פס"ד בארבעה הליכים תלויים ועומדים בין בני זוג לשעבר

 לפניי הכרעה בארבעה הליכים תלויים ועומדים בין הצדדים: תביעה רכושית ותביעה למזונות קטינות שהוגשו ע"י האישה, וכן תביעה לקביעת זמני שהות ותביעה לסילוק יד שהוגשו ע"י האיש.

רקע עובדתי

1.הצדדים נישאו זה לזו בחודש מרץ 2009. הקשר הזוגי בין הצדדים החל עוד טרם הנישואין, והצדדים חלוקים בשאלת מועד תחילת השיתוף כפי שיפורט בהמשך. מהקשר הזוגי התברכו הצדדים בשתי בנות משותפות: פלונית ילידת נובמבר 2008 ואלמונית ילידת ספטמבר 2011 (להלן: "הבנות" או "הקטינות").

עד לפרידתם בשנת 2020, הצדדים התגוררו יחדיו בבית ברח' ____ ב ______, הידוע כגוש * * חלקה ** (להלן: "הבית" או "בית המגורים" בהתאמה); הזכויות בבית רשומות על שם האיש בלבד, והוא נבנה על קרקע שהאיש קיבל בירושה מאביו המנוח ז"ל. על אותה הקרקע שקיבל האיש בירושה נבנה בית נוסף ברח' ----- ביישוב ______ (להלן : "הבית הנוסף") המושכר לצדדים שלישיים.

בשלהי שנת 2020, האיש עזב את בית המגורים ועבר להתגורר בקרוואן נפרד המצוי על אחד המגרשים המצויים בבעלותו. 2.ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו בחודש נובמבר 2021 בעת שהאישה הגישה בקשה ליישוב סכסוך, כאשר הליך זה נסגר ללא הגעה להסכמות כלשהן.

בתאריך 09.02.2022 הגישה האישה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, בטענה שהאיש עזב את בית המגורים בשלהי שנת 2020, ובחלוף כשנה וחצי ממועד עזיבתו, הוא נכנס לבית תוך פגיעה בפרטיותה ושימוש באלימות מילולית, על רקע פיצוץ המו"מ שהתנהל ביניהם. ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד.

בדיון במעמד שני הצדדים מיום 15.02.2022 הגיעו הצדדים להסכמות מבלי להודות בטענות, שתוקפן למשך 90 ימים לפיהן: 

1. האיש יימנע מללון בבית המגורים מבלי לפגוע בכל טענה רכושית או קניינית;

2. בימי שני ורביעי יהא האיש אחראי על הטיפול בבנות עד השעה 20:30. בזמנים אלו האישה לא תשהה בבית המגורים, והאיש יהיה רשאי לשהות בבית המגורים.

3. אחת לשבועיים בסופי שבוע החל מסיום הלימודים ביום שישי ועד שעה לאחר צאת השבת תשהינה הקטינות עם האיש בבית המגורים, והאישה לא תלון בבית.

4. הצדדים יקיימו ביניהם תקשורת מתועדת (מסרונים, ווטצאפ, מיילים) שתהא קצרה עניינית ומכבדת בעניין הקטינות בלבד ;

5. הצדדים יופנו לגורם טיפולי (לצורך תיאום הורי או הדרכה הורית בהתאם לשיקול דעת של הגורם המטפל שאליו יופנו).

6. מוסכם, כי ככל ומי מהצדדים עושה שימוש ברכב, יחולו עליו כל ההוצאות או דו"חות או כל דבר אחר שנוצר בגין השימוש שעשה בו אותו צד.

   3.ביום 13.02.2022 הגישה האישה תביעה רכושית לפסק דין הצהרתי, איזון משאבים ופירוק שיתוף במסגרת תמ"ש מס' 26816-02-22.

   ביום 20.03.2022 הגישה האישה תביעה למזונות הקטינות בתלה"מ 40936-03-22.

   ביום 22.05.2022 הגיש האיש תביעה לקביעת זמני שהות עם הקטינות בתלה"מ 46050-05-22.

   ביום 07.11.2022 הגיש האיש תביעה לסילוק ידה של האישה מהבית בתלה"מ 11825-11-22.

    

   במסגרת התביעה הרכושית, ניתן צו עיקול ארעי ברישום בלבד על מחצית מזכויות האיש בנכס המקרקעין ברחוב ____ ב_____.

    

   ההליכים בין הצדדים התקיימו תחילה בפני כב' השופטת אליה נוס, אולם עקב שינוי בסדרי העבודה בבית המשפט הועברו ההליכים לטיפולי ביום 28.02.2022.

    

    

    

   התקיימו שישה דיונים (מלבד הדיונים במסגרת צו ההגנה): דיון ראשון לפניי ביום 27.06.2022, שני דיונים מקדמי הליך בפני כב' השופטת הבכירה אבירה אשקלוני בתאריכים 22.09.2022

   ו-25.10.2022, קדם משפט ביום 01.02.2023 ושני דיוני הוכחות בתאריכים 17.12.2023

   -18.12.2023.

    

   יצוין כי גם בתום דיוני ההוכחות נעשה ניסיון נוסף של הצדדים לשוב לשולחן המו"מ ולהגיע להסכמות (ראה: החלטתי מיום 18.12.2023) אלא שהניסיון לא צלח, כאשר כל צד האשים את הצד האחר בכישלון המו"מ. מכאן הצורך בהכרעה דנן.

    

   מאחר ותוצאות התביעה הרכושית משליכות על התביעה לסילוק יד, אדון תחילה בשתי התביעות הללו, ולאחר מכן אדון בעניין חלוקת זמני השהות ומזונות הקטינות.

    

   טענות האישה בתביעה הרכושית

    

   4.הצדדים הכירו בשנת 2001 והחלו בסמוך לכך לנהל קשר זוגי כשל ידועים בציבור, עת עברו להתגורר יחדיו בקרוואן ביישוב _____. במועד היכרותם היה האיש גרוש ללא ילדים, ולאור כישלון נישואיו הראשונים סירב למסד את מערכת היחסים באותה עת, אולם הצדדים הציגו עצמם כלפי כולי עלמא כזוג נשוי לכל דבר ועניין.

   החל משנת 2004 ניסו הצדדים להביא לעולם ילדים משותפים. לאחר שהניסיונות הטבעיים לא צלחו, החלו הצדדים לעבור טיפולי פוריות מורכבים. לאחר מספר שנות טיפולים, האישה הרתה ובתם הבכורה נולדה בחודש נובמבר 2008. מספר חודשים לאחר הלידה, האיש הציע לאישה להינשא לו, והצדדים נישאו כדמו"י בטקס צנוע בחודש מרץ 2009.

   לאחר נישואיהם עברו הצדדים להתגורר בצפון הארץ שם תכננו לרכוש משק חקלאי, אולם בהמשך זנחו תכנית זו נוכח קשיי התאקלמות באזור. לאחר שנתיים בצפון, הצדדים שבו להתגורר ביישוב _____, שם החלו בהכנות לבניית בית חלומותיהם, לאחר שהאיש הבטיח לאישה לבנות את ביתם המשותף.

   במקביל להכנות לקראת בניית בית המגורים, המשיכו הצדדים בטיפולי פוריות, והאישה הרתה עם בתם השנייה שנולדה בחודש ספטמבר 2011.

    

   5.במהלך השנים, האיש דכא כל אפשרות של האישה להתפתח מבחינה אישית או מקצועית, ותבע ממנה לגדל את הבנות ולהקדיש את מרבית עתותיה לניהול משק הבית המשותף. לפיכך, האישה נעדרת כל מקצוע או השכלה רשמית אקדמאית, ושנים נאלצה לעבוד בעבודות מזדמנות.

   נכון למועד הגשת התביעה, האישה עבדה כסייעת שכירה בחינוך המיוחד בבית הספר ... במשכורת מינימאלית.

    

   לעומת זאת, האיש אפשר לעצמו לימודים אקדמאיים במהלך הנישואין, השלים תואר ראשון והוסמך כהנדסאי בניין. האיש בעל עסק עצמאי לפיקוח ותכנון בנייה, אולם לצורך התחמקות מתשלום מיסים הוא מציג עצמו כ"שכיר" וזאת באמצעות העסקה פיקטיבית על ידי בן משפחה.

    

   האיש השתדל לשמר תלות כלכלית של האישה בו, וכתוצאה מכך נוצרו בין הצדדים פערי כוחות כלכליים משמעותיים. האיש דאג לרשום על שמו בלבד מספר נכסי נדל"ן הנאמדים בשווי של 12 מיליון ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), בעוד שעל האישה לא נרשם דבר זולת רכב ישן.

    

   במהלך השנים, האיש סבל מהתמכרות לאלכוהול באופן שגרם לחיכוכים רבים בין הצדדים. בשנת 2015 האיש שתה לשכרה באחד הערבים ולאחר מכן נקט באלימות פיזית כלפי האישה ואחותה, דבר שהוביל להרחקתו מהבית והגשת כתב אישום. למרות האמור, האישה סלחה לו והסכימה לחזור לחיי זוגיות לאחר שהאמינה להבטחות כי יחדל מהתנהגות זו.

    

   6.בשנת 2004 ירש האיש מספר מגרשים ביישוב _____, כאשר על אחד מהם הקימו הצדדים בתקופת נישואיהם בית דו משפחתי. אחד הבתים שימש למגורי הצדדים והבנות המשותפות והשני מושכר על ידי הצדדים. דמי השכירות מופקדים לחשבונם המשותף של הצדדים ומהם משלמים הצדדים את הלוואת המשכנתא המשותפת שניטלה לצורך הבניה.

   בעת שהאיש ירש את המגרש ב_____, המגרש היווה למעשה אדמת טרשים, ורק לאחר שהצדדים שבו להתגורר ב_____ בשנת 2010 או בסמוך לכך החל האיש לפתח את המגרש, להשביח אותו ולפעול לקבלת היתר בנייה.

    

   לצורכי התאמת המגרש לבניה שילמו הצדדים מאות אלפי שקלים, לרבות היטל השבחה (270,000 ₪), אגרות פיתוח (150,000 ₪), אגודת המים (30,000 ₪), היטל ביוב (50,000 ₪) וזאת בנוסף לתשלומים רבים נוספים ששולמו באמצעות נטילת הלוואות ושימוש בהכנסותיו השוטפות של האיש.

    

   היתר בניה ניתן ביום 05.06.2011. בסמוך לאחר קבלת ההיתר החל האיש להתקשר עם אנשי מקצוע שונים לצורך בניית שתי יחידות דיור על המגרש, כאשר לכל בית יש יחידת דיור במרתף שמושכרת באופן עצמאי ונפרד; הצדדים שילמו לאנשי המקצוע יחד מאות אלפי שקלים במזומן, אותם חסכו הצדדים מהכנסתו של האיש.

    

   האישה הודתה כי האיש מכר נכס קודם שהיה בבעלותו (דירה בX-) וייתכן שהתמורה שימשה אותו כסיוע בעלויות מימון הבנייה. אולם לטענתה, האיש עדיין נזקק למיליוני שקלים לצורך השלמת הבניה, ולשם כך נטל הלוואה עסקית בסך של 3 מיליון ₪, כאשר החזרי ההלוואה והריביות שולמו מתוך ההכנסות השוטפות.

    

   בשנת 2015 פנו הצדדים יחד לבנק לאומי לקבלת אישור עקרוני למשכנתא בסך של כ- 2.7 מיליון ₪ על מנת לסלק את ההלוואה הראשונית "הרגילה" שניטלה בתחילה לצורך הבניה;

   ביום 16.01.17 פתחו הצדדים חשבון משותף בבנק לאומי ממנו משולמים החזרי המשכנתא; לחשבון זה אף מופקדים מרבית דמי השכירות שמתקבלים מהשכרת יחידות הדיור.

    

   7.לאור העובדה שהנכסים נצברו במהלך חיי הנישואין במאמץ משותף ובהשקעת משאבים משותפים, יש לאזן את כלל הרכוש שנצבר במהלך שנות הזוגיות החל משנת 2001, אולם לכל הפחות ממועד הנישואין בשנת 2009.

   יש להחיל את השיתוף גם על המגרש עצמו, בעקבות כוונת שיתוף ספציפית ובעקבות מצגים אובייקטיבים של האיש, אשר מעולם לא אמר לאישה שמדובר בנכס נפרד ולא ביקש ממנה לחתום על הסכם ממון, תוך יצירת הסתמכות לגיטימית של האישה על כך שמדובר בנכסים משותפים.

    

   8.האישה עתרה גם לאיזון זכויות סוציאליות ופנסיוניות משנת 2001 ועד מועד הקרע, תוך מינוי מומחה לעניין זה; הותרת מלוא המיטלטלין בבית המגורים לשימושה ולשימוש הבנות המשותפות. לחילופין, חלוקת המיטלטלין בשיטת שתי הרשימות ; איזון חשבונות בנק ; חלוקת הרכבים באופן שהרכב מסוג * הרשום ע"ש האישה אך מצוי בשימוש האיש יועבר לבעלותו המלאה, ואילו הרכב מסוג ** הרשום ע"ש האישה אך מצוי בשימוש האישה יועבר לבעלותה המלאה.

    

   עוד עתרה האישה להחלת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, על מנת לעשות צדק חלוקתי ובשים לב לפערי הכוחות הכלכליים הדרמטיים בין הצדדים, כך שהיא תקבל 60% משווי תמורת המגרש ובתי המגורים שנבנו עליו. לחילופין, ככל שבית המשפט לא יורה על חלוקה לא שוויונית של תמורת המכר, לחייב את האיש בפיצוי בסך 500,000 ₪ בגין פערי ההשתכרות בין הצדדים.

    

   טענות האיש בתביעה הרכושית

    

   9.הצדדים החלו בקשר זוגי בשנת 2007, כאשר קודם לכן היו ביחסי ידידות / חברות לסירוגין והאיש אף ניהל מערכות יחסים רומנטיות בשנים הראשונות להיכרותם בידיעת האישה.

    

   הצדדים נישאו כדי ליצור עבור הקטינות תא משפחתי נורמלי, אולם יחסי הצדדים היו סבוכים וקשים. כבר בשנת 2015 חל קרע בלתי ניתן לאיחוי לאחר שהאישה ואחותה הגישו תלונה למשטרה כנגד האיש והוגש נגדו כתב אישום. מעיון בגזר הדין ניתן ללמוד כי האיש לא הורשע, ולא בכדי שכן האישה היא זו שהייתה אלימה כלפי האיש. באותה שנה, הצדדים פנו לטיפול זוגי כדי לשקם את הנישואין, אך האישה סירבה להמשיך בטיפול וזה גרם לנתק מוחלט בין הצדדים.

    

   10.האיש יתום מהוריו, וקיבל בירושה מהוריו מקרקעין בשטח של 700 מ"ר ברחוב ____ ב_____ ומקרקעין בשטח של 650 מ"ר ברחוב ---- ב ______. על המקרקעין ב ----- האיש בנה בית לבדו, כאשר את המיסים והתשלומים שילם אביו המנוח של האיש, ולאחר מכן האיש בעצמו עוד בטרם טרם הכיר את האישה מכספי הלוואות שנטל לבדו.

   האיש מכר את הבית ברחוב ---, ומכספי התמורה, בצירוף משכנתא שנטל לבדו בגובה 2,700,000 ₪, שכר שירותי קבלן לצורך בניית שתי יחידות דיור ברחוב _____ ב_______. באחת מהן בחלק העליון של בית המגורים, מתגוררים הצדדים מאז שנת 2014, ובחלק התחתון, ביחידה נפרדת, מתגוררים שוכרים, כאשר האיש משלם באמצעות דמי השכירות את החזר המשכנתא.

    

   לצורך בניית הבתים האיש נטל הלוואת "בלון" לבדו, אולם כאשר הסתיימה בניית הבתים והאיש לא יכול היה לעמוד בתשלומים הכבדים, הוא פנה לבנק כדי להפוך את הלוואת הבלון להלוואה מובטחת במשכנתא. הבנק דרש כי האישה תצורף כלווה נוסף למשכנתא, מאחר והבנק רצה למנוע, בין היתר, טענת דיירות מוגנת מטעם האישה.

    

   במהלך כל חיי הנישואין, הייתה בין הצדדים הפרדה רכושית מוחלטת, כאשר האישה הפקידה את משכורותיה בחשבון נפרד למימון צרכיה, ואילו האיש ניהל לבדו מחשבונו הנפרד את משק הבית. האיש מעולם לא התכוון לשתף את האישה בירושה שקיבל מהוריו המנוחים, וגם האישה ידעה על כך ולא ביקשה להירשם כבעלים של הנכסים שירש האיש.

    

   11.הנכסים רשומים על שם האיש בלבד, הם מעולם לא נרכשו או נצברו ע"י הצדדים במאמץ משותף במהלך שנות הנישואין, אלא מדובר בנכסי ירושה שלאישה אין כל קשר אליהם.

   האיש פעל לבדו לבניית הבתים על המגרש, והמימון של בניית הבתים נעשה מכספי הירושה של האיש. האיש אף משכיר לבדו את יחידות הדיור.

    

   לצורך מימון בניית הבתים ברחוב ____ ב_____, האיש מכר דירה ב -X אשר נרכשה על ידו מכספי ירושה ומכר בית שנבנה על המגרש ב ----, אך כספי התמורה לא הספיקו ולכן הוא נאלץ לקחת הלוואת "בלון" והוא זה שנשא לבדו בהחזר ההלוואה.

    

   האיש לא נהג עם האישה בשיתופיות, אלא הצדדים התנהלו בחשבונות בנק נפרדים. הצדדים פתחו חשבון בנק משותף בשנת 2017 רק בשל דרישת הבנק הממשכן.

    

   האיש לא ידע ולא היה עליו לדעת שעליו לערוך הסכם ממון והוא סבר שדי בכך שהנכסים רשומים על שמו בכל הגופים הרלוונטיים.

