו, בבחינת אין חוטא יוצא נשכר (לעניין זה ראו הן בחוות הדעת והן בעמ' 64 לפרוטוקול הראשון, בדבריו של ב' עצמו).

     

52. מכל אלה הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את עתירתם של ד' והאחים ולקבוע כי ד' יהיה זה שיוסמך להתקשר אל מול הגורמים המיישבים כבר הרשות במשק. לעתירה החילופית לפצות את ב' וג' בשווי השקעות במבנה, אדרש לצד הדיון בתביעת סילוק היד.

     

53. בשולי הדברים אעיר, כי ה"הנדסה לאחור" במרחק שנים רבות קדימה שביצעו הצדדים שניהם ביחס לרצונותיה של האם המנוחה לא העלתה או הורידה דבר ממסקנותיי אלה. הנסיון להתחקות עתה, שנים רבות לאחר פטירתה של המנוחה, ושנים רבות אף יותר מאז ערכה המנוחה את מסמך ההצהרה שתמך לכאורה בקבלתו של ד' כבן ממשיך, אחר רצונותיה של המנוחה לא זו בלבד שספק אם יכבד את זכרה כל עיקר כי אם אך ימשיך להבליט שלא לצורך היבטים עובדתיים נוספים במחלוקות הפנים משפחתיות. מקום בו האם לא בחרה להביע רצון מפורש בצוואה שנערכה כדין, ובהינתן מלוא האמור לעיל, לא מצאתי כאמור שלמחלוקות אלה נפקות רבה אם בכלל לתוצאה לה הגעתי.

     

    התשלום לא' 

54. לעניין זה, מצאתי לקבוע כי על ד' יהא לשלם לא' את הסכום ששילם לכל אחד מיתר אחיו, 200,000 ₪ (להלן: "התשלום") בתוספת הצמדה וריבית כחוק. אבהיר טעמיי.

     

55. לכאורה, לו היינו מקבלים את עמדתו של א', יכול ואז היה יוצא כשידיו על ראשו, הואיל וככלל לא היה זכאי לכל תשלום לאחר שקבעתי כי ד' יהא זה שזכאי להתקשר אל מול הגורמים המיישבים כבר הרשות במשק.

     

    אלא שכאמור, מצאתי שלא נפל פסול בהסדרה עצמאית של זהות המועמד, במארג היחסים הפנימי שבין האחים, על בסיס מנגנון של תשלום כספי. לפיכך, נקודת המוצא היא שעל ד' יהא לשלם לא' את הסכום ששילם ליתר אחיו. סכום, שאין מחלוקת כי בשעתו, עת הוגשו התובענות, נגזר משוויין הריאלי של הזכויות "נטו".

     

56. לצד זאת, אין להתעלם מכך שחלפו שנים מספר מאז הוגשו התובענות והשאלה האם יש לשלם לא' עתה כפי ערכו הנומינלי של הסכום לתשלום, גרידא, איננה נטולת ספקות. זאת, גם אם כפי שקבעתי לעיל לא' עצמו חלק לא מבוטל בעיכוב התשלום עד עתה נוכח ניהול ההליכים שלפני. אלא שמקום בו על פני הדברים אין ד' חולק על כך, שכאז גם עתה, זכאי א' לכל הפחות אותו התשלום, אותם ערכים של צדק ויושר שלאורם גם נבחנה בין היתר קביעת זהות המועמד מובילים למסקנה שאין לדבוק בערכיו הנומינליים של התשלום. זאת בהתחשב בחלוף הזמן.

     

57. השאלה שיש לשאול, היא מהו המנגנון שלאורו "יוצמד" הסכום לתשלום. האם על יסוד הסכום שבפועל שולם לכלל האחים, או על יסוד ההצדקה הרעיונית לתשלום ששולם (קרי – שוויין נטו של הזכויות במשק). שכן אין להתעלם מכך שבמהלך ניהול ההליכים עלה שווין הריאלי של הזכויות במשק, כמפורט בחוות דעת השמאי.

     

58. הגם שהצדדים לא הרחיבו בשאלה זו בסיכומיהם כל עיקר, אני סבור שהמנגנון המאוזן והצודק ביותר יהא חיובו של ד' לשלם לא' את התשלום בתוספת הצמדה וריבית כחוק, ולא בהתאם לשוויין הריאלי של הזכויות במשק עתה.