    

   12.האיש הקים מפעל לייצור ועיבוד XX בשנת 1998, אך בשנת 2006, עקב הרמת משא כבד, נגרמה לו חבלה בעמוד שדרה צווארי, שהותירה אותו עם נכות תפקודית. האיש נאלץ לסגור את המפעל, ומאז הוא אינו יכול לעבוד בעבודה פיזית מאומצת.

   האיש הנדסאי בניין החל משנת 2019, ובשנה האחרונה (נכון למועד הגשת כתב ההגנה) החל לעבוד כשכיר אצל גיסו. האיש נאלץ מדי פעם להשלים הכנסה בעבודות פרטיות, אולם כושר השתכרותו נמוך בשל גילו והבעיות הבריאותיות מהן הוא סובל.

   האישה עובדת כסייעת בחינוך המיוחד ובמהלך שנות הנישואין השתכרה כ-8,000 ₪ נטו לחודש והפקידה את הכנסותיה בחשבון נפרד.

   יכולת ההשתכרות של האיש שווה לזו של האישה, ואף לאישה פוטנציאל השתכרות גבוה משלו בשל בעיותיו הבריאותיות.

    

   13. יש לאזן את הזכויות הסוציאליות שצברו הצדדים ממועד הנישואין ועד מועד הקרע, שחל לטענת האיש כבר בשנת 2015.

    

   האיש מתנגד להעברת הרכב מסוג ** לבעלות האישה, שכן מדובר בכלי רכב שנרכשו מכספו של האיש ומהלוואות שהוא משלם לבדו.

    

   טענות האיש בתביעה לסילוק יד

    

   14.האיש הסכים למגורי האישה כברת רשות בביתו בחינם כל עוד הצדדים חיו יחד.

   האישה הוציאה את האיש מהבית באמצעות תלונת שווא וצווי הגנה, חרף ידיעתה כי הבית שייך לו בלבד. האיש הודיע לאישה מספר פעמים על סיום ההרשאה, אולם היא מסרבת לפנות את הבית.

   בשל ההליכים המשפטיים בין הצדדים, האיש אינו יכול לחזור לגור בבית, והאישה עושה בו שימוש בלעדי תוך שהיא מונעת מהאיש לגור שם, מזמינה לבית את בני משפחתה ומלינה אותם שם ומסיתה את הבנות של הצדדים נגד האיש.

    

   15.האיש מודע לכך שהאישה טוענת לעניין זכויותיה בבית, אולם טענותיה טרם הוכחו והיא אינה יכולה לעשות דין לעצמה ולהישאר בבית בטרם הוכיחה את זכאותה הנטענת.

   היות שהאישה הבטיחה את זכויותיה הנטענות באמצעות הטלת צו איסור דיספוזיציה על הבית ואף נרשמה הערת אזהרה בנסח הטאבו מיום 21.02.2022, אזי על האישה לנהל את ההליך בהיותה מחוץ לבית המגורים.

    

   16.לאיש נגרמים נזקים כבדים בשל סירובה של האישה לפנות את הבית, שכן הוא נאלץ לשכור בית אחר ולשלם דמי שכירות, במקום לגור בבית ולהשתמש בדמי השכירות מהבית הנוסף ומיחידות הדיור למימון מגוריו. לפיכך על האישה לפנות את הבית לאלתר ולהשיבו לידי האיש.

    

   טענות האישה בתביעה לסילוק יד

    

   17.יש לדחות את התביעה בהעדר כל עילת פינוי. העובדה שנכסי המקרקעין נרשמו ע"ש האיש בלבד חסרת נפקות, שכן מדובר בנכסים חדשים שנוצרו ונצברו במהלך הנישואין ולכן מתקיים בהם שיתוף דחוי למועד פקיעת הנישואין.

   נכס אחד שימש למגורי הצדדים ובנותיהם, והנכס השני הושכר ודמי השכירות הופקדו לחשבון המשותף. הצדדים מעולם לא חתמו על הסכם ממון, והם השקיעו כספים משותפים בבניית הבתים לרבות נטילת הלוואה משותפת בסך של כמעט 3 מיליון ₪ המובטחים במשכנתא.

    

   18.העובדה שהאיש מעולם לא סבר שהאישה מתגוררת בבית כ"ברת רשות" בלבד ניתן למצוא בשיהוי הקיצוני במועד הגשת תביעת הפינוי, שכן לטענת האיש מועד הקרע חל כבר בשנת 2015, כך שלשיטת האיש התביעה הוגשה בשיהוי של למעלה מ-7 שנים.

   התביעה הוגשה רק על רקע החלפת הייצוג המשפטי של האיש ובמטרה להלך אימים על האישה.

    

   19.האיש לא "הוצא" מהבית אלא הצדדים הגיעו להסכמה על הסדר זמני של "נסטינג".

   האישה מעולם לא מנעה מהאיש לעשות שימוש בבית המגורים, ולראיה שהאיש ממשיך להיכנס ולצאת מבית המגורים כאוות נפשו, תוך שהוא עושה שימוש בכל מתקני הבית ללא כל הפרעה מצד האישה.

    

   לא ניתן להורות על פינוי האישה מבית המגורים כל עוד לא הוכרעה תביעתה הרכושית בפסק דין חלוט. האיש אף מודע לכך שלאישה אין יכולת כלכלית לפנות את בית המגורים, מה גם שהצדדים עדיין נשואים כדמו"י כך שהאישה ממילא זכאית למדור מבעלה כל זמן הנישואין.

    

   לאיש לא נגרם כל נזק כנטען. האיש חולק את מגוריו בדירה שכורה, אותה הוא שוכר מאחותו יחד עם בת זוגו, כך שהוא נושא לכאורה רק במחצית מההוצאות. בכל מקרה, האיש עשיר כקורח ומחזיק בבעלותו נכסי מקרקעין נוספים בשווי כולל של כ-20,000,000 ₪ אם לא מעבר לכך.

    

   דיון והכרעה בתביעה הרכושית ובתביעה לסילוק יד

    

   במסגרת התביעה הרכושית אתחיל מהכרעה לעניין הזכויות בנכסי המקרקעין ברחוב _____ ב_____, ואעבור לשאר הרכוש.

    

   המסגרת המשפטית

    

   20.הצדדים נישאו זה לזו בשנת 2009 ולפיכך יש להחיל עליהם את הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 (להלן: "החוק" או "חוק יחסי ממון").

    

   אין מחלוקת שהצדדים לא ערכו הסכם ממון, ולפיכך בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק "יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה".

    

   החוק נוקט גישה של הפרדה מוחלטת בין נכסי בני הזוג במהלך חיי הנישואין ודחיית השיתוף ביניהם ככלל למועד פקיעת הנישואין (סעיף 4 לחוק).

    

   סעיף 5 (א) לחוק קובע כי עם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג למעט החריגים המנויים בסעיף זה. אחד החריגים עניינו "נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין".

    

   לאור האמור לעיל, לא ניתן לקבל את טענת האיש כי הצדדים חיו "בהפרדה רכושית מוחלטת", שכן המחוקק לא העמיד תנאים מוקדמים לזכות האיזון, ואילו רצה האיש להבטיח הפרדה רכושית מוחלטת במהלך הנישואין היה עליו לערוך הסכם ממון בהתאם להוראות החוק.

    

   ראה גם: פסק דינה של כב' השופטת אורית בן דור ליבל בתמ"ש (ירושלים) 30831-03-12

   א' ה' נ' י' ה' (פורסם בנבו, 27.09.2014), שם אף נרשם בפסקה 19 לפסק הדין כדלקמן:

    

   "העובדה כי בן זוג מחליט להפריד חשבונות בנק אינה מעידה בהכרח על הפרדה רכושית לגבי רכוש שנתקבל במהלך חיי הנישואין של בני הזוג ובמסגרת המאמץ המשותף והניהול התקין של חייהם. מסקנה אחרת שמה את הוראות חוק יחסי ממון פלסתר, ומייתרת את הצורך בהסכמי ממון לצורך הפרדה רכושית".

    

   21.בנסיבות אלו יש לבחון את טענת האיש, כי האישה אינה זכאית לזכויות בנכסי המקרקעין מאחר ומקורם בירושת אביו המנוח.

    

   יצוין, כי אין מחלוקת כי המגרש עליו נבנו בית המגורים והבית הנוסף התקבל אצל האיש בירושה (ראה: הסכם חלוקת עיזבון מתאריך 04.04.2003 שצורף כנספח א' לתצהיר האיש, וכן הודאת האישה בעמ' 13 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 17-10). לפיכך, על פניו המגרש הוא בגדר נכס חיצוני שאינו נכלל באיזון המשאבים בין הצדדים.

    

   עם זאת, לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון התעוררה השאלה האם חזקת השיתוף חלה על בני זוג שנישאו לאחר תחילתו של החוק. בתחילה הובעו דעות שונות לעניין זה (ראה: ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי מט (3) 529), אולם בהמשך התקבלה עמדתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן לפיה ניתן להחיל על נכסים חיצוניים את הוראות "הדין הכללי" באופן התואם את התא המשפחתי שבו מצוי המאגר הרכושי של בני-הזוג. ראה: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי נו (6) 175 (להלן: "פרשת אבו-רומי").

   גישה זו מכונה "הלכת השיתוף הספציפי" ומכוחה רשאי בן זוג לטעון לזכויות בנכס הרשום על שמו בן זוגו מכוח דין כללי כלשהו.

   בפרשת אבו רומי נקבע, כי דירת מגורים היא בגדר נכס משפחתי מובהק, לעיתים הנכס המשמעותי ביותר של בני הזוג ולעיתים אף היחיד, ולפיכך יש להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת מגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מבני הזוג. עם זאת צוין, כי לא די בעצם קיומם של חיי נישואין משותפים, אף שהיו ממושכים, כדי לקבוע שיתוף בדירת מגורים מכוח הדין הכללי, אלא יש להוכיח את קיומן של נסיבות עובדתיות, בנוסף לעצם קיום הנישואין, מהן ניתן להסיק מכוח הדין הכללי על הקניית זכויות בדירת המגורים.

    

   בהתאם לכך, הוכר בפסיקה תנאי לתחולת הלכת השיתוף הספציפי, אשר זכה לכינוי "דבר מה נוסף". באשר להגדרתו של אותו "דבר מה נוסף" הובהר בפסיקה כי מדובר במבחן עובדתי התלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה. ראה: בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו, 07.01.2010]. בפסיקה צוין, כי "גבולות הגזרה" אינם חדים ולכן לא ניתן לקבוע רשימה סגורה של קריטריונים לתחולתה של הלכת השיתוף הספציפי, ומכאן הצורך בבחינה עובדתית של נסיבות המקרה. ראה: בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו, 14.03.07].

    

   עם זאת, ניתן לחלק את השיקולים שנמנו בפסיקה לשתי קטגוריות עיקריות: שיקולים הקשורים בנכס שלגביו נטענה כוונת שיתוף, ושיקולים הקשורים בבני הזוג עצמם.

   לעניין הנכס עצמו, יש לבחון את טיבו של הנכס, מקור הנכס (האם נרכש או התקבל במתנה או ירושה, ובמידה ונרכש מי מימן את רכישתו), האם הגיע לידי בעליו טרם הנישואין או במהלכם, קיומן של השקעות משותפות בנכס, הבטחות או מצגים אקטיביים מצד בן הזוג הרשום למשנהו, וככל שמדובר בבית מגורים, משך הזמן שבו התגוררו בני הזוג בנכס.

   לעניין בני הזוג, יש לבחון את משך הנישואין, אופי היחסים והאם התקיימה אפילו מידה חלקית של הרמוניה, התנהלות כלכלית וקיומה של "אווירת שיתוף" ביניהם, שאלת קיומם של ילדים משותפים, וכן האם לבן הזוג הטוען לשיתוף יש נכס חיצוני אחר שנותר רשום על שמו. ראה: דנג"צ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו, 24.06.21].

    

   בע"א 806/93 הדרי נ' הדרי מח (3) 685 (להלן: "פרשת הדרי") פסק כב' בית המשפט העליון,

   כי כאשר בני זוג מקיימים מאמץ משותף, כל אחד בתחומו וכאשר כל משאביהם משותפים, הופך במשך הזמן, גם נכס שלא נרכש בחלקים כספיים שווים – למשותף, שכן הרכוש המשפחתי משתלב ומתערבב. באשר למועד התגבשות הזכות מכוח הלכת השיתוף הספציפי, הרי שהפסיקה לא הצביעה על מועד מסוים קבוע אלא נפסק, כי הזכות מתגבשת בשלב מסוים על ציר חיי הנישואין. ראה למשל: ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ (להלן: "פרשת בן גיאת"), פסקה 24 לפסק דינו של כב' השופט עמית.

    

   22.בעמ"ש (ת"א) 29298-05-20 ש' כ' נ' נ' כ' (פורסם בנבו, 26.04.2021) נפסק כי אין די בקביעה שמקור הרכוש שנרשם ע"ש הבעל המנוח נובע מרכוש שקיבל הבעל מאביו ואין די בעובדה שהרכוש נרשם ע"ש הבעל בלבד, כדי לשלול את הכללת הנכסים הללו תחת כנפי חזקת השיתוף. נקבע, כי כאשר מדובר בנישואין ראשונים שהתקיימו עשרות שנים ללא "מהמורות" מיוחדות וכאשר שני בני הזוג תרמו לתא המשפחתי, יש להחיל את חזקת השיתוף גם על נכסים חיצוניים, אלא אם כן גילה בן הזוג שהרכוש רשום על שמו לבן זוגו באופן ברור שאין לו כל כוונה לשתפו בנכסים אלו והוא אינו יכול להסתמך עליהם לעת פרידה או פטירה.

    

   כב' השופט נפתלי שילה קבע בפסקה 19 לפסק דינו:

    

   "ודוק: המערערת לא הייתה צריכה להוכיח שהמנוח התכוון לשתפה בנכסיו החיצוניים. אין מחלוקת שהוא הקפיד לשמור אותם בנפרד. ברם, מספיק שהמערערת הוכיחה שהיא הסתמכה על נכסים אלו ולא הובהר לה מעולם על ידי בעלה שאין לה בהם כל זכות בכדי להחיל גם עליהם את חזקת השיתוף בנסיבות מקרה דנן".

    

   גם כב' השופטת נועה גרוסמן הביעה עמדתה בפסקה 7 לפסק דינה כדלקמן:

    

   "לטעמי, בשלה השעה להרחיב את משמעות הביטוי "חיי שיתוף" ואף "איזון משאבים" ולהחילם גם על נכסים שמקורם הראשוני היה אולי חיצוני אך עברו תהליך של עיבוד, שינוי והתפתחות, תוך כדי קשר הנישואין. שכן, קשר זה הוא שאיפשר את התשתית לעשיית השימוש המיטבי ולפיתוח הנכסים הראשוניים.

    

   כשם שהזוג הצעיר התפתח מאז נישואיהם בשנות השישים, לא קפא על שמריו אלא הקים יחדיו משפחה בת חמישה ענפים, כך גם הנכסים שהובאו אל תוך הקשר לא נותרו כשהיו, קפואים בזמן. לטעמי, התפתחותם ופירותיהם ראויים להיחשב תולדה של מאמץ זוגי משותף.

   אם המנוח שתל באדמה גלעין שקיבל מאביו וזה הצמיח עץ עבות, גם האישה זכאית ליהנות מצילו ומפירותיו, והנמשל ברור".

    

   יצוין, כי על פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור לכב' בית המשפט העליון שנדחתה (במסגרת בע"מ 3674/21), כך שההלכה המנחה שפסק כב' בית המשפט המחוזי עומדת בעינה.

    

   מן הכלל אל הפרט

    

   23.לאחר עיון בכלל החומר המצוי בתיק ושמיעת עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי האישה זכאית למחצית הזכויות בבתים ברחוב ___ ב_____, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

    

   24.ראשית, האיש טען כי הנכסים נרשמו על שמו בלבד כראיה להעדר השיתוף בנכסים אלו, אולם לא צירף נסח מלשכת רישום המקרקעין או אישור זכויות מרמ"י / גוף אחר להוכחת טענה זו, אלא רק צירף אישור על כך שהיתרי הבניה הוצאו על שמו וכך גם חשבונות הארנונה, מים וביוב, חשמל וכו' (ראה: נספחים ב', ג' ו-י' לתצהיר האיש).

    

   עם זאת, גם אם אילו היה מציג האיש נסח טאבו / אישור זכויות על שמו, לא די היה בכך כדי למעט את הנכסים הללו משווי הרכוש המשותף, שכן סעיף 9 לחוק יחסי ממון קובע כדלקמן:

    

   "ראיה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו, אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששווים יאוזן בין בני הזוג".

    

   במקרה דנן, הן השיקולים הקשורים בנכסים והן השיקולים הקשורים בבני הזוג עצמם מובילים לאותה מסקנה.

    

    

   הבתים נבנו במהלך חיי הנישואין

    

   25.כאמור, האיש ירש מאביו המנוח ז"ל את המגרש עליו נבנו הבתים ברחוב ___ ב _____, אולם אין מחלוקת כי הירושה כללה מגרש בלבד, והבתים עצמם נבנו במהלך חיי הנישואין.

   האיש אף הודה כי לא ירש כספי עיזבון, אלא מגרשים בלבד.

   ראה: עמ' 131 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 5-2.

    

   האישה צירפה כנספח י' לתצהירה העתק של היתר הבנייה שניתן ביחס לקרקע ברחוב ____ ממנו עולה כי ההיתר ניתן בתאריך 05.06.2011.

   לפיכך, אין מחלוקת שהבנייה בפועל של הבתים נעשתה במהלך חיי הנישואין ולאחר שכבר נולדו לצדדים בנות משותפות.

    

   האישה צירפה כנספח יא' לתצהירה העתק הסכמים עם אנשי מקצוע לצורך בניית הבתים.

   האיש טען בחקירתו כי מרבית המסמכים שצורפו כנספח יא' לתצהיר האישה כלל אינם רלוונטיים לבניית הבתים ברחוב ____ אלא לעבודות פרטיות שביצע. ראה: עמ' 150 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 14-5, אולם עיון בנספח יא' לתצהיר האישה מעלה כי על גבי חלק מהמסמכים נכתב מפורשות כי מדובר בעבודות שבוצעו ברחוב ___ ב_____.

   כך למשל, בתאריך 21.05.2012 התקשר האיש עם קבלן צבע לצורך צביעת בית דו משפחתי ברחוב ____, ובתאריך 22.08.2012 התקשר האיש עם מר א' ט' לצורך ביצוע עבודות אלומיניום כולל דלתות, רשתות ותריסים חשמליים בבית הדו משפחתי ברחוב ______. קיימת גם חשבונית מתאריך 03.01.2013 בגין התקנת מזגנים ברחוב ____.

    

   יתרה מכך, האישה טען בחקירתו כי בשנת 2012 הצדדים עדיין גרו ב ..... בצפון ובאותה עת הוא לא עבד כעצמאי בתחום הבנייה, אלא עבד כשכיר במכירת מוצרים אורגניים. ראה: עמ' 148 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 34-9. לפיכך הטענה שהחשבוניות משנת 2012 אינן מתייחסות לבניית הבתים ברחוב ____ אלא לעבודות פרטיות שביצע האיש אינה מתיישבת לכאורה עם הטענה שבאותה שנה האיש עבד כשכיר בלבד.

    

   26.האיש טען בחקירתו, כי אישור התשלום בסך 7,000 ₪ מחודש יולי 2013 בגין בניית חומה משותפת שגובלת בין החומות אינה מתייחסת לבתים ברחוב _____, אלא למגרש אחר שבו התגוררו הוריו ברחוב ///, אולם בד בבד הודה שהסכום האמור שולם ממשכורתו.

   ראה: מעמ' 152 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 10 ועד עמ' 153 ש' 10.

   דהיינו, גם אם אקבל את הטענה שמדובר בחומה שנבנתה על מגרש אחר (טענה שלא הוכחה), אזי האיש עשה שימוש בכספים משותפים לצורך השקעה בנכסים "חיצוניים" לכאורה.

    

   אגב, האיש הודה בחקירתו כי מלבד המגרש ברחוב ---- והמגרש ברחוב ______, הוא ירש מגרש נוסף ברחוב //// שנרשם על שמו מספר חודשים טרם דיון ההוכחות. ראה: עמ' 130 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 33-27.

    

   עובדה זו מלמדת על כך שלאיש יש נכס ירושה נוסף שנותר בבעלותו ומגדיל את הונו ורכושו, בעוד לאישה אין אף נכס על שמה.

    

   עוד יצוין, כי האישה לא דרשה זכויות במגרש ברחוב ////, דבר המלמד על כך שהאישה לא דרשה מחצית מכלל נכסי הירושה של האיש ללא הבחנה וללא הגבלה, אלא רק זכויות בנכסים שלדידה הושקעו בהם משאבים משותפים במהלך חיי הזוגיות.

    

   אגב, גם במסגרת עמ"ש (ת"א) 29298-05-20 ש' כ' נ' נ' כ' התייחסה כב' השופטת נועה גרוסמן לכך שהאישה לא תבעה נכסים שבעלה המנוח קיבל מאביו ונשארו בצורתם הגולמית ללא שינוי, אלא רק זכויות שעברו תהליך של עיבוד, שינוי והתפתחות במהלך הנישואין.

    

   אופן מימון הקמת הבתים

    

   27.האיש טען כי קיבל בירושה הן את המגרש ברחוב ____ והן את המגרש ברחוב ---- ב_____, כאשר על המגרש ברחוב ---- הוא בנה לבדו בית מגורים, ואת כל המיסים, התשלומים, התכנון והבנייה שילם אביו המנוח ולאחריו האיש בעצמו עוד בטרם הכיר את האישה (ראה: סעיף 11 לכתב ההגנה).

   האיש צירף כנספחים ב' – ג' לתצהירו תכנית בנייה של הבית ב---- מיום 01.03.2004, ואישור בנייה שניתן בתאריך 29.01.2006. דהיינו, האיש החל לבנות את הבית ברחוב ---- בשנת 2006 לכל המוקדם, כאשר באותה שנה הצדדים כבר קיימו קשר זוגי, התגוררו יחדיו ואף החלו בטיפולי פוריות במטרה להביא לעולם ילדים משותפים (ראה: סעיף 8 לכתב ההגנה וסעיף 9-8 לתצהיר האיש).

    

   האיש לא צירף אישורים על הבנייה בפועל של הבית ב----, כגון: הסכם עם קבלן או בעלי מקצוע נוספים. לדברי האיש, הבנייה החלה בשנת 2006 וארכה כשנתיים.

   האיש אף העיד, כי הוא בנה בעצמו חלק מהבית ברחוב -----, וכי הוא גר אז בקרוואן צמוד לנכס שנבנה ולכן נכח במקום על בסיס יום יומי. ראה: מעמ' 132 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 6 ועד עמ' 133 ש' 5.

   האישה העידה, כי הצדדים התגוררו יחדיו בקרוואן ברחוב -------. ראה: עמ' 23 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 15-14. עוד העידה האישה, כי האיש עסק בעצמו בבניית הבית ב -------. ראה: עמ' 26 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 17-13.

    

   דהיינו, אין מחלוקת כי האיש השקיע מזמנו האישי ומהידע המקצועי שלו כמי שעוסק בתחום הבנייה בבניית הבית ברחוב -------.

    

   האיש הבהיר בחקירתו כי אביו לא השקיע כספים בבניית הבית ברחוב ------, אלא רק בהכנת הקרקע עד לקבלת היתר בנייה, אולם לא צירף אסמכתאות על השקעות כספיות כלשהן מצד אביו. כמו כן, האיש העיד כי הוא זה שנטל הלוואות לצורך מימון הבנייה.

   ראה: מעמ' 133 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 6 ועד עמ' 136 ש' 12.

    

   עוד טען האיש כי הוא מכר את הבית ב ------, רכש דירה ב -X וגם אותה מכר לטובת השקעה בבניית הבתים ברחוב _____, אולם האיש לא צירף אסמכתאות כגון: הסכם המכר של הבית ברחוב ----, הסכם הרכישה של הדירה ב-X על שמו והסכם המכר של הדירה ב-X לצד ג'. ראה: עמ' 142 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 18-15 ועמ' 145 לפרוטוקול ש' 15-10.

   בנסיבות אלו, לא הוצגו אסמכתאות לגובה הסכומים שהושקעו בבניית הבתים מתוך תמורת מכר המגרש ב ----- / הדירה ב-X ולא הוצג אופן גלגול הכספים מנכס לנכס.

    

   יצוין כי האישה לא הכחישה את האפשרות שהאיש השתמש בתמורת מכירת הדירה ב –X לצורך מימון בניית הבתים ברחוב ______, אלא שלטענתה הבית ב ----- נבנה ממקורות משותפים, וממילא היו חסרים לאיש כספים לצורך בניית הבתים ברחוב _____.

    

   האישה צירפה כנספח ז' לתצהירה דפי בנק מחשבונו של האיש בבנק לאומי על מנת להוכיח את הטענה שהאיש הוא זה שמימן את עלויות הבית ברחוב ---, לרבות אסמכתה על נטילת הלוואה בגובה מיליון ₪ בתאריך 12.06.2009.

   האיש טען כי לא מדובר בהלוואה חדשה, אלא במחזור של הלוואות קודמות שנלקחו על ידו טרם הנישואין, אולם בד בבד הודה כי שילם ריביות על כל ההלוואות שנטל בגובה של

   כ-9,000 ₪ לחודש. בהמשך טען האיש, כי בעת שנטל את ההלוואה לא היה ביכולתו לעבוד בשל מצבו הרפואי ולכן נטל מחבר הלוואה לצורך תשלום הריביות לבנק, ולאחר שקיבל את ההלוואה מהבנק השיב לחבר את הלוואתו. אולם, מדובר בטענה חדשה שלא בא זכרה בכתבי הטענות של האיש, והאיש לא הציג כל אסמכתה לטענה זו לרבות אי זימון החבר ה"מלווה" למתן עדות.

   כמו כן, בהמשך הבהיר האיש כי בעת שנטל את ההלוואות הראשונות בשנים 2006-2005 לא היה לו כסף לשלם את הריביות, אולם בשנת 2009 הוא כבר עבד וחלק מהכנסותיו בחשבון הן כספים שקיבל מעבודתו.

   האיש אף אישר כי בחשבון הבנק שלו היה "מיקס" של הלוואות בלון, ריביות, הפקדה של כספי עבודה, הפקדת דמי שכירות וחיובי כרטיס אשראי ראה: מעמ' 136 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 28 ועד 142 ש' 7, וכן בעמ' 143 לפרוטוקול ש' 18-11.

   גם האישה העידה, כי האיש החזיר את ההלוואות מהכספים שהתקבלו בגין עבודתו. ראה: עמ' 27 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 9-1.

    

   יצוין, כי הכנסותיו של האיש נחשבות כהכנסות המשותפות לשני הצדדים במהלך הנישואין ואף קודם לכן (אף לדידו של האיש, משנת 2008 הצדדים חיו חיי זוגיות לכל דבר ועניין ומיסדו את הקשר עם כניסתה של האישה להריון ראה: עמ' 106 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 1 וש' 32-30).

   האיש אישר, כי הכנסותיו השוטפות שימשו בין היתר לפירעון הלוואות שניטלו לצורך מימון הבנייה ברחוב ---.

    

   28.באשר למימון בניית הבתים ברחוב _____ – אין מחלוקת שהיתר הבנייה התקבל בתאריך 05.06.2011 (ראה: נספח י' לתצהיר האישה), דהיינו בניית הבתים ברחוב _____ החלה לאחר נישואי הצדדים.

   האישה טענה שלצורך התאמת המגרש לבנייה הצדדים שילמו מאות אלפי ₪ כגון: 270,000 ₪ עבור היטל השבחה, 150,000 ₪ עבור אגרות פיתוח, 30,000 ₪ לאגודת המים ו-50,000 ₪ עבור היטל ביוב. האישה לא צירפה אסמכתאות לסכומים אלו, אולם האיש הודה בחקירתו כי במהלך הנישואין שילם היטל השבחה בסך של כ-270,000 ₪.

   האיש טען כי המקור היחיד לתשלום היטל השבחה היה ממכירת הדירה ב -X אך לא הציג אסמכתאות על כך ראה: מעמ' 145 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 25 ועד עמ' 146 ש' 9.

    

   יתרה מכך, בהמשך העיד האיש כי נטל הלוואות לטובת פיתוח המגרש ותשלום היטל השבחה. ראה: עמ' 157 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 33-31.

   נשאלת השאלה: במידה והיו לאיש כספים ממכירת הדירה ב-X לצורך תשלום ההיטלים ועלויות פיתוח המגרש, מדוע נזקק לנטילת הלוואות לצורך תשלום אותן הוצאות?!

    

   עוד הודה האיש כי בעת בניית הבתים ברחוב ____ הוא ליווה את פרויקט הבנייה באופן אישי ופיקח על ביצוע העבודות באופן יומיומי. ראה: עמ' 146 לפרוטוקול מיום 18.12.13 ש' 23-18. האיש אף העיד, כי הוא עבד באופן פיסי בבניית הבתים. ראה: עמ' 157 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 23-21.

    

   אין ספק כי כאשר האיש מצוי על בסיס יום יומי באתר הבנייה, הדבר משליך על תרומתו לתא המשפחתי, שכן הדבר נעשה על חשבון זמן עבודה או על חשבון זמן משפחה.

    

   29.האיש העיד, כי מימן את הבנייה של הבתים ברחוב _____ באמצעות נטילת הלוואות בסך מצטבר של 2,700,000 ₪. לטענתו, ההלוואה האחרונה שנלקחה בתום הבנייה שימשה לפירעון ההלוואות הקודמות ששימשו לבנייה ראה: עמ' 153 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 11-18 וש' 34-32.

   האיש אמנם טען כי הוא נטל הלוואה גדולה יותר מהדרוש על מנת שהריבית "תשלם את עצמה" (ראה למשל: עמ' 158 לפרוטוקול ש' 7-1), אולם לא הצלחתי לרדת לסוף דעתו של האיש ביחס לטענה זו, שכן ברור שכל הלוואה שנטל האיש, יהא גובהה אשר יהא, אמורה בסופו של יום להיפרע באופן שוטף בצירוף ריביות לטובת הבנק.

    

   האיש אישר כי תשלומים שונים שחויבו בחשבונו נועדו לממן את הבנייה, וכן אישר כי חלק מההפקדות בחשבונו מקורן בשכר עבודה. ראה: מעמ' 160 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 19 ועד עמ' 161 ש' 4. כן אישר כי הריביות של ההלוואות שולמו מחשבונו. ראה: עמ' 164 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 21-13.

   בהמשך טען האיש כי מימון בניית הבתים ברחוב ______ נעשה מכספי תמורת הדירה ב-X בגובה של כ-1,200,000 ₪ (טענה שכאמור לא נתמכה באסמכתאות) ומשכנתא בגובה 2,700,000 ₪, כך שגם לדידו של האיש החלק הארי של מימון בניית הבתים הגיע מנטילת משכנתא. ראה: עמ' 165 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 25-22.

   האיש העיד כי המשכנתא המשותפת נלקחה בשנת 2017, כאשר במהלך השנים משולמת ריבית על ההלוואות.

   האיש אף ציין כי טרם בניית הבתים ב_____ "היה לנו חלום למשק". כאשר נשאל האם דיבר בלשון רבים, מיהר לתקן ולומר כי הכוונה לחלום שלו. כאשר נשאל האם האישה היא רק בגדר "נלווה, נספח", השיב: "לא שהיא נלווית ונספח. היא באה איתי לשם, היא חוסר ההתאקלמות היה שלה...".

   סבורני כי דברי האיש מלמדים דווקא על הנכונות של האישה לתמוך באיש וללכת אחריו לצפון הארץ בניסיון להגשים את החלומות שלו. אמנם, בסופו של דבר הצדדים לא התאקלמו בצפון וחזרו ל_______, אולם ניתן להניח כי האישה לא הייתה הולכת אחר האיש ממקום למקום ולא הייתה נוטלת עמו משכנתא משותפת בגובה 2,700,000 ₪ אילו סברה כי האיש פועל לטובת עצמו בלבד ולא לטובת שניהם כתא משפחתי אחד.

   ראה: מעמ' 166 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 17 ועד עמ' 167 ש' 4.

    

   30.מכל האמור לעיל עולה כי האישה הצליחה להוכיח את קיומן של השקעות משותפות בנכס, שכן ההלוואות שנטל האיש מומנו בחלקן מהכנסותיו של האיש, שהן בגדר הכנסות משותפות במהלך חיי הנישואין והצדדים נטלו משכנתא משותפת בגובה 2,700,000 ₪.

    

   במסגרת עמ"ש (מרכז) 61868-07-22 ש.א.ג נ' א.ג (פורסם בנבו, 10.10.23) נפסק ע"י כב' השופטת ורדה פלאוט, אב"ד, כדלקמן:

    

   "אם אין די בכך, אין מחלוקת כי נלקחה הלוואה משותפת ע"ס 60,000 ₪, אשר שימשה, או למצער רובה שימש, לתשלום היטל ההשבחה החל על הנכס, ודומה כי די בכך בלבד כדי ליצור שיתוף בנכס. כך נקבע , כדוגמה, בעניין בע"מ 1398/11 אלמונית נ אלמוני, [פורסם בנבו] (26.12.12), כי נטילת הלוואה משותפת מהווה "דבר מה נוסף" הנדרש לצורך קביעת שיתוף בנכסים, ובדומה נקבע כי "התנהגות הצדדים - אוירה כללית של שיתוף ושל מאמץ" מהווה אף היא נדבך להוכחת השיתוף. כן ר' ע"א 5640/94 חסל נ חסל פד"י נ(4) 250, שם נקבע (גם אם ביחס לחזקת השיתוף) כי אין להתחשב דווקא בתרומתו הכספית ממקורות חיצוניים של כל אחד מבני הזוג, אלא די בתרומה אחרת לניהול המשפחה ודי בקיומם של חיים משותפים כדי להקים את חזקת השיתוף, ונטל ההוכחה מוטל על הטוען להפרדה רכושית.

   .

   .

    

    

   עוד יש לתהות כיצד התכוונה המבקשת לממן את בניית הבית(בעלות נוספת של 900,000 ₪, כטענת המשיב, או כל סכום אחר הנדרש להשלמת הבנייה), בשעה שאין מחלוקת כי אמה לא יכלה עוד לסייע, ואף לצורך תשלום היטל ההשבחה נאלצו הצדדים ליטול הלוואה. אין זאת אלא שהכוונה הייתה כי הנכס נרכש על מנת שישמש בעתיד כביתם של הצדדים כאשר העלויות הקיימות והעתידיות נרכשו מכספים שהצדדים ראו ככספים משותפים.

   הטענה לפיה אין דין כספים המיועדים לרכישת נכס כדין כספים המשמשים לכלכלת המשפחה אין בה כל ממש, והיא נדחית. ודוק, הכלל הוא כי נכס הנרכש בתקופת הנישואין, גם אם נרשם על שם אחד מבני הזוג נכלל באיזון המשאבים בתום תקופת הנישואין, ועל הטוען ההיפך מכך מוטל נטל ההוכחה. לפיכך, על המערערת היה להוכיח כי מדובר בנכס המוחרג מהשיתוף על אף משיכת הכספים מהחשבון המשותף ונטילת הלוואה משותפת, אך היא כשלה בהוכחת כוונה להפרדה רכושית בנכס...".

    

   פשיטא, שאם באותו פסק דין קבע כב' בית המשפט המחוזי כי הלוואה משותפת על סך 60,000 ₪, אשר שימשה לתשלום היטל השבחה מהווה "דבר מה נוסף" לצורך קביעת שיתוף בנכסים, קל וחומר שבענייננו נטילת משכנתא משותפת בסך 2,700,000 ₪ מהווה "דבר מה נוסף" לצורך קביעת השיתוף בנכסים ברחוב ___.