     

    ראשית יוזכר, כי גם התשלום נגזר בשעתו מהשווי המוסכם של המשק בעת הגשת התובענות ואין על כך מחלוקת כל עיקר. במובן זה, אין מדובר בסכום שרירותי כלל.

     

59. שנית, בעצם התנערותו של א' ממנגנון ההכרעה שעל אודותיו בפועל למעשה הסכימו האחים ולאורו התנהלו, לא זו בלבד שגרם לסרבול הליך הבחירה, לעיכוב הסדרת הזכויות במשק, כי אם גם סיכל בעצמו את יכולתו שלו ליהנות מפירות המשא ומתן בין האחים. במובן זה, צידה השני של מטבע הסיכוי שראה א' כי יכול ובעתיד יזכה בתביעתו ויוכרז כמוכן ומסוגל לקיים את המשק, היא הסיכון שחלוף הזמן גלל ניהול אותם ההליכים לא יוכר בעתיד כ"תוכנית חסכון" שמטרתה להגדיל את התשלום ולהשביחו בערכים מעין קנייניים, במובחן מקבלתו בערכים כספיים ריאליים [בהקשרים אחרים, בכל הנוגע לניהול הליכי הוצאה לפועל ולקביעה כי אין הם בבחינת "תוכנית חסכון" מכללא לזוכה, השוו למשל: ע"א (ת"א) 2836/03 עיריית תל אביב נ' מור (מצוי במאגרים המשפטיים ; 24.1.06)].

     

    לעניין זה יוער כי א' עצמו הבהיר בעדותו כי היה מודע היטב לפוטנציאל ש"סרבנות" של אחד האחים תעקר מתוכן אפשרות להוביל לבחירת מועמד באופן עצמאי ותחייב ניהול הליכים משפטיים (ראו בעדותו כפי שהובאה לעיל); הליכים שעד אותה העת חזקה שהוא עצמו היה מודע למשכם המשוער, שעה שאין מדובר בהליך הראשון שנוהל. הדברים עומדים לו לרועץ גם בהקשר זה.

     

60. שיקול משמעותי לא פחות נובע מאותם עקרונות של צדק ויושר שעל אודותיהם הסתמך א' בתביעתו. שכן חיובו הכספי של ד' בתשלום לא' לבדו כפי ערכן הריאלי של הזכויות במשק עתה (קרי, כנגזרת של חוות הדעת), יוביל להעדפה דה-פקטו של א' על פני יתר אחיו, ללא הצדקה של ממש. זאת, מקום בו עוד בטרם הוגשו התובענות שלפני יכול היה א' לזכות באותו התשלום שקיבלו כל אחיו. לא זו בלבד, אלא שחיוב שכזה יכול וייצור חזיתות מחלוקת חדשות בין איזה מן האחים ; יוביל לחשיפה מיותרת של מי מהם להליכים חדשים (בין אם בצדק ובין אם לאו); לא יעלה בקנה אחד עם השאיפה לסיים את המחלוקות הפנים משפחתיות כי אם אך ינציחן גם לעבר העשור הבא, וזאת בין היתר על חשבונו של הציבור.

     

61. מנגד, לא ראיתי שד' אף הוא ביצע מהלך כלשהוא להבטחת עצם ביצוע התשלום בפועל לא' בדמות הפקדת התשלום מבעוד מועד בנאמנות או אף בקופת בית המשפט. לפיכך, בנסיבות העניין מקום בו הכרעתי דלעיל מובילה למסקנה כי עוד במהלך ניהול המשא ומתן בין האחים זכאי היה א' לתשלום, התוצאה המאוזנת ביותר בנסיבות העניין תהא ביצוע התשלום בערכיו הריאליים, תוך ההנחה שלו היה ד' משלם לא' (ולו בכח כפי האמור לעיל) בזמן אמת, יכול היה א' ליהנות גם מפירותיו של התשלום.

     

    כפועל יוצא, על ד' יהא לשלם לא' את התשלום בתוספת הצמדה וריבית כחוק.