    

   31.לכך יש להוסיף את העובדה שהצדדים התגוררו באחד הבתים ברחוב _____ מסיום הבנייה (דהיינו החל משנת 2014 לפי האמור בסעיף 15 לתצהיר האישה), וכן את העובדה שחלק מדמי השכירות של יחידת הדיור הופקדו לחשבון המשותף של הצדדים.

    

   האיש אמנם טען שדמי השכירות מכסים במלואם את גובה החזר המשכנתא ואף נותרת יתרת זכות לטובתו, כך שלכאורה החזר המשכנתא אינו משולם מהכנסותיו השוטפות, אלא שלא ניתן להתעלם מכך שההלוואות נלקחו מתחילת הבנייה, כך שבמהלך הבנייה (משנת 2011 ועד שנת 2014) לא היו נכסים אותם ניתן היה להשכיר ולכסות באמצעות דמי השכירות את החזרי ההלוואות.

    

   גם מחוות הדעת של המומחה עולה כי האיש הציג הסכמי שכירות משנת 2017 ואילך (ראה: עמ' 3 לחוות הדעת, סעיף 4.7 לחוות הדעת).

    

    

    

   העדר קיומו של הסכם ממון

    

   32.האיש לא דרש מהאישה לחתום על הסכם ממון בשום שלב, לא במועד היכרותם, לא במועד הנישואין ואף לא במועד שבו הצדדים נטלו משכנתא משותפת בסך 2,700,000 ₪, כך שלא הוכח כי האיש אי פעם הבהיר לאישה שאין לה כל זכות בנכסים אלו, ונוצר אינטרס הסתמכות לגיטימי של האישה על נכסים אלו כנכסים משותפים.

    

   האיש הודה בחקירתו, כי לא ביקש מהאישה לחתום על הסכם ממון, שכן לטענתו לא היה צורך בכך מאחרמודובר בירושה שלו. האיש אף העיד, כי התייעץ עם עורכי דין באותה תקופה ונאמר לו שהירושה שייכת רק לו. אולם, הטענה שהאיש התייעץ עם עורכי דין לא הוזכרה בכתבי טענותיו אלא עלתה רק במסגרת חקירתו הנגדית, והאיש לא צירף תצהיר של עורך הדין עמו התייעץ לפי הנטען ולא ביקש לזמנו לעדות. ראה: מעמ' 112 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 26 ועד עמ' 113 ש' 29, וכן בעמ' 115 ש' 21-12.

   בהקשר זה אף יוזכר כי בעת שהצדדים הכירו האיש כבר היה גרוש. דהיינו לא מדובר בנישואין של זוג צעיר המאמין בתמימות שחיי הזוגיות יימשכו לנצח, אלא של אדם בוגר ומפוכח שכבר חווה גירושיו מאשתו הראשונה. האיש העיד כי בעת ההיכרות בין הצדדים הוא כבר ידע מה זה הסכם ממון ומה זה הסכם גירושין. האיש טען כי גם אשתו הראשונה לא דרשה דבר, אלא שהאיש התגרש בשנת 2001 בעוד אביו של האיש נפטר לאחר גירושיו, כך שהירושה הגיעה לידיו ממילא לאחר הגירושין ראה: עמ' 113 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 13-9, וכן מעמ' 115 לפרוטוקול ש' 29 ועד עמ' 116 ש' 9.

    

   33.יצוין כי לא רק שלא נחתם הסכם ממון פורמאלי בהתאם לדרישות החוק, אלא שהאיש הודה שאין כל מסמך אחר בכתב כגון: הודעות בכתב, תכתובת מייל בין הצדדים וכו', במסגרתו הבהיר לאישה שיש ביניהם הפרדה רכושית ולא מגיע לה דבר מהבתים.

   האיש טען: "אני לא צריך להבהיר את המובהר", וכי הדבר "היה מובן מאליו לכולם",

   אלא שהאיש כאמור לא הוכיח כי הדבר הובהר לאישה בדרך כלשהי. ראה: מעמ' 120 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 19 ועד עמ' 121 ש' 9.

    

    

    

   יתרה מכך, האיש טען כי הבנק חייב אותו להכניס את האישה כלווה למשכנתא על מנת שהאישה לא תוכל לטעון לדיירות מוגנת בנכס. אולם, במקום להחתים את האישה על מסמכי המשכנתא, האיש היה יכול להחתים את האישה על הסכם ממון ולהציג לבנק הסכם המעיד על כך שלאישה אין כל זכויות בנכס. כאשר האיש נשאל מדוע לא עשה כן, טען שלא חשב על כך, שכן היה ברור לשני הצדדים שאין לאישה זכויות בבתים. מנגד, האיש הודה כי התפיסה של הבנק הייתה שיום אחד האישה תדרוש מחצית מהרכוש, כך שהאיש היה מודע לאפשרות זו בזמן אמת.

   האיש אף טען שהאישה תמיד נפנפה בכך שהיא לא רוצה את הרכוש שלו ואת האדמות שלו ויש הקלטות של כך. ראה: מעמ' 121 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 25 ועד עמ' 122 ש' 9.

   דא עקא, שלא הוצגה כל הקלטה כאמור. ניתן להניח כי אילו הייתה בידי האיש הקלטה שבה נשמעת האישה מודה שהרכוש והאדמות שייכים לאיש והיא לא רוצה זכויות בהם, האיש היה מבקש להסתמך על ראיה חשובה זו.

    

   בע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה (1) 736 נפסק כדלקמן:

    

   "דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט על ידי בית המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעלי דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

    

   מערכת היחסים בין הצדדים

    

   34.הצדדים נישאו בשנת 2009, אולם גם לפי הודאת האיש קיימו חיי זוגיות טרם הנישואין (כך למשל בסעיף 19 לכתב ההגנה נטען כי הצדדים הפכו לבני זוג בשנת 2007, בעוד לטענת האישה יחסי הזוגיות אף החלו מספר שנים קודם לכן).

    

   הצדדים הביאו לעולם שתי בנות משותפות בטיפולי פוריות קשים. מהאישור הרפואי שצורף כנספח א' לתצהיר האישה אף עולה, כי בשנים 2014-2013 הצדדים ביצעו ניסיונות טיפול נוספים שלא צלחו.

    

   הצדדים התגוררו תחת קורת גג אחת עד לסוף שנת 2020.

    

   האיש ניסה לצמצם את תקופת הזוגיות ולטעון שמועד הקרע חל בשנת 2015 במועד שבו האישה הגישה נגדו תלונה למשטרה. אולם מעבר לכך שמועד הקרע נקבע בהסכמת הצדדים ליום 31.12.2020, גם עיון בחומר המצוי בתיק אינו תומך בטענה זו.

   כאמור, בעקבות התלונה של האישה למשטרה בשנת 2015 הוגש כנגד האיש כתב אישום.

   ביום 08.01.18 נשמעו טיעונים לעונש בבית משפט השלום בנתניה, כאשר ב"כ המאשימה טען שהצדדים עוברים הליך טיפולי, הם חיים יחד והאישה (המתלוננת) נמצאת באולם. ב"כ הנאשם (האיש) טען כי הצדדים חוו משבר אך הצליחו לעלות על הדרך הנכונה ולשמר את הזוגיות ואת התא המשפחתי. ראה: נספח ג' לתצהיר האישה. דהיינו, גם לאחר הגשת התלונה למשטרה, הצדדים המשיכו לשמר את חיי הזוגיות ואף פנו לטיפול זוגי לצורך כך.

    

   35.האיש טען כי בין הצדדים לא התקיים כל שיתוף, שכן האישה לא הפקידה את הכנסותיה לחשבון המשותף ולא הייתה חלק מהליך הבנייה, אלא ששיתוף בחיי הנישואין אינו מחייב רישום של נכסים ע"ש שני הצדדים או הפקדת ההכנסות לחשבון המשותף, אלא די בכך שכל אחד מבני הזוג מקיים מאמץ משותף, כל אחד בתחומו, לטובת התא המשפחתי.

    

   אמנם, האישה העידה כי היא לא הייתה בקיאה בענייני הכספים וההלוואות ולא ידעה לפרט בעניינים אלו, אלא שלדבריה היא סמכה על האיש ובפרט לאור היותו קבלן בניין. ראה: עמ' 14 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 26-24. לטענת האישה, האיש אינו בקיא בשמות של הגננות והמורות של הבנות, אינו בקיא בחוגים של הבנות ובשם של רופאת הילדים שלהן, שכן זו הייתה חלוקת התפקידים ביניהם במהלך חיי הנישואין. ראה: מעמ' 51 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 23 ועד עמ' 52 ש' 28.

   גם כאשר נשאלה האישה על צרכי הבנות, במסגרת החקירה הרלוונטית לתיק המזונות, השיבה:

   "הוא עשה כריכים לבנות שלו, הוא שלח לטיולים, הוא היה באסיפת הורים אצל הבנות שלו? הוא היה?

   .

   אז כמו שאני לא יודעת מה הריביות שלו, אז הוא גם לא יודע ולא מבין איך זה לגדל שתי ילדות בגילאי 12 ו-15".

   ראה: עמ' 77 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 13-6.

    

   האישה אף העידה, כי מאחר והאיש הוא קבלן בניין הוא היה האחראי על תכנון בניית הבתים, אולם אבל היא בחרה את עיצוב הפנים, עיצבה את המטבח וריהטה את הבית. ראה: מעמ' 22 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 24 ועד עמ' 23 ש' 4.

    

   בשים לב לתחום עיסוקו של האיש, ניתן לקבל את ההסבר מדוע האיש היה האחראי על כל תחום הבנייה ומדוע האישה כמעט ולא התערבה לעניין זה.

    

   האיש אף העיד, כי הצדדים דיווחו במשותף לרשויות המס מכוח היותם נשואים. ראה: עמ' 119 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 13-9.

    

   36.זאת ועוד, האיש טען בסעיף 76 לכתב ההגנה כי יש לאזן את הזכויות הסוציאליות של הצדדים ממועד הנישואין ועד מועד הקרע. כאשר האיש נשאל מדוע הוא טוען להפרדה רכושית אולם בד בבד עותר למחצית הזכויות הסוציאליות שצברה האישה טען, כי הדרישה לאיזון הזכויות הסוציאליות נולדה רק בשל דרישת האישה לקבל זכויות ברכוש שלו, ומבחינתו: "אני לא רוצה להיכנס לכיס שלה ושלא תיכנס לכיס שלי". ראה: עמ' 117 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 15-6.

   אולם, כפי שפורט לעיל, ככל שהאיש היה מעונין לבטל את השיתוף הכלכלי שנוצר מכוח הנישואין היה עליו לערוך הסכם ממון בהתאם לדרישות החוק, דבר שלא נעשה על ידו.

    

   האיש אף טען שיש הבדל בין זכויות סוציאליות לבין הירושה שלו, שכן האישה צברה את זכויותיה הסוציאליות במסגרת עבודתה, בעוד שהוא לא צבר את ההון שלו מעבודתו אלא מירושה. ראה: עמ' 118 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 33-26. עם זאת, כפי שפורט לעיל, האיש ירש מגרש ולא בתים, כך שהאיש השקיע מזמנו, ממומחיותו ומממונו לצורך פיתוח המגרש ובניית הבתים, ולא מדובר בירושה שנותרה בצורתה הגולמית ללא שינויים ועיבוד.

    

   37.האיש הוסיף וטען כי האישה לא סיכנה דבר בעת שחתמה עמו על הלוואת המשכנתא, שכן אילו המשכנתא לא הייתה משולמת הבנק היה גובה את החוב מהרכוש שלו בלבד, וכך גם במקרה של חוב לרשויות המס. עם זאת, כאשר נשאל האיש האם האישה הייתה יכולה להיות חשופה להטלת עיקולים על זכויותיה הכספיות, חסכונות בחשבון הבנק שלה, טען: "אני לא יודע אם יעקלו לה או לא...אבל זה לא קשור לשיתוף, אין שום קשר". ראה: עמ' 120 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 18-1.

    

   גם האישה העידה כדלקמן (ראה: עמ' 54 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 20-19):

    

   " כל מה שהוא לקח זה אומר שגם אני, כי אם מחר מחרתיים האיש לא יחזיר את ההלוואה אני גם צריכה לשלם את זה". 

    

   סבורני כי כאשר האישה מקבלת על עצמה להיות לווה במשכנתא בגובה 2,700,000 ₪, ברי כי היא לוקחת על עצמה סיכון מול הבנק הממשכן, וברי כי הבנק רשאי לנקוט נגדה בהליכים משפטיים ככל שהחוב אינו משולם כסדרו.

    

   עוד טען האיש, כי האישה הייתה מוגדרת בבנק כ"לווה לא ממשכן" וכי לא הייתה לה אחריות משכונית, אולם לא הציג אסמכתאות לטענה זו. ראה: עמ' 125 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 13-4.

    

   האיש נשאל מדוע האישה הסכימה לקחת על עצמה משכנתא בסדר גודל כזה והאם היא רצתה לעזור לו, והשיב: "הסיבה שהייתה לה לחתום, נכון, היינו בני זוג, יש לנו ילדות משותפות, אני המטרה שלי בסופו של דבר להוריש את הדברים וזה לבנות המשותפות שלנו...". קרי, לטענתו האישה פעלה תוך ראיית טובת התא המשפחתי לנגד עיניה.

   כאשר נשאל האיש האם לאישה לא מגיע דבר מתוך הרכוש, טען שלא אמר דבר כזה ולדבריו: "אני אסביר לך. אם אנחנו לוקחים את המשכנתא ולוקחים את האדמות ומורידים אותם ולוקחים את הבית ב______ ומורידים אותו, אפשר לדון על חצי חצי ואני הצעתי את זה, אני הצעתי את זה...". ראה: עמ' 123 לפרוטוקול ש' 24-8.

   הווה אומר, על אף שהאיש טען בכתבי טענותיו להפרדה רכושית מוחלטת, במהלך חקירתו גם האיש נאלץ להודות כי אין זה סביר שהאישה תצא בלא כלום וכי לכל הפחות מגיע לה מחצית משווי הבתים בקיזוז הקרקעות, הבית ב---- והמשכנתא.

    

   38.מכל האמור לעיל עולה כי גם במסגרת יחסי הזוגיות מתקיימים התנאים להחלת שיתוף כלכלי בין הצדדים, כאשר לכך יש להוסיף את העובדה שלאישה אין נכסים חיצוניים הנותרים על שמה, בעוד לאיש יש מגרש נוסף ב//// ומחצית נוספת של מגרש ב-----, שהאישה לא טוענת לשיתוף בהם.

    

    

   האם יש מקום להפריד את המגרש מהבתים שנבנו עליו

    

   39.בבע"מ 5620/24, 17735-09-24 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 30.06.24) נידונה תחולתה של הלכת השיתוף הספציפי על דירות שנבנו במהלך חיי הנישואין על קרקע אותה קיבלה האישה במתנה טרם הנישואין.

    

   בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט בנימין יזרעאלי) קבע כי האיש הוכיח כוונת שיתוף בדירות שנבנו על הקרקע והוא זכאי למחצית שווין, אולם השיתוף לא חל על הקרקע שעליה בנויות הדירות במצבה "כפי שניתנה במתנה לאישה טרום הנישואין, וכפי שנרשמה על שמה בלבד, כקרקע חקלאית".

    

   כב' בית המשפט המחוזי, שדן בערעורים ההדדיים של הצדדים, קבע כי יש להותיר על כנו את עיקר פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

    

   אולם, כב' בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת יעל וילנר ובהסכמת השופטים דוד מינץ וגילה כנפי-שטייניץ) קיבל את ערעורו של האיש ודחה את ערעורה של האישה ופסק, כי הקביעות שבמסגרתן הוחרגה הקרקע מגדרי השיתוף בדירות אינן עולות בקנה אחד עם מהותה של הלכת השיתוף הספציפי, כפי שזו התפתחה בפסיקה.

   נקבע, כי לפי חזקת השיתוף, גם רכוש שלא נצבר במלואו במהלך החיים המשותפים עשוי, בנסיבות מסוימות, להיחשב רכוש משותף של בני הזוג, לנוכח תפיסה שלפיה חזקת השיתוף היא ביטוי לאורח החיים הבין-אישי הנוצר לפי תפיסותינו ביחסים בין בני-זוג המקיימים משק בית משותף ומשלבים מאמציהם לכדי מערכת מאוחדת.

   ברבות השנים נעלמים תחומי ההפרדה, והנכסים – יהא מקורם אשר יהא – הופכים "לבשר אחד".

    

   עוד צוין כי הפרדת הבעלות בדירות מהבעלות בקרקע אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין שאינן מאפשרות את הפרדת הבעלות בקרקע מהבעלות במבנה הבנוי עליה (ראה: סעיפים 13-12 לחוק המקרקעין התשכ"ט 1969), באופן שמחדד את הקושי לייחס לבני הזוג הסכמה על הפרדה כזו, בהעדר אינדיקציה עובדתית המעידה על כך.

    

   כמו כן נפסק, כי יש להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים כאשר זו רשומה רק על שם אחד מהם, בהיותה נכס משפחתי מובהק. אולם, קביעת שיתוף בנכס מכוח הדין הכללי, לרבות מכוח הסכמת הצדדים, אינה מוגבלת לדירת המגורים המשותפים וניתן להחילה גם על נכסים אחרים, אף בלא צורך ב"ראיות מפורשות וממוסמכות".

    

   דברים אלו יפים לענייננו. משהגעתי למסקנה כי התקיימה כוונת שיתוף ספציפי ביחס לבתים שנבנו על המגרש, הרי שאין בסיס להחריג מגדר השיתוף את הקרקע עליה נבנו הבתים כפי שהתקבלה בירושה טרם הנישואין.

    

   בחינת הדרישה להחלת סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון

    

   40.משהגעתי למסקנה, כי האישה זכאית למחצית שווי הבתים שנבנו על המגרש ברחוב _____, על אף שהמגרש התקבל בירושה ועל אף שהאיש השקיע בבניית הבתים גם כספים שקיבל ממכירת נכס נוסף שהתקבל בירושה, איני סבורה שהאישה צריכה לקבל חלק גדול יותר משווי תמורת הנכסים, או פיצוי נטען בסך 500,000 ₪ בגין פערי שכר – סכום שלא הוכח ולא ברור כיצד חושב.

    

   במסגרת בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 07.01.2014), נקבע כי שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסעיף 8 לחוק יחסי ממון נועד לשימוש במקרים מיוחדים, בהם ההסדר הכללי בחוק עשוי להוביל לתוצאות שאינן רצויות ולאי צדק ברור. הוצגה הגישה לפיה הסדר החלוקה צריך להתמקד לאו דווקא בחלוקה שווה בשווה, אלא חלוקה שתקנה לכל אחד מבני הזוג שוויון הזדמנויות בחיים שלאחר הפירוד, כך שכל אחד כשלעצמו יוכל לבנות את עתידו.

    

   במקרה דנן, משהצדדים אמורים להתחלק בשווי הבתים וכל אחד מהם צפוי להישאר עם כספים לא מבוטלים, אזי האישה יכולה לבנות את עתידה ואינה צריכה לקבל זכויות ביתר מעבר למחצית המגיעה לה.

    

    

    

    

    

   איזון המשאבים בין הצדדים

    

   41.הצדדים נחלקו בשאלת מועד תחילת השיתוף ומועד הקרע, ולכן התבקשו להגיש טיעוניהם בתצהיר לעניין זה. לאחר הגשת טיעוני הצדדים, ניתנה הצעת פשרה במסגרת החלטתי מיום 29.11.2022 לפיה מועד תחילת השיתוף ייקבע בשנת 2006, אז החלו הצדדים בטיפולי פוריות במטרה להביא ילד משותף לעולם, כפי שעולה מאישור רפואי שצורף ע"י האישה, ומועד הקרע ייקבע ליום 31.12.2020 אז עזב האיש את בית המגורים.

   האישה נתנה הסכמתה להצעה זו. האיש הודיע שהוא מסכים לקביעת מועד הקרע ליום 31.12.2020 אולם מתנגד לקביעת מועד השיתוף המוצע, ולכל המוקדם יש לראות בעצם כניסתה של האישה להריון בשנת 2008 כתחילת מועד השיתוף.

    

   לפיכך, על יסוד הסכמת הצדדים נקבע מועד הקרע ליום 31.12.2020.

    

   עוד נקבע כי לאור העובדה שנותר פער של שנתיים בלבד לעניין מועד תחילת השיתוף, מוצע לצדדים להגיע להסכמות לעניין זה, אולם בהעדר הסכמות יבוצע חישוב כפול ע"י המומחה (ראה: החלטתי מיום 08.12.2022).

   הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות לעניין מועד תחילת השיתוף, ולכן בהחלטתי מיום 10.01.2023 נקבע שיבוצע חישוב כפול ע"י המומחה.

   בהמשך הגישו הצדדים מספר שמות של מומחים מוסכמים, ובהתאם לכך מונה רו"ח עמית חרחס כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") לביצוע חישוב מיום 01.01.2006 ועד 31.12.2020, וכן מיום 01.01.2008 ועד ליום 31.12.2020 (ראה: החלטתי מיום 12.01.2023).

   במקביל נחתם בהסכמת הצדדים צו להסרת חיסיון הדדי ביחס לזכויות וחובות הצדדים כפי שנצברו מיום 01.01.2006 ועד ליום 31.12.2020.

    

   42.ביום 01.12.2023 הוגשה לתיק חוות הדעת של המומחה המתייחסת כאמור לשני מועדי תחילת שיתוף. המומחה ציין בפתח חוות דעתו כי חוות הדעת מבוססת על מידע ונתונים שמסרו הצדדים ולא בוצעה על ידו ביקורת חקירתית.

    

   לעניין הערכת שווי העסק של האיש - המומחה ציין, כי תחת ההנחה שמצגי האיש נכונים (שכן אלו כאמור לא נחקרו ע"י המומחה), הרי שלעסק של האיש אין שווי כעסק המייצר הכנסות "בזכות עצמו" שכן מדובר על עסק המבוסס בעיקר על עבודתו של האיש.

   לפיכך, שווי העסק נכון למועד הקרע מבוסס על שווי ערך הגרט, דהיינו שווי רכוש (מכונת ------ יד שנייה ששוויה 800 ₪) ושווי חובות לקוחות בגין עבודה שבוצעה לפני מועד הקרע בסך 34,188 ₪. סה"כ שווי העסק מוערך ב-34,988 ₪ ועל האיש להעביר לאישה את מחצית שוויו בסך 17,494 ₪.

    

   המומחה הוסיף וצין כי על אף שלא מונה כרו"ח חוקר, במסגרת בדיקתו עלו סימני שאלה האם דיווחי ההכנסות של האיש הם דיווחים מלאים או שמא היו הכנסות נוספות, כפי שמקובל בתחום השיפוצים, שלא דווחו לצורכי מס (ראה: עמ' 7-6 לחוות הדעת).

    

   לעניין נכסי קריירה / פערי השתכרות- המומחה ציין כי לא בטוח שבנסיבות המקרה דנן יש מקום להעניק לאישה פיצוי בגין הפרשים בכושר השתכרות, שכן ספק אם ניתן לטעון שמדובר בבן זוג ביתי לעומת בן זוג קרייריסטי, ספק אם ניתן לטעון שקיים פער דרמטי בכושר השתכרות של הצדדים ואף תקופת השיתוף קצרה יחסית (בין 13 ל-15 שנים).

   המומחה פירט כי קיימות שתי גישות לחישוב הפיצוי בגין פערי השתכרות בין בני זוג – הגישה הקניינית / החשבונאית, וגישת צמצום פערי הכנסות.

   לפי הגישה הקניינית, האיש לא צבר תוספת משמעותית לכושר השתכרותו במהלך תקופת השיתוף ובהתחשב בתשלום המזונות, הרי שלא הייתה תוספת לכושר ההשתכרות כלל.

   לפי גישת צמצום פערי הכנסות, האישה זכאית לפיצוי חד פעמי המוגבל לתקופה של שלוש שנים בגובה 1% לכל שנת שיתוף. לפי מודל זה, האישה זכאית לפיצוי בסך 14,776 ₪ (במידה מועד תחילת השיתוף הוא בשנת 2006) או לפיצוי בסך 12,807 ₪ (במידה ומועד תחילת השיתוף הוא בשנת 2008) ובממוצע סך של 13,791 ₪.

    

   לעניין איזון זכויות סוציאליות – המומחה ציין כי האיש לא צבר זכויות פנסיוניות וכן לא דרש ולא קיבל פדיון ימי חופשה ופיצויי פיטורין. לדברי המומחה, הוא לא חישב את גובה הזכות של האיש לקבלת פיצויים, פדיון ימי חופשה וכו', לאור טענת האישה כי מדובר בתלושי שכר פיקטיביים ולאור השאלה האם יורחבו סמכויות המומחה לחקור את הכנסות האיש ודיווחיו.

   על כן, על האישה להעביר לאיש בגין זכויותיה הסוציאליות והפנסיוניות סך של 97,618 ₪ (במידה ומועד תחילת השיתוף חל בשנת 2006) או סך של 84,609 ₪ (במידה ומועד תחילת השיתוף חל בשנת 2008), וזאת ככל שמתבצע היוון זכויות.

   לחילופן, במידה והצדדים יבחרו להחיל על עצמם את הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני, תוכנה פסיקתאות מתאימות ע"י המומחה.

    

   בהמשך בחן המומחה גם איזון יתרות בחשבונות בנק והלוואות, וכן איזון שווי כלי רכב.

    

   מסקנת המומחה הייתה שמידה והצדדים מחילים על עצמם את הוראות החוק לחלוקת חסכון פנסיוני, אז על האישה להעביר לאיש סך של 40,348 ₪ (במידה ומועד תחילת השיתוף הוא בשנת 2006) או סך של 42,317 ₪ (במידה ומועד תחילת השיתוף חל בשנת 2008).

    

   המומחה ציין כי לאור העובדה שטרם נקבע האם דמי השכירות הם משותפים לא נעשתה בדיקה מה עלה בגורל דמי השכירות ולא בוצע איזון של חשבון הבנק הפרטי של האיש אליו הופקדו חלק מדמי השכירות.

    

   43.לאחר עיון בחומר שלפניי מצאתי לנכון לאמץ את חוות הדעת של המומחה ביחס למועד תחילת השיתוף המאוחר יותר בתאריך 01.01.2008 (ולא בתאריך 01.01.2006).

    

   ראשית, הצדדים נישאו זה לזו בחודש מרץ 2009, כך שברירת המחדל של חוק יחסי ממון היא איזון המשאבים שנצברו במהלך הנישואין, תוך החרגת נכסים שהיו להם ערב הנישואין.

   בתקופה שקדמה לנישואין לא חל על הצדדים חוק יחסי ממון, אלא לכל היותר יש לראות בהם ידועים בציבור.

    

   על פי הפסיקה, אין די בהכרזת בני הזוג כידועים בציבור לצורך החלת חזקת השיתוף, אלא קיים נטל מוגבר על הטוען לשיתוף להוכיח את כוונת השיתוף. ראה: ע"מ (חיפה) 264/05 פלונית נ' אלמוני (פורסם, 04.05.06).

    

   במקרה דנן, האישה לא הוכיחה כוונת שיתוף בנכסים בתקופה שקדמה לשנת 2008.

    

   האיש הודה כי הצדדים קיימו זוגיות לכל דבר ועניין משנת 2008.

   לדבריו בשנים שקדמו לכך מערכת היחסים בין הצדדים לא הייתה רציפה ויציבה, והוא אף יכול להראות תמונות של נשים אחרות עמן היה בקשר באותה תקופה שבה האישה טוענת לזוגיות עמו.

    

   האיש הודה, כי בשנת 2006 הצדדים החלו לחשוב על הבאת ילדים משותפים לעולם, אלא שלדבריו הם החלו לחיות בזוגיות של ממש ורצו למסד את הקשר ביניהם רק כאשר האישה נכנסה להריון.

   לטענת האיש, במידה והבת הגדולה לא הייתה באה לעולם, כנראה שהצדדים לא היו ממשיכים בקשר זוגי, וכדבריו:

    

   "...אז אתה צריך להבין, 2008 נקבע כמועד קשר שלנו כי, אני יכול להגיד בצער, אם לא הייתה הילדה בכלל לא היינו בקשר היום. אנחנו התכנסנו במטרה אחת...

   .

   אני הבנתי שאם אני אתנהל בצורה הזו עוד הרבה זמן, כנראה אני לא אגיע להביא ילדים. היא הייתה ברקע והיא רצתה ילדים והתכנסנו לטובת הבאת ילדים לעולם. לא היה שום, ברגע שהיא, עובדה שהתחתנו רק אחרי שפלונית נכנסה לתמונה. לא לפני".

    

   ראה: עמ' 106 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 11-1 וש' 32-30, ועמ' 107 לפרוטוקול ש' 16-10, וכן בעמ' 112 לפרוטוקול ש' 26-3.

    

   44.לעניין סכומי האיזון שנקבעו בחוות הדעת – 

   לאחר הגשת חוות הדעת לתיק, ניתנה לצדדים זכות תגובה.

    

   האיש פירט את שאלות ההבהרה מטעמו וניתנה לו הזכות לשלוח את שאלות ההבהרה למומחה, אולם תשובות המומחה לא התקבלו לתיק. במסגרת הסיכומים עתר האיש למתן תוקף של פסק דין לחוות הדעת של המומחה מיום 01.01.2008 ועד מועד הקרע המוסכם, כך שהאיש מסכים לממצאי חוות הדעת.

    

   האישה טענה כי יש קושי של ממש לעניין דיווחי האיש על הכנסותיו ולכן נגרם לה נזק ממשי במספר מישורים: בקביעת שווי העסק של האיש, בפיצוי המזערי בגין איזון פערי השתכרות ובעניין איזון הזכויות הסוציאליות, שכן לאיש לא הופקדו זכויות סוציאליות במסגרת עבודתו כ"שכיר". עם זאת, האישה לא שלחה למומחה שאלות הבהרה ולא ביקשה לזמנו לחקירה.

    

   45.מחוות הדעת של המומחה עולה, כי האיש עבד לטענתו הן כעצמאי והן כשכיר, אולם לא צבר זכויות סוציאליות כלשהן בתקופת החיים המשותפים, ולדבריו אף לא ביקש פיצויים בעת סיום העסקתו כשכיר שכן הועסק אצל חבר שסייע לו בתקופה קשה.

   האיש העיד, כי לא הפריש לעצמו זכויות סוציאליות שכן הסתמך על הירושה שתיוותר בידיו. ראה: עמ' 172 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 15-11. בהמשך העיד איש, כי היו הרבה מקרים בהם לא היה לו מספיק כסף על מנת להפריש כספים לטובת זכויות סוציאליות, שכן היה עליו לשלם את הוצאות החזקת הבית. ראה: עמ' 174 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 30-26.

   עוד העיד האיש, כי לא ביקש ממר פלוני שהעסיק אותו כשכיר זכויות סוציאליות, שכן מדובר בחבר שעשה לו טובה. ראה: עמ' 176 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 3-1.

    

   האישה טענה בסיכומיה, כי האיש אינו זכאי לאיזון זכויותיה הסוציאליות שכן הוא גרע מן התא המשפחתי הכנסות וחסכונות להן היה זכאי לפי דין. עוד נטען כי יש להורות למומחה להשלים את חוות דעתו ולחשב את גובה הזכויות שהיו אמורות להות מופקדות לזכות האיש כדי להביא בחשבון הכנסה רעיונית זו במסגרת האיזון בין הצדדים, שכן האיש אף הסכים לחישוב זה בחקירתו.

    

   לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו.

    

   ראשית, האישה עתרה בכתב התביעה לאיזון כלל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, כך שלא ניתן ליהנות מאיזון הזכויות של האיש מבלי שהאישה תחלוק עם האיש את הזכויות שהיא צברה ותשמור אותן לעצמה.

    

   שנית, בתקופות שבהן האיש היה עצמאי ולא הפריש לעצמו זכויות סוציאליות, אזי לכאורה הכנסותיו, שלא הופקדו לטובת חיסכון עתידי, שימשו לטובת התא המשפחתי כך ששני הצדדים נהנו מכך.

    

   שלישית, האישה עצמה טענה שהאיש מציג עצמו כשכיר באופן מניפולטיבי וכי מדובר בתלושי שכר פיקטיביים. לפיכך, לא ניתן מחד, לטעון שמדובר בתלוש פיקטיבי ובהעסקה פיקטיבית, ומאידך לדרוש כי תשולמנה לאיש זכויות סוציאליות כאילו היה שכיר באמת.

    

    

    

    

   רביעית, על אף שהאיש לכאורה לא התנגד להמחות לאישה את הזכויות הסוציאליות שהיו יכולות להגיע לידיו (ראה: עמ' 177 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 34-26), איני סבורה שניתן לייחס לאיש הסכמה להעריך רעיונית את זכויותיו הסוציאליות, בנוסף לזכויותיה של האישה בנכסי המקרקעין ברחוב _____ ב______, בהתאם לפסק הדין דנן.

    

   46.לאור כל האמור לעיל, בשים לב להסכמת האיש לחוות הדעת של המומחה ולעובדה שהאישה לא שלחה למומחה שאלות הבהרה ולא זימנה אותו לחקירה, אני מאמצת את אופציה א' בחוות הדעת של המומחה לעניין מועד תחילת השיתוף 1.1.2008, כך שעל האישה לשלם לאיש סך של 42,317 ₪ בגין איזון יתרות בנק והלוואות, כלי רכב, שווי גרט העסק ופוטנציאל השתכרות. ביחס לזכויות שטרם גמלו תחתמנה פסיקתאות שתערכנה ע"י המומחה.

    

   47.יצוין, כי המומחה ציין שלא בדק מה עלה בגורל דמי השכירות, אולם סבורני שאין מקום לאזן את דמי השכירות ששולמו לידי האיש ממועד הקרע, שכן העובדה שהאיש קיבל לידיו את דמי השכירות ונותרה בידיו יתרה לאחר החזר ההלוואות השוטפות נלקחה בחשבון בעת פסיקת גובה המזונות של הקטינות.

   יתרה מכך, האיש חויב לשאת במלוא הוצאות החזקת הבית של האישה והבנות, ולא רק בחלק היחסי של הבנות בהוצאות המדור (40%) וזאת גם לאחר שהצדדים התגרשו בחודש יוני 2023.

    

   האיש העיד, כי דמי השכירות עומדים במצטבר על סך של כ-19,500 ₪ לחודש והחזר המשכנתא עומד על כ-14,500 ₪ לחודש בערך, כך שנותרת בידיו יתרה של כחמשת אלפים ₪ לחודש, טרם תשלום הוצאות כגון תיקון מזגנים שהתקלקלו, החלפת דלתות וכו'.

   האיש העריך את ההוצאות בגין המושכר בסך של כ-1,000 ₪ בממוצע שנתי. ראה: מעמ' 188 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 24 ועד עמ' 189 ש' 3.

   כמו כן, בסעיפים 71-69 לתצהירו של האיש פורטו הוצאות נוספות שיש לקזז מדמי השכירות: מס בסך של כ-1,950 ₪ לחודש, ביטוח משכנתא בסך 525 ₪ לחודש וביטוח מבנה בסך 590 ₪ לחודש.

   האיש לא הציג אסמכתאות להוצאות הנטענות, אולם ניתן להניח כי אכן קיימות הוצאות בגין תשלום מס על ההכנסה מדמי שכירות מעל תקרה מסוימת, ביטוח משכנתא וביטוח מבנה (ראה גם: עדותו של האיש, שלא נסתרה, לפיה הוא משלם את חלקם של שני הצדדים בביטוח המשכנתא בעמ' 181 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 14-19). כמו כן, ניתן להניח כי מעת לעת קיימות הוצאות תחזוקה שוטפות, גם אם לא בהכרח בסכומים שנטענו ע"י האיש.