     

    תביעת סילוק היד

62. ב' וג' כלל לא התגוננו בתביעה זו, ויתכן שלא בכדי, מקום בו כפי הנראה תלו את עיקר יהבם בתביעתם הקשורה, בה עתרו להכריז על א' כמועמד להתקשר למול הגורמים המיישבים. די בכך כדי להוביל לקבלת התובענה. אלא שיש לקבלה גם לגופה.

     

63. אין מחלוקת כל עיקר, כי המבנה שבו ג' וב' מתגוררים, הוצב או נבנה בתחומי המשק עוד בחיי המנוחה ועד עתה מוצב בו ללא היתר של ממש, כך שעל פני הדברים ספק אם קמה להם הצדקה להמשיך ולהחזיק בפועל בחלק של המשק שעליו מוצב אותו מבנה.

     

    גם לו אניח כי מגורים אלה ניתנו להם ברשות עוד בחיי המנוחה, הרי שספק של ממש האם רשות זו עולה בקנה אחד עם עמדות הגורמים המיישבים ומכל מקום לא הונחה לפני ולו ראשית ראיה לפיה עסקינן ברשות בלתי הדירה, שככלל מוכרת במקרים חריגים שבחריגים (והמקרה שלפני, במיוחד שבזכויות בר רשות עסקינן, אינו בא בגדריהם).

     

    כפועל יוצא, משקבעתי כי לד' הרשות להתקשר אל מול הגורמים המיישבים בכל הנוגע עם הזכויות במשק, הרי שקמה לו גם העילה לעתור לסילוק ידם מן המשק ולא הונחה לפני כל הגנה מצידם של ב' וג' לכך.

     

    בנסיבות אלה, ואף מבלי להידרש למחדלם הדיוני של ב' וג', יש לקבל את התביעה כנגדם.

     

64. לעניין זה, ובמובחן מהכרעתי ביחס לא', לא מצאתי כל הצדקה לחייב את ד' או איזה מהאחים בתשלום כספי כלשהוא לג' ולב' או להתנות את סילוק היד בביצוע כל תשלום כספי שהוא, משלושה טעמים. האחד, דיוני – בהיעדר הגנה ספק אם קמה הצדקה שנתבע יעתור לסעד עצמאי בדמות התניית פינוי בתשלום. השני, עובדתי ודיוני, בדמות ברי הפלוגתא הרלוונטיים. ככל שב' וג' טוענים כי הם זכאים להשבה של כספים הנובעים מעצם השקעתם במשק בבניית המבנה שבו הם מתגוררים, הרי שלא ראיתי שהשקעה שלהם עצמם, במובחן מהערכת שווי של השמאי, הוכחה כדבעי בראיות של ממש. יותר מכך, הרי שלכאורה, עסקינן בטענה כספית כנגד עזבון המנוחה, שאין לכרכה עם עתירה לקבוע מאן דהוא כמי שמוכן ומסוגל לקיים את המשק. ממילא היה מקום להגישה בתובענה מתאימה כנגד כלל יורשי המנוחה (שכן במובחן מזכויות בר רשות, טענת נשייה כספית היא טענה הקשורה עם ניהולו של עזבון. הטעם השלישי נסוב על עצם העניין. שעה שעסקינן במבנה שהוצב על שטח המשק ללא היתר, כי אז כנגד עלויות ההשקעה בו (בהנחה שהוכחו כדבעי) יש מקום גם להביא בחשבון את עלויות הסדרתו ורישויו (או לחילופין עלויות פירוקו).

     

65. בהקשר זה ב' עצמו אישר את קביעות המומחה בחוות הדעת, לפיהן המבנה בו הוא וג' מתגוררים נבנה ללא היתר (עמ' 64 לפרוטוקול הראשון). אמנם, המומחה העריך את שווה מבנה זה בסך של 120,000 ₪ (אשר אינם משפיעים על שווי המשק בכללותו). אלא שלצד זאת אמד המומחה את עלויות הסדרתו של המבנה (לרבות בניית ממ"ד לצורך כך) בסך כולל של 200,000 ₪. לא למותר לציין כי המומחה לא זומן להיחקר וקביעותיו לא נסתרו.