    

   בנסיבות אלו סבורני כי האישה אינה זכאית ליהנות מכפל תשלומים – גם תשלום הוצאות המדור שלה וגם מחצית מיתרת דמי השכירות.

    

   48.באשר לתביעה לסילוק יד - משהגעתי למסקנה כי לאישה מגיעות מחצית הזכויות בנכסי המקרקעין ברחוב ___, אזי אין מקום להורות על סילוק ידה מהבית, אלא האישה תפנה את הבית בהתאם למועד הפינוי שייקבע מול הקונה במסגרת מכירת הבתים.

    

   לסיכום התביעה הרכושית

    

   49.לאור כל האמור לעיל, הנני מורה כדלקמן:

    

   א.האישה זכאית למחצית הנכסים ברחוב ____ ביישוב _______, הידועים כגוש ** חלקה ** (להלן: "הנכסים").

    

   ב.ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בנכסים אלו, תוך מכירתם בשוק החופשי לקונה המרבה במחיר, כפנויים מכל אדם וחפץ (ראה גם: עדותו של האיש, כי במידה והאישה תזכה במחצית הנכסים, יהא צורך למכור את הנכסים – עמ' 124 לפרוטוקול ש' 32-29).

   כל צד רשאי להשוות הצעתו לקונה המרבה במחיר.

    

   ג.תמורת הנכסים תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, לאחר פירעון יתרת המשכנתא וקיזוז הוצאות המכירה.

    

   ד.ייעשה ניסיון על-ידי הצדדים למכור את הנכס בכוחות עצמם במשך 6 חודשים ממועד מתן פסק הדין.

    

    

    

    

    

   ה.ככל שהצדדים לא יצליחו למכור את הנכס בתוך 6 חודשים ממועד מתן פסק

   הדין, יתמנו ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך פירוק השיתוף בנכס כמפורט לעיל.

    

   ו.ככל שהליך כינוס הנכסים ייכנס לתוקף, הוא יבוצע מראשיתו ובמלואו בלשכת

   ההוצאה לפועל.

    

   לרשם ההוצאה לפועל תהיינה מלוא הסמכויות ליתן כל הוראה לביצוע פירוק השיתוף לפי כל דין ובהתאם לשיקול דעתו, לרבות שינוי זהות שמאי המקרקעין ועדכון חוות דעת השמאי; שינוי זהות כונסי הנכסים או מינוי כונס נכסים אחר במקרה של היעדר שיתוף פעולה; קביעת סכום שכר הטרחה בהתאם לדין; ושינוי מועד פינוי הנכס.

    

   ז.האישה תפנה את הבית במועד הפינוי שייקבע בהסכם מול הקונה שירכוש את הזכויות בבית בו היא מתגוררת (אלא אם היא תבחר לפנות את הבית קודם לכן, בהודעה של 30 ימים מראש לאיש).

    

   ח.ככל שטרם בוצעה חלוקת המיטלטלין בין הצדדים, הצדדים יחלקו ביניהם את המיטלטלין בשיטת שתי הרשימות, כפי שהוסכם ע"י הצדדים במסגרת כתבי טענותיהם. האישה תערוך שתי רשימות של המיטלטלין בתוך 14 ימים ממועד מתן פסק הדין, והאיש יבחר אחת מביניהן בתוך 14 ימים מקבלת שתי הרשימות.

    

   ט.ניתן תוקף של פסק דין לאופציה א' בחוות הדעת של המומחה לעניין מועד תחילת השיתוף 1.1.2008, כך שעל האישה לשלם לאיש סך של 42,317 ₪ (להלן: "סכום האיזון"), וזאת בתוך 30 ימים (להלן: "מועד הפירעון").

    

   סכום האיזון יישא הפרשי הצמדה ממועד הגשת חוות הדעת ביום 01.12.2023 ועד למועד מתן פסק הדין. ממועד פסק הדין ועד מועד הפירעון, יישא סכום האיזון ריבית שקלית כחוק.

    

    

    

    

   בנוסף, הצדדים יפנו למומחה לקבלת פסיקתאות מתאימות בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני הזוג שנפרדו התשע"ד 2014 ביחס לזכויות שטרם גמלו.

   המומחה יגיש לתיק פסיקתאות מתאימות בתוך 14 ימים.

   באחריות ב"כ הצדדים להמציא החלטתי זו למומחה.

    

   י.באשר להוצאות המשפט – בשים לב למשך ניהול ההליך ולתוצאותיו, יישא האיש

   בהוצאות המשפט של האישה לרבות שכ"ט עו"ד בסך גלובאלי של 30,000 ₪ בגין התביעה הרכושית ובסך של 10,000 ₪ בגין התביעה לסילוק יד. הוצאות המשפט תשולמנה בתוך 30 ימים ותישאנה ריבית שקלית ממועד מתן פסק הדין .

    

   ניתן היתר לקזז את סכום הוצאות המשפט מתוך הכספים הנזילים המגיעים לאיש בהתאם לפסק דיני.

    

   טענות האיש (להלן: "האב") בתביעה לחלוקת זמני שהות

    

   50.הצדדים התגוררו יחדיו בבית ברחוב ____ ב ______ עד שהאישה הגישה בקשה לצו הגנה המלאה בסילופים. ביום 15.02.2022 ניתן צו הגנה הדדי, האיש עבר להתגורר בקרוואן המצוי בחצר הבית והצדדים קיימו זמני שהות עם הקטינות בשיטת ה"נסטינג".

    

   51.האם עושה שימוש בקטינות כדי לסחוט את האיש על מנת שיסכים לתת לה חלק מהרכוש שקיבל בירושה מאביו המנוח. האם מסיתה נגדו את הקטינות ואומרת להן שהאיש אינו אוהב אותן ורוצה לסלק אותן לרחוב.

    

   52.האיש עותר לקביעת זמני שהות רחבים עם הקטינות, וזאת נוכח העדר מסוגלות של האישה לטפל בהן. האישה נוהגת בתוקפנות ובאלימות מילולית, סובלת מהתקפי זעם ונוהגת להתפרץ בפני הקטינות.

    

   לפיכך עתר האיש למינוי עו"ס לסדרי דין לצורך הגשת תסקיר, וכן להורות כי הקטינות תשהינה עמו בימים שני ורביעי וכל שבת שנייה.

    

    

    

   טענות האישה (להלן: "האם") בתביעה לחלוקת זמני שהות

    

   53.במסגרת הדיון מיום 15.02.2022 הסכימו הצדדים להסדר של "נסטינג" למשך 90 ימים. ההסדר הזמני הסתיים, ומאז האיש בא והולך מבית המגורים כל אימת שהוא חפץ בכך ומתראה עם הקטינות באופן חופשי, כך שאין כל עילה להגשת התביעה על ידו.

    

   יש לשמר את המצב הקיים לפיו האישה היא ההורה המשמורן העיקרי ולקבוע זמני שהות בין האיש לבנות בהתחשב ברצונן של הבנות בהיותן בוגרות, אינטליגנטיות ובעלות דעה משל עצמן.

    

   54.הקטינות מתגוררות בבית האישה, המהווה את בית המגורים המרכזי. לאחרונה האיש הצהיר כי שכר דירה למגוריו יחד עם בת זוגו החדשה המצויה בשלבי הריון מתקדמים.

   האיש אץ להתחיל בקשר זוגי חדש מבלי לתווך לבנות את המצב החדש, והוא מערב את הבנות בסכסוך בין הצדדים ומפעיל עליהן לחץ פסול.

    

   על אף שהאיש עזב את בית המגורים המשותף, הוא ממשיך להיכנס אליו מטעמים טקטיים, והתנהלותו גורמת למתח רב ולהתלהטות הרוחות. האיש מרים את הקול ומטיח האשמות באישה לעיני הקטינות, דבר שגרם לרגרסיה מידית בהתנהגות הקטינות.

    

   האישה אינה מסיתה את הקטינות כנגד האיש, אלא מעודדת את הקשר בין האיש לקטינות, אולם על האיש לקבל הדרכה הורית כדי שיוכל להעניק לקטינות את מלוא צרכיהן ועליו לחדול מעירוב הקטינות בסכסוך בין הצדדים.

    

   לאור האמור לעיל בטרם ייקבעו זמני שהות, יש להידרש לבחינת מצבן הנפשי של הקטינות ולהמתין לתסקיר ולעמדת האפוטרופוס לדין, כפי שמונו בהחלטה מיום 27.06.2022.

    

    

    

    

    

    

   דיון והכרעה בתביעה לחלוקת זמני השהות

    

   55.לבנות מונתה אפוטרופא לדין אשר הגישה עמדה ראשונית מטעמה בחודש יולי 2022.

   בעמדת האפוטרופא לדין נרשם, כי זמני השהות בין האב לקטינות מתקיימים בבית המגורים, כאשר בזמנים בהם מגיע האב, האם יוצאת מבית המגורים ושבה אליו בתום זמני השהות, כמעין "נסטינג".

   עוד עולה, כי הבנות מסרבות לשהות בבית בו מתגורר האב עם בת זוגו וילדיה, שכן הן נפגעו מכך שהאב הסתיר מהן את הרומן שניהל עם בת זוגו הנוכחית, המעבר למגורים משותפים עמה וההיריון של בת זוגו ממנו.

   האפוטרופא לדין המליצה, כי בשלב זה זמני השהות יוותרו על כנם כך שהבנות תשהינה עם האיש בבית המגורים בימי שני ורביעי מתום מסגרות החינוך ועד השעה 20:30 וכל סוף שבוע שני מיום שישי בשעה 15:00 ועד מוצאי שבת.

   עוד הומלץ כי הבנות תקבלנה טיפול רגשי פרטי בהתאם לרצונן.

   המלצות אלו אומצו על ידי בהחלטה מיום 01.08.22 ונקבע, כי בשלב זה אין מקום לכפות על הבנות ללון בדירה של האיש יחד עם בת זוגו וילדיה בניגוד לרצונן ומבלי לאפשר להן להסתגל כראוי לתא המשפחתי החדש של האיש.

   יצוין כי האיש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 01.08.22 בטענה שיש להורות לקטינות לקיים את זמני השהות בביתו לאלתר, אולם הבקשה נדחתה ללא צורך בקבלת תשובה.

   כב' השופטת ורדה פלאוט קבעה, כי האיש מעלה טענות מזווית הראיה שלו עצמו ומהנוחות שלו, והדברים מובנים, אולם ההחלטה מיום 01.08.22 מבוססת על טובת הקטינות ויש לאפשר לקטינות זמן הסתגלות למצב המשפחתי החדש של האיש.

   עוד נקבע כי הנושא יידון בשנית לאחר מיצוי הטיפול הרגשי של הקטינות או ככל שתשתננה הנסיבות או תוגשנה חוות דעת אחרות לתיק, והכל בהתאם לטובת הקטינות.

    

   56.ביום 07.12.2022 הוגש תסקיר. העו"ס התרשמה כי הקשר של הקטינות עם שני ההורים הוא קשר טוב ואוהב. עם זאת, פלונית הביעה כעס על אביה ששיקר להן והלך עם אישה אחרת, ואמרה שאינה מעוניינת להיות בביתו עם האישה האחרת. גם אלמונית הביעה קצת כעס על אביה והעדיפה לפגוש אותו בבית המגורים ולא בבית בו הוא מתגורר, וציינה כי במידה והיא תבוא לביתו, היא מעוניינת לפגוש אותו לבד, ללא בת זוגו.

    

    

   העו"ס לסדרי דין התרשמה כי האישה מכירה בחשיבות הקשר בין האיש לבנות, אולם מאידך כועסת על "בגידת" האיש ויש עירוב של הבנות בסכסוך בין הצדדים. גם האיש מכיר בחשיבות הקשר בין הבנות לבין האישה ומכוון לצרכי הבנות, אולם אין מספיק עקביות ויציבות, יש חוסר אמון ויש מקום להדרכה וסיוע כדי להיות הורה טוב ונוכח יותר.

   העו"ס המליצה, כי משמורת הבנות תהיה בידי האם והבנות תשהינה עם אביהן בבית בו הוא מתגורר בימים שני ורביעי מסיום הלימודים ועד למחרת בבוקר למסגרות החינוך וכל סוף שבוע שני מסיום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד שעה מצאת השבת. כן הומלץ על חלוקת החגים ואופן החלוקה בחופש הגדול. עוד הומלץ על ידי העו"ס כי לפחות בארבעת השבתות הראשונות, ישהה האיש עם הקטינות ולכל היותר עם המשפחה המורחבת, אולם ללא גורם נוסף דוגמת בת זוג או חברה. נוסף על כן, הומלץ שהצדדים ישולבו בהדרכה הורית והקטינות בטיפול רגשי.

    

   התסקיר הועבר לתגובות הצדדים.

    

   האיש הסכים להמלצות התסקיר למעט ההמלצה לקביעת המשמורת בידי האישה, בטענה שיש לקבוע אחריות הורית משותפת בהתאם להלכה שנקבעה ע"י כב' בית המשפט המחוזי.

    

   האישה טענה, כי היא מעודדת את הקשר בין האיש לבנות, אולם בשלב זה הבנות אינן מוכנות ללכת לבית בו הוא מתגורר עם בת זוגו.

    

   בדיון מיום 01.03.2023 סיפרה האפוטרופא לדין שהיא נפגשה עם הבנות טרם הדיון והבנות אינן מעוניינות ללכת לביתו של האיש, אלא מעוניינות להמשיך לפגוש אותו בבית בו מתגוררת האישה.

    

   האיש טען, כי הבנות מוסתות מאחר והאישה משתפת אותן בהליך המשפטי ומדברת בגנות בת זוגו, אולם האפוטרופא לדין לא התרשמה כי הבנות מוסתות כנגד האיש, אלא שעמדתן נובעת מחוויות שחוו בעת החיים המשותפים של הצדדים. גם האישה טענה שאין הסתה, והראיה שהבנות אוהבות את האיש ונפגשות עמו.

    

    

    

   בסיום הדיון נקבע, כי יש לאמץ מתווה הדרגתי זה באופן שבחודש הקרוב הבנות תשהינה בבית האיש בימים שני ורביעי מסיום הלימודים ועד השעה 20:00 או לחילופין תלונה בבית האיש, כאשר בתקופה זו בת זוגו של האיש תשהה מחוץ לבית, אלא אם כן יהיה זה רצונן של הבנות להכיר את בת הזוג. עוד נקבע, כי בשלב זה בסופי שבוע ימשכו זמני השהות הקיימים, דהיינו בבית מגוריה של האישה וזאת הן בשל הצורך בהדרגתיות והן בשל העובדה כי הבנות שומרות שבת.

   האפוטרופא לדין התבקשה להגיש דיווח משלים בדבר אופן קיום זמני השהות ומצבן של הבנות בעוד 30 ימים. כמו כן, הצדדים התבקשו לפעול לאלתר לשילוב הקטינות בטיפול רגשי בקופת חולים, ובהעדר זמינות בקופת חולים, באופן פרטי.

    

   57.ביום 28.03.2023 הוגש עדכון האפוטרופא לדין לאחר מפגש נוסף עם הקטינות. מהעדכון עלה כי שני ההורים מעודדים את הבנות ללכת לבית האב, אולם הבנות מסרבות לכך, גם בזמנים בהם בת זוגו אינה נוכחת שם, שכן חפצי בת הזוג וילדיה שם, והבנות עדיין פגועות מהאופן בו אביהן נהג בעת שהסתיר מהן את האמת על בת הזוג. עם זאת, צוין כי הבנות אוהבות את האב ונהנות לשהות עמו בבית מגוריהן (או מחוץ לו) מבלי להגיע לבית האב.

   לפיכך האפוטרופא לדין הייתה בדעה, כי אין מקום להפעיל לחץ על הבנות בעניין ההגעה לבית האב ויש לאפשר להן לעשות כן בקצב שלהן.

   עוד עלה מאותו עדכון, כי האב פוגש בבנות בימי שני ובכל שבת שניה (למשך זמן קצר), אולם חדל מלפגוש בהן בימי רביעי היות שהחל ללמוד לדבריו. כמו כן, הבנות טרם שולבו בטיפול רגשי, כאשר לדברי האם, פלונית הביעה התנגדות נחרצת לטיפול , וגם אלמונית אינה מעוניינת אולם יש סיכויי לשכנעה אחרת.

    

   לצדדים ניתנה זכות תגובה בכתב לעמדת האפוטרופא לדין, אולם אף צד לא הגיש תגובתו בכתב.

    

   58.בעדותה טענה האישה, כי האיש אינו מגיע בכלל בסופי שבוע אלא רק מתקשר לבנות 10 דקות לפני כניסת שבת, וכי באמצע השבוע הוא שוהה איתן משעה 17:00-16:30 עד 20:30 או בבית המגורים או מחוץ לו בקניונים וכו'. לטענת האישה, היא ניסתה לשכנע את הבנות ללכת לבית האב מאחר וגם היא רוצה את השקט והפרטיות שלה, אולם הבנות מסרבות.

    

   עוד טענה האישה, כי היא משתפת פעולה עם הטיפול הרגשי הנוכחי של הבנות. לדבריה, היא יזמה טיפול כשנה וחצי קודם לכן והאב סירב בטענה שאין לו כסף, ועתה האב יזם את הטיפול כהכנה למשפט.

   עוד נטען כי המטפלת של פלונית סבורה שהעובדה שהאיש ממשיך להיכנס לבית המגורים על אף שהצדדים גרושים אינה מיטיבה עם הבנות, ופלונית ביקשה מהאיש להפסיק להגיע לבית המגורים ולפגוש אותן מחוץ לבית, אך האיש סירב לכך ראה: מעמ' 87 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 30 ועד עמ' 91 ש' 28.

   האישה ציינה, כי היא מבינה את הצורך של האיש לפגוש את הבנות בביתו ולא להסתובב איתן בחוץ, אלא שלדבריה הבנות עדיין פגועות מכך שגילו שבת הזוג של האיש בהריון עוד בטרם גילו שהצדדים מתגרשים, כך שיש לבנות קצב איטי משל האב. ראה: עמ' 93 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 26-5.

   האישה הוסיפה וציינה, כי לאור גילן של הבנות נדרשת עבודת שכנוע וריכוך, וכי אלמונית ניסתה ללכת לבית האב אולם נפגעה וחזרה להרטיב בלילה לאחר שראתה כי האב ריהט את ביתו עבור ילדיה של בת זוגו בעוד לבנות ייעד עליית גג חשוכה. ראה: עמ' 95 לפרוטוקול ש' 25-3. עוד נטען, כי לא ניתן לחייב ילדה בת 15 (גילה של פלונית במועד קיום ההוכחות – מ"ו) לפעול בניגוד לרצונה ולהאיץ בה. ראה: מעמ' 96 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 31 ועד עמ' 97 ש' 7.

    

   59.גם האיש הודה בחקירתו, כי הבנות אינן לנות בדירה שבה הוא מתגורר, אלא שלטענתו הבנות מתגוררות עם האישה בבית השייך לו. עוד טען האיש, כי הבנות אינן מוכנות ללון בביתו בשל ניכור הורי ונוכח העובדה שהאישה מערבת אותן בסכסוך ביניהם. ראה: מעמ' 210 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 16 ועד עמ' 211 ש' 21.

    

   60.לאחר עיון בחומר המצוי בתיק, איני רואה מקום לכפות על הבנות ללון בבית בו מתגורר האב, וזאת בשים לב לגילן של הבנות (בנות 14 ו-17 נכון להיום); לאור התרשמות האפוטרופא לדין כי הבנות אינן מוסתות אלא עמדתן נובעת מחוויות אישיות שחוו מצד האיש; לאור העובדה שגם בתסקיר יש התייחסות למשבר האמון שחוו הבנות והמלצה על מתן הדרכה הורית וטיפול רגשי לבנות, וכן לאור העובדה שהאיש עצמו הבין כי לא ניתן להשיג את המטרה בדרך של כפייה, ולכן שיתף פעולה עם מתן טיפול רגשי לבנות (ראה: עדותו של האיש בעמ' 211 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 34-33 ממנה עולה, כי האיש הבין שללא טיפול רגשי הבנות לא תסכמנה לבוא אליו).

    

   למען הסר ספק מובהר, כי אין באמור כדי לגרוע מהיותו של האיש אב טוב ומסור, ולראיה שהבנות אוהבות את האיש ומעוניינות בקשר עמו, אלא רק מתקשות להתמודד עם התא המשפחתי החדש שיצר האיש.

    

   עוד יצוין, כי ככל שבזכות הטיפול הרגשי או מכל סיבה אחרת, הבנות תבענה רצון לשהות בבית האיש ואף ללון שם, אזי תיכנסנה לתוקפן המלצות התסקיר והבנות תשהינה בבית האב בימים שני ורביעי מסיום הלימודים ועד למחרת בבוקר למסגרות החינוך וכל סוף שבוע שני מסיום המסגרת החינוכית ביום שישי ועד שעה מצאת השבת (לעניין סופי שבוע ולאור הטענה כי הבנות שומרות שבת, מובהר כי במקרה כזה יהא על האב להתאים את עצמו בשבתות לאורח חיי הבנות).

    

   עוד יצוין כי לא מצאתי לנכון לקבוע כי הבנות תהיינה ב"משמורת" האם, אלא הצדדים יחלקו אחריות הורית משותפת, וזאת הן לאור גילן של הבנות (כך שלא חלה עליהן "חזקת הגיל הרך") והן לאור העובדה שהמילה "משמורת" הושמטה מתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין ) התשפ"א 2020 ולא בכדי.

   בפסיקת כב' בית המשפט המחוזי כבר הובהר, כי גם אם זמני השהות אינם שווים או דומים, יש מקום לקביעת אחריות הורית משותפת, שכן כל אחד מההורים, כחלק מהאחריות ההורית המשותפת, מחזיק בקטינים בזמנים שהם נמצאים ברשותו.

   עוד נקבע, כי שיח משפטי זה, שאינו מכתיר הורה זה או אחר כמשמורן, תורם "להרגעת רוחות המלחמה". ראה: עמ"ש (מחוזי ת"א) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' (פורסם בנבן, 18.05.21).

    

   בגין תביעה זו לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות לטובת מי מהצדדים, לאור התרשמותי שמדובר בשני הורים אוהבים ומסורים, המעוניינים בטובת הקטינות, גם אם עשו טעויות באופן ניהול הסכסוך ביניהם.

    

   טענות האישה במסגרת התביעה למזונות הקטינות

    

   61.במהלך החיים המשותפים, האיש סירב לאפשר לאישה ללמוד ולהתפתח, והיא טיפלה בבית ובבנות ועבדה בעבודות מזדמנות בשכר מינימום. בשנים האחרונות, האישה עובדת כסייעת בחינוך מיוחד ומרוויחה 4,200 ₪ נטו לחודש.

    

   מנגד, האיש מהנדס בניין בהכשרתו ובהשכלתו. האיש הוסמך בשנת 2019, אך עוסק שנים בתחום הבנייה, כמפקח תכנון ובנייה עצמאי. האיש עצמאי, אולם מציג עצמו כשכיר. כך למשל, האיש שילם למהנדס בשם פלוני סך של 10,000 ₪ בחודש במזומן, והאחרון היה מעביר לו "משכורת", למרות שהאיש כלל לא עבד אצלו.

   האיש משתכר משירותי פיקוח עשרות אלפי ₪ במזומן, אולם מקבל תלוש שכר פיקטיבי מבן משפחה בגובה 7,000 ₪ לחודש בלבד.

   נוסף על כך, האיש גובה 17,500 ₪ דמי שכירות בגין בית מגורים נוסף ושתי יחידות דיור בבעלותו.

   כמו כן, האיש דאג לרשום על שמו נכסים בשווי של למעלה מ-12,000,000 ₪, בעוד על שם האישה לא נרשמו כל נכסים למעט רכב ישן.

    

   62.בשנת 2020, החל האיש לנהל רומן עם אישה אחרת, עזב את בית המגורים המשותף והחל להתגורר בקרוואן נפרד על אחד המגרשים המצויים בבעלותו. למרות הפירוד, הצדדים המשיכו בשיתוף כלכלי, כאשר האיש הפקיד את דמי השכירות לחשבון הבנק המשותף, המשיך לשאת במלוא הוצאות החזקת הבית והעמיד כרטיס אשראי לשימוש האישה עד לסך של 5,000 ₪ לחודש.

   בחודש יוני 2021, פנו הצדדים להליך גישור, ובחודש נובמבר 2021, ביטל האיש באופן חד צדדי את כרטיס האשראי שהיה בשימוש האישה, מאחר וסירבה לקבל את תכתיביו בהליך הגישור. לפיכך, בתאריך 28.11.21, נאלצה האישה להגיש בקשה ליישוב סכסוך.

    

   63.הקטינות מתגוררת עם האישה והן סמוכות על שולחנה לחלוטין. האיש מתגורר כאמור בקרוואן בבעלותו המצוי בסמוך לבית המגורים, והוא מתראה עם הקטינות לזמני שהות מצומצמים בימים ב' וד' מסיום הלימודים עד 20:30, וכל סוף שבוע שני מיום שישי עד סיום הלימודים ועד כשעה לאחר צאת השבת, כך שמדובר בשני לילות בחודש בלבד, ויחס זמני השהות הינו 10%-90% לטובת האישה.

   יתרה מכך, גם בימים שבהם האיש שוהה עם הקטינות, זמני השהות מתקיימים בבית בו מתגוררת האישה (שיטת "הנסטינג"), דבר המשליך על הוצאות החזקת המדור והוצאות המזון של האישה.

    

    

    

    

   64.האישה העמידה את צרכי כל אחת מהקטינות על 3,100 ₪ לחודש, וביקשה לחייב את האיש במלוא צרכי הקטינות, לרבות המשך נשיאה בהוצאות החזקת המדור כבעבר ונשיאה במלוא הוצאות החינוך והרפואה של הקטינות, בשל פערי ההכנסות הדרמטיים בין הצדדים והיקף רכושו של האיש.

    

   טענות האיש בתביעה למזונות הקטינות

    

   65.האיש עודד את האישה ללמוד ולהתפתח, אך האישה בחרה שלא לעשות כן. האיש הוא זה שדאג למשק הבית ולקטינות, לרבות כאשר האישה יצאה להשתלמויות שונות.

   לאיש יש לימודי תעודה בלבד ולא תואר ראשון.

   האיש הקים מפעל לייצור ועיבוד XX אך בעקבות פציעה במסגרת עבודתו, נאלץ לסגור את המפעל, ומאז הוא אינו יכול לעבוד בעבודה פיזית מאומצת.

    

   עקב מצבו הבריאותי האיש נאלץ לעבוד כשכיר בחברת ------- והשתכר 7,000 ₪ לחודש. בשל מצבה הכלכלי של החברה הוא פוטר מעבודתו וחזר לעבוד אצל פלוני. האיש עתיד להרוויח 10,000 ₪ כל חודש.

    

   66.האישה מרוויחה לפחות 8,000 ₪ לחודש, ובנוסף מקבלת כספים מהורי תלמידים שלהם היא מסייעת, כך שיכולת השתכרותה עומדת על 20,000 ₪ לחודש. על אף הכנסותיה של האישה, האיש מממן את כל צרכי הבית והבנות והאישה מנתבת את משכורתה לצרכיה האישיים בלבד.

    

   67.האיש נאלץ לבטל את כרטיס האשראי שהיה בשימוש האישה, בשל מצבו הכלכלי והבריאותי הקשים.

   האיש נטל הלוואות לצורך מימון בניית הבתים, ודמי השכירות משמשים להחזר ההלוואה כך שלאיש לא נותר דבר מלבד משכורתו הזעומה.

   אלמלא הנכסים שירש האיש מהוריו, הוא היה נקלע לחרפת רעב.

    

   68.הבית בו מתגוררת האישה עם הקטינות שייך לאיש, והאישה נותרה להתגורר בו מבלי לשלם דבר, על אף שהיא עובדת ומשתכרת יותר מהאיש.

   האיש מגיע פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה כדי לשהות עם הקטינות, כך שהוא נמצא איתן 12 ימים בחודש ויחס זמני השהות הוא 40%-60% לטובת האישה.

   בעת פסיקת המזונות יש לקחת בחשבון כי האישה נמצאת כמעט כל החודש לבדה בבית המגורים מבלי לשלם דמי שימוש ראויים ומבלי לשאת בהוצאות החזקת הוצאות המדור.

    

   69.הוצאות הקטינות הנטענות מופרזות, ובפועל הוצאותיהן עומדות על 500 ₪ בחודש לכל קטינה. לפיכך, יש לחייב את האיש בסך מקסימאלי של 500 ₪ לכל קטינה, ולקבוע כי האישה תישא ב-80% מהוצאות החינוך והרפואה של הקטינות לאור העובדה שיכולת השתכרותה גבוהה משל האיש.

    

   דיון והכרעה בתביעת המזונות

    

   70.במסגרת פסיקת המזונות הזמניים מיום 29.04.2022 נקבע, כי האיש ימשיך לשאת במלוא הוצאות המדור של בית המגורים כפי שעשה עד היום, וכן ישלם מזונות בסך 1,500 ₪ לכל קטינה. עוד נקבע כי הצדדים יישאו בהוצאות החינוך והרפואה של הקטינות ביחס של 70% האיש ו-30% האישה.

   באותה החלטה צוין, כי האישה משתכרת סך של 4,270 ₪ לחודש כפי שעולה מתלושי השכר וכי באותה עת לא הוכח שיש לה הכנסות נוספות. לעניין הכנסותיו של האיש צוין כי רב הנסתר על הגלוי, שכן האיש לא צירף דפי בנק, הסכמי שכירות של הנכסים, אישורי הכנסות עדכניים ועוד. כמו כן נלקח בחשבון כי זמני השהות מתקיימים בבית מגורי האישה.

    

   71.לאחר פסיקת המזונות הזמניים החליף האיש את ייצוגו בתיק, וביום 27.07.22 הגיש בקשה לעיון מחדש בפסיקת המזונות הזמניים, אליה צורפו מסמכים נוספים מטעם האיש כגון: תלושי שכר, אישורי הלוואות, הסכמי שכירות, ריכוז יתרות ועוד. האיש טען כי הוא משתכר 10,000 ₪ לחודש, ובנוסף משכיר שני נכסים, האחד ב-8,750 ₪ לחודש והשני ב-4,500 ₪ לחודש. מנגד, הוא נושא בתשלום חודשי עבור משכנתא בסך 11,832 ₪.

   עוד נטען, כי לאב הוצאות בגין השכרת דירה בסך של 7,000 ₪ לחודש, בצירוף 3,000 ₪ לחודש הוצאות החזקת מדור, בגין הבית המצוי בבעלותו ובשימוש כמעט מלא של האם.

    

   האישה טענה שיש לדחות את הבקשה בהעדר שינוי נסיבות ובגין המשך העלמת נתונים חשובים מעיני בית המשפט כגון: אי צירוף דפי בנק מחשבונותיו הפרטיים והסתרת העובדה כי הבעלים של הדירה אותה שוכר האיש היא אחותו, וכי הוא מתגורר בדירה זו עם בת זוג המצויה בהריון מתקדם.

    

   עוד נטען, כי האיש העלה את גובה דמי השכירות בגין הנכסים שבבעלותו, והוא משכיר שלושה נכסים, שכן באחד הנכסים, התגוררה בעבר בת זוגו, ועתה עם פינויה מהנכס, הוא פעל להשכירו, כך שהוא משכיר שלושה נכסים בסך כולל של 19,000 ₪, ולאחר קיזוז המשכנתא הנטענת בסך 11,832 ₪ נותר לו סך של למעלה מ-7,000 ₪ הכנסה נוספת, מלבד משכורתו הנטענת בסך 10,000 ₪, כך שיש לו הכנסה שוטפת של מעל 17,000 ₪ נטו לחודש. עוד נטען, כי בין הצדדים פערי כוחות כלכליים דרמטיים, שכן לאיש זכויות בנכסי נדל"ן בהיקף של למעלה מ- 15 מיליון ₪, בעוד לאישה בשלב זה אין כל נכס על שמה.

    

   בהמשך הופנו הצדדים לדיון מקדם הליך בפני כב' השופטת הבכירה אבירה אשקלוני, ולכן הוקפא מתן ההחלטה בבקשה זו. משהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, נדרשתי בשנית לבקשה לשינוי גובה המזונות.

    

   האיש נדרש להתייחס לטענה שהוא שוכר דירה מאחותו ומתגורר בה עם בת זוגו וכן להתייחס לטענה שהוא משכיר שלוש יחידות דיור. האיש הגיש תצהיר של אחותו במסגרתו נטען, כי האיש שוכר ממנה דירה תמורת 7,000 ₪ לחודש, אולם היא הסכימה לסייע לו ולדחות חלק מתשלומי השכירות, עד לאחר שיופחתו דמי המזונות. לפיכך, האיש משלם לה 5,000 ₪ לחודש, והיתרה נצברת לחובתו עד שיופחתו מזונותיו. בהמשך הצהיר האיש, כי בת זוגו נושאת בהוצאות החזקת הבית.

    

   72.בהחלטתי מיום 08.01.2023 נקבע, כי בשלב זה אין מקום לשנות את פסיקת המזונות הזמניים מיום 29.04.82022. נקבע כי המסמכים הנוספים שצורפו ע"י האיש היו בידיו קודם לכן, והוא בחר לצרפם באיחור מטעמים השמורים עמו. עוד נקבע, כי האיש טען לשינוי נסיבות מהותי בשל שכירת דירה למגוריו, אולם רק לאחר קבלת תגובת האישה, התברר כי הדירה הושכרה מאחותו של האיש, התברר כי האיש מתגורר בדירה עם בת זוגו וכי הוא משלם בפועל רק 5,000 ₪ ולא 7,000 ₪ כנטען. האיש אף לא הזכיר את העובדה כי בדירה מתגוררים גם שני ילדיה של בת זוגו מקשר קודם.

    

   האיש לא צירף ראיות להוכחת הטענה שהוא נושא בדמי השכירות ובת זוגו נושאת בהוצאות החזקת המדור, לא פירט מה גובה הכנסות בת זוגו ומדוע אינה משתתפת במחצית שכר הדירה ואף צירף לתצהיר של אחותו דפי בנק מהם עולה כי ההפקדות לחשבון האחות מבוצעות ע"י הגב' י.נ, ככל הנראה בת זוגו של האיש המשלמת את השכירות בעצמה. כמו כן, האיש התעלם מהטענה, כי הוא משכיר 3 יחידות דיור ולא שתיים.

   גם עיון בדפי הבנק שצורפו ע"י האיש העלה, כי בחודש שבו הוגשה הבקשה לעיון מחדש (חודש יולי 2022), הייתה בחשבון הבנק של האיש יתרת זכות של 41,990 ₪ וכי באותו חודש היו לו הכנסות של 30,000 ₪, דבר שאינו מתיישב עם הטענה כי האיש קורס כלכלית. עוד צוין כי גם תלושי השכר של האיש מעלים תמיהות, שכן אין בתלושי השכר הפרשה לפנסיה כמתחייב בחוק, והאיש מופיע בתלושי השכר הללו במצב משפחתי של נ+ ס, על אף שיש לו 2 בנות.

    

   73.בתאריך 05.09.2023 הגיש האיש בקשה דחופה להפחתת דמי המזונות עקב שינוי מהותי, בטענה שיש לבטל את חיובו בהוצאות החזקת המדור או לכל הפחות להפחיתם לשיעור של 40%, שכן הצדדים התגרשו ביום 07.06.2023 והוא אינו צריך לשאת עוד בהוצאות החזקת המדור של האישה.