     

    מכאן שספק של ממש אם במצב הדברים בפועל שבו צריך ד' לקבל על עצמו גם הוצאות בדמות נסיון להסדרה של מבנה ללא היתר שלהצבתו אחראים ולו לשיטתם ב' וג', או לחילופין לסילוקו, יש להביא בחשבון ולו כי שווי ההשקעה הרעיונית במבנה זה נמוך משמעותית מעלויות הסדרתו.

     

66. להסרת ספק ונוכח אי בהירות מסוימת שעלתה גם בסיכומים בשאלה מהו המבנה שבהקשרו טוענים ב' וג' יוער למעלה מן הצורך, כי גם לו יונח שלמעשה, המבנה שבו מתגוררים ב' וג' הוא המבנה היביל שמוצב אף הוא בשטח המשק (כטענת ב"כ ד' בסיכומיה), הרי שגם במצב דברים שכזה איני מוצא מקום להורות דבר מה נוסף. שכן אם אמנם עסקינן במבנה יביל שגם אליבא דחוות הדעת איננו בר הסדרה כל עיקר, הרי שמבנה זה כשמו כן הוא – טומן בחובו פוטנציאל לפינויו בפועל על ידי מציביו באופן שלא יגרום להם לכאורה לחסרון כיס אם ייוותר במשק ומנגד לא יחייב את ד' בעלויות הסרה.

     

    כפועל יוצא הרי שאיני מוצא לקבל את עתירתם של ב' וג' לחיוב כספי או להתנות את סילוק היד בכל חיוב כספי זה או אחר.

     

67. מנגד, במיוחד בהתחשב בכך שעסקינן במערכת יחסים פנים משפחתית ; בעובדה שב' וג' מתגוררים בשטח המשק מזה שנים לא מעטות ; ועל מנת לאפשר להם להיערך כדבעי גם בנסיבות לאומיות מאתגרות ; אני מוצא ליתן להם פרק זמן של ממש להיערך לביצוע סילוק היד. בנסיבות העניין אני סבור שניתן לאפשר להם היערכות לסילוק היד לא יאוחר מיום 1.2.26.

     

    סיכום אופרטיבי

68. אני דוחה את תביעת א' ומקבל את תביעת ד' והאחים.

     

69. כפועל יוצא אני קובע כי ד' הוא המוכן ומסוגל לקיים את המשק, זאת בכפוף לעמידתו בהוראות כל דין ובהתאם לנהלי הגורמים המיישבים, לרבות רשות מקרקעי ישראל ובכפוף לביצוע התשלום בהתאם למפורט לעיל.

     

70. למען הסר ספק מובהר בזה כי על ד' לשלם לא' 200,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת תביעת א' (15.11.21) ועד למועד התשלום בפועל. ביצוע התשלום יהווה תנאי לזכאותו של ד' לבקש להירשם כבעל הזכויות במשק, ודי יהא באסמכתא בכתב (תצהיר א' המאשר כי קיבל את התשלום או אסמכתא בנקאית בדבר העברה לחשבונו של א') משום אסמכתא מספקת לעמידה בתנאי זה.

     

71. אני מקבל את תביעת סילוק היד ומורה לב' וג' לסלק ידם מן המשק ולהותירו כשהוא פנוי מכל חפץ ו/או אדם מטעמם, לא יאוחר מיום 1.2.26.

     

72. באשר לשאלת ההוצאות. בהינתן משך ניהול ההליכים, קדמי המשפט המרובים שהתקיימו, שני דיוני שמיעת ראיות והכלל המנחה לפיו פסיקת הוצאות תהא ריאלית ולצד זה מידתית ; ומנגד בתקווה שבעצם הכרעה זו יכול ויבואו לכלל סיום מחלוקות משפחתיות נמשכות ארוכות שנים ; יישאו א' ב' וג', ביחד ולחוד, בהוצאות ד', האחים, ט' וי', בסך כולל של 9,000 ₪ כל אחד (ובסה"כ – 63,000 ₪).

     

73. פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.

     

    בזה הסתיים הטיפול בתובענות שבכותרת. המזכירות תמציא העתקו לצדדים ותסגור את כלל התיקים שבכותרת.

    ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"ה, 24 יוני 2025, בהעדר הצדדים.