    

   האישה טענה כי גירושי הצדדים אינם בגדר שינוי נסיבות מהותי, שכן האיש חויב במלוא הוצאות החזקת המדור כחלק ממזונות ומדור הקטינות מאחר והאישה לא הגישה תביעה למזונות עבורה. צוין כי מדובר בשמירת מצב קיים, שכן האיש הודה שהוא תמיד נשא במלוא הוצאות החזקת הבית. האיש אף לא טען לקושי כלכלי ולא צירף מסמכים אודות מצבו הכלכלי העדכני. עוד נטען כי האיש ממשיך לקיים את זמני השהות בבית המגורים של האישה דבר המגדיל את הוצאות החזקת המדור.

    

   בתגובה טען האיש, כי לבית המשפט אין סמכות לחייב אותו ב-100% מהוצאות המדור לאחר הגירושין.

    

   בהחלטתי מיום 05.11.2023 נקבע, כי על פניו העובדה שהצדדים התגרשו רלוונטית לגובה המדור, אולם לא מצאתי לנכון באותה עת לדון בפעם השלישית בגובה המזונות הזמניים לאור העובדה שדיון ההוכחות נקבע לחודש דצמבר 2023.

    

   צוין כי האיש ממשיך לקיים את זמני השהות בבית המגורים גם לאחר הגירושין, וכי טרם בוצע איזון משאבים בין הצדדים כך שלא ניתן לצפות מהאישה לממן בעצמה את מלוא הוצאות החזקת המדור בטרם התבררו טענותיה הרכושיות.

    

   74.לאור גילן של הבנות, חלה בענייננו ההלכה שנקבעה בפרשת פלונית (בע"מ 919/15, 1709/15 מיום 19.7.17), אשר השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 15-6 שנים לסיפוק צרכי קטינים שהנם למעלה מגיל 15 שנים. כיום שני ההורים חבים מדין צדקה בסיפוק צרכיהם של הקטינים עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור.

    

   לפיכך לצורך הכרעה בגובה המזונות יש לבחון את גובה צרכי הקטינות, יחס הכנסות הצדדים ויחס זמני השהות.

    

   75.לעניין זמני השהות

    

   מהחומר שלפניי עולה כי האב שוהה עם הקטינות פעמיים באמצע השבוע למשך מספר שעות בכל פעם, וזאת בבית בו מתגוררת האישה או בבילויים מחוץ לבית.

   בהתאם לפסיקה, כל יומיים ללא לינה באמצע השבוע ניתן להחשיבם כיום אחד לצורך חישוב זמני השהות. ראה: עמ"ש (מחוזי מרכז) צ. י. ב נ' א. ב (פורסם בנבו, 09.02.24).

    

   לפיכך, אני קובעת שהאב שוהה עם הקטינות יומיים מתוך 14 ימים, דהיינו יחס זמני השהות עומד על 14.3%-85.7% לטובת האישה.

    

   יצוין כי על אף שזמני השהות הללו מתקיימים בבית המגורים של האישה, אני יוצאת מנקודת הנחה כי לאיש יש הוצאות ישירות על הקטינות בזמני השהות שלו. האיש העיד כי הוא מגיע לבית עם סל קניות, מבשל לבנות ואף לוקח אותן לבילויים לפי רצונן. ראה: עמ' 210 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 15-1.

    

   76.לעניין צרכי הקטינות 

    

   צרכי קטין בכללותם (צרכים הכרחיים ושאינם הכרחיים) נאמדו בפסיקה המנחה לאחר בע"מ 919/15 על-סך 2,250 ₪ לחודש לקטין, החולק את זמנו בין בתי הוריו, לכל הפחות. סכום זה על-פי אותה פסיקה אינו כולל הוצאות מדור והוצאות חינוך ורפואה של הקטין ראו לעניין זה: רמ"ש 59188-10-18 נ. נ' נ. (25.10.18).

   יצוין, כי במסגרת עמ"ש 5121-05-20 ג. נ' ג., הובהר, כי סכומים אלו כוללים את חלקו של הקטין בהחזקת מדור, להבדיל מחלקו בעלות דמי המדור.

    

   האישה העמידה את צרכי כל קטינה על סך 3,100 ₪ לחודש, אולם לא צירפה אסמכתאות לתמיכה בסכומים הללו, כגון ראיה: להוצאות ביגוד והנעלה בסך 1,600 ₪ לחודש (!) לשתי הקטינות או הוצאות תרבות, פנאי, מסעדות ובתי קפה בסך 1,800 ₪ לחודש (!) לשתי הקטינות. האישה צירפה כנספח טו' לתצהירה חשבוניות "מדגמיות" בסכומים נמוכים משמעותית מהסכומים הנטענים, כך שהאישה לא הוכיחה את גובה הסכומים הנדרשים.

    

   בנסיבות אלו, אני מוצאת לנכון להעמיד את צרכי כל קטינה על סך 2,300 ₪ לחודש, כאשר סכום זה כבר כולל בתוכו את הוצאות החזקת המדור של כל קטינה, כמקובל בפסיקה.

    

   יצוין כי ערה אני להלכת ורד לפיה במידה ולילד אחד במשפחה קובעים סכום מסוים של מזונות, הרי ביחס למספר הילדים, סכום המזונות אינו שווה למכפלת הילדים הנקבע לילד אחד ראה: ע"א 552/87 ורד נ' ורד פ"ד מב(3), 599.

   כמו כן, ערה אני לכך שהקטינות אינן מחלקות את זמנן בין שני בתים אלא נמצאות בבית אחד – בית המגורים של האישה, דבר שלכאורה מפחית את גובה הוצאותיהן.

    

   עם זאת יוזכר, כי לאחר עזיבת הבית ועד להגשת הבקשה ליישוב סכסוך, האיש העמיד לרשות האישה כרטיס אשראי בסך 5,000 ₪ לחודש עבור הוצאות הקטינות (לא כולל החזקת מדור), דבר המלמד על כך שהאיש הכיר בכך שהוצאות הקטינות אינן נמוכות. ראה: עמ' 45 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 3-1.

    

   האישה אף העידה כי היא זו שנושאת לבדה בהוצאות רבות של הקטינות כגון: חדר כושר של הבת פלונית, טיפולי יופי של הבנות (ציפורניים, סידור גבות, קוסמטיקאית ועוד) ואף שיעורים פרטיים שהאיש מסרב להם בטענה שהקטינה חרוצה ולא זקוקה להם. ראה: עמ' 74 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 33-3.

    

   כמו כן, לא ניתן להתעלם מכך שהוצאות החזקת המדור הנוכחיות גבוהות. האישה העמידה את הוצאות החזקת המדור על 4,050 ₪ לחודש. האיש טען שמדובר בסכומים מופרזים אולם בחקירתו הודה שהוצאות החזקת הבית עומדות על כ-8,000 ₪ לחודשיים, דהיינו כ-4,000 ₪ לחודש ראה: מעמ' 206 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 21 ועד עמ' 207 ש' 35.

   בהקשר זה יצוין כי האישה נותרה לגור באותו בית בו התגוררו הצדדים קודם לכן.

   עם זאת עתה עם פירוק השיתוף בבית, האישה אינה חייבת להתגורר בבית כה גדול ותוכל לבחור בית מגורים שהוצאות החזקתו נמוכות יותר.

    

   77.הכנסות האישה

    

   האישה טענה בתצהירה, כי היא עובדת כסייעת בבית הספר ______ ב **** ומשתכרת כ-4,200 ₪ נטו לחודש, ללא הכנסות נוספות כלשהן.

   מתלושי השכר שצורפו כנספח יג' לתצהיר האישה עולה, כי במהלך שנת 2002 ותחילת שנת 2023 האישה קיבלה תלושי שכר משני גופים ("___ – צהרון ----, ו-" ---- ----"), בסכומים מצטברים של כ-6,000 ₪ לחודש.

    

   78.האיש לא הוכיח כי לאישה הכנסות נוספות וכי היא מקבלת כספים מהורי תלמידים שלהם היא מסייעת. האישה העידה, כי היא משמשת כסייעת לילדה אולם אינה מקבלת כספים מהורי הילדה. ראה: עמ' 66 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 34-29.

   האיש העיד שהוא בכלל אינו יודע כמה האישה מרוויחה. ראה: עמ' 193 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 33-26.

   כאשר האיש נשאל האם יש לו ראיות לכך שהאישה מקבלת כספים מהורי התלמידים והשיב:

    

   "אני לא אמרתי את זה, אני לא אמרתי את זה, אני רק אומר שברגע שאתה מציג תלושים מטושטשים שאי אפשר לראות כמה הם, אני יכול להשיג גם כמו שאתה אומר שאני מרוויח מיליונים, שהיא תובעת אותי במיליונים, אז ככה גם אני יכול להגיד שהיא מרוויחה 20,000 ₪ בחודש".

    

   ראה: מעמ' 194 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 28 ועד עמ' 195 ש' 12.

    

   לפיכך, אני מעמידה את הכנסותיה של האישה על סך 6,000 ₪ לחודש.

    

   יצוין כי האישה העידה שהיא עובדת 34 שעות שבועיות, שכן חשוב לה לגדל את הבנות

   שלה. ראה: עמ' 67 לפרוטוקול מיום 17.12.23 ש' 34-23. לא מצאתי לנכון לייחס לאישה הכנסות מעבר ל-6,000 ₪ לחודש, שכן מחוות הדעת של המומחה עולה כי האישה עבדה במשרות חלקיות במהלך חיי הזוגיות, כך שלא מדובר בהפחתת אחוזי משרה לצרכי ההליך המשפטי.

    

   79.נכון להיום, האישה אינה משלמת הוצאות מדור ולכן אין מקום לקזז הוצאות מדור לצורך חישוב הכנסתה הפנויה. עם זאת, ממועד פסק הדין ואילך יהא על האישה לשאת בחלקה בהוצאות החזקת מדור, והאיש ישתתף רק בהוצאות החזקת המדור של הקטינות.

   לפיכך, אני מוצאת לנכון להפחית מהכנסותיה של האישה כ-2,000 ₪ בגין חלקה של האישה בהוצאות החזקת המדור.

    

   80.הכנסותיו של האיש

    

   האיש טען בתצהירו, כי הוא מרוויח 10,000 ₪ לחודש. האיש צירף כנספח ז' לתצהירו אישור מרואה חשבון נושא תאריך 04.12.2023 לפיו הכנסתו מהעסק לשנת 2023 עמדה על 11,305 ₪ ברוטו לחודש בממוצע, תשלום מס הכנסה לחודש עבור הכנסה זו עומד על 55 ₪ ותשלום ביטוח לאומי עומד על 1,107 ₪, דהיינו 10,143 ₪ לחודש בממוצע.

   האיש צירף גם דו"ח רווח והפסד לשנת 2023 לפיו הרווח הנקי עמד על 124,361 ₪ דהיינו 10,363 ₪ לחודש בממוצע.

   האיש העיד כי הוא לא צירף תלושי שכר לתצהירו שכן מסוף שנת 2022 הוא עובד כעצמאי בלבד. ראה: מעמ' 178 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 30 ועד עמ' 179 ש' 1.

    

   עם זאת, אין מחלוקת כי בשנים שקדמו לכך, האיש הצהיר שעבד הן כשכיר והן כעצמאי.

    

   כך למשל, האיש העיד כי בשנת 2022 עבד כשכיר אצל פלוני והן אצל גיסו בחברת --- בע"מ, ובמקביל עבד כעצמאי. ראה: מעמ' 182 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 1 ועד עמ' 183 ש' 26.

    

   גם בחוות הדעת של המומחה צוין כי לדברי האיש הכנסותיו כשכיר בגובה 10,000 ₪ לא הספיקו לכיסוי הוצאות המשפחה, ולכן הוא עבד הן כשכיר והן כעצמאי בתחום השיפוץ והרוויח מעבודות השיפוץ על פי דיווחיו סכום נוסף נע בין 480 ל-5,500 ₪ לחודש.

    

   המומחה ציין בחוות דעתו, כי על אף שלא מונה כרו"ח חוקר, במסגרת בדיקתו עלו סימני שאלה האם דיווחי ההכנסות של האיש הם דיווחים מלאים או שמא היו הכנסות נוספות, כפי שמקובל בתחום השיפוצים, שלא דווחו לצורכי מס (ראה: עמ' 7-6 לחוות הדעת).

    

   כך למשל, נרשם כי האיש טען שביצע בממוצע בין 10 ל-15 פרויקטים בשנה, אולם מבדיקת העתקי חשבונותיו נמצא כי בשנים 2020-2019 הוצאו חשבוניות למספר בודד של לקוחות. עוד צוין, כי האיש התבקש להמציא הסכמים / הצעות מחיר ללקוחותיו אך טען שהוא בדרך כלל לא עושה הסכמים, טענה שאינה סבירה. כן נרשם כי האיש מעסיק בין 3-2 עובדים, משלם להם במזומן אך הוצאותיו אינן נרשמות בדיווחים. דהיינו, במידה וכל ההכנסות מדווחות אך לא כל ההוצאות, התוצאה היא שהפעילות של האיש לטענתו הפסדית והדבר אינו הגיוני.

   המומחה הוסיף וציין, כי קבלן שיפוצים הוא מקצוע רווחי, בין אם מדובר בשכיר ובין אם מדובר בעצמאי, שכן באינטרנט מפורסם ששכירים מתחילים ממשכורת של 13,000 ₪ לחודש ועצמאיים בתחום יכולים להרוויח הרבה יותר ואף עשויים להגיע למאות אלפי ₪. עוד מפורסם כי טווח השכר כשכיר בתחום "פיקוח הבנייה" נע בין 11,000 ל-17,000 ₪. לדברי המומחה, ככל שהאיש יכול היה למצוא עבודה חלופית משתלמת יותר כשכיר ובחר לשוב לעבודות השיפוץ, ייתכן שהכנסותיו כשיפוצניק מוכר ובעל ניסיון היו גבוהות מההכנסות הממוצעות בשוק בתחום עבודתו.

    

   בהקשר זה יצוין, כי האיש לא הכחיש כי במהלך החיים המשותפים הוא היחיד שנשא בכל הוצאות משק הבית. ראה: עמ' 192 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 24-20.

    

   כמו כן, האיש העיד כי הוא מעסיק 2-1 פועלים בהתאם לצורך ומשלם להם במזומן. ראה: עמ' 168 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 27-7.

   אין זה סביר בעיניי כי האיש מעסיק שני פועלים בשכר רק כדי להיוותר עם הכנסה בגובה 10,000 ₪ לחודש כקבלן שיפוצים.

    

   האיש אף הצהיר בבית הדין הרבני, כי עלות יום עבודה שלו עומדת על כ-1,000 ₪ (ראה: מוצג ת'1). בחקירתו טען האיש כי גם אם הוא מרוויח 1,000 ₪ ליום, מה שחשוב זה מה נשאר אצלו בסוף החודש לאחר תשלום מיסים, הוצאות וכיוצ"ב. ראה: עמ' 186 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 35-8.

    

   עוד יצוין, כי האיש טען כי יש לו קושי לבצע עבודה פיזית עקב פריצות דיסק, אולם אין מחלוקת כי לאיש לא נקבעה נכות תפקודית כלשהי או פגיעה בכושר השתכרות. לדברי האיש הוא אף ויתר על קבלת אחוזי נכות מאחר וסירב לבצע ניתוח. ראה: עמ' 188 לפרוטוקול ש' 20-8.

    

   האישה צירפה כנספח ח' לתביעה הרכושית את האישור העקרוני לנטילת משכנתא משותפת משנת 2015, שם נרשם כי ההכנסות הפנויות של הצדדים בניכוי התחייבויות עומדות על 29,800 ₪ לחודש. האיש נשאל האם ייתכן כי בשנת 2015 הרוויח מהעסק שלו כ-30,000 ₪ בחודש והשיב: "יכול להיות", ואף טען כי הבנק לא לקח בחשבון גם את ההכנסות של האישה בחישוב האמור.

   בהמשך טען האיש כי בשנת 2015 כבר התקבלו דמי שכירות משאר היחידות ולכן מרבית ההכנסות הגיעו מדמי השכירות. ראה: מעמ' 128 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 3 ועד עמ' 129 ש' 20.

    

   לאור כל האמור לעיל, אני מעמידה את הכנסותיו של האיש מעבודתו על 15,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות, לא כולל דמי השכירות המתקבלים מהשכרת נכסי המקרקעין.

    

   81.לעניין דמי השכירות – כפי שפורט לעיל, לאחר תשלום החזר המשכנתא החודשי ושאר ההוצאות כגון ביטוחי משכנתא, הוצאות תחזוקה וכו', נותרת יתרת זכות שצריכה להתחלק בין הצדדים. האיש טען בתצהירו כי מדובר ביתרת זכות בסך כ-1,355 ₪ לחודש. עם זאת, מאחר והאיש כאמור לא צירף אסמכתאות מהן ניתן ללמוד על גובה ההוצאות הנטענות, לא ניתן לדעת האם מדובר בחישוב מדויק או שמא היתרה גבוהה יותר.

    

   יהא החישוב אשר יהא, ממועד מתן פסק הדין ואילך על הצדדים להתחלק ביתרת הזכות שתיוותר לאחר קיזוז הוצאות הנכסים (כנגד אסמכתאות לכל הוצאה והוצאה), כך שאותו סכום של דמי שכירות יתווסף להכנסות של שני הצדדים.

   לצרכי ההכרעה בתיק המזונות, אניח כי כל צד יקבל לכל הפחות 1,000 ₪ נוספים להכנסתו מעבודתו.

    

   82.באשר להוצאות המדור של האיש, האיש מתגורר עם בת זוגו, שני ילדיה מקשר קודם וכן

   בת נוספת משותפת שנולדה לו מבת זוגו ביום 1.8.2023.

   בתצהירו הודה האיש, כי בת זוגו היא זו שמשלמת 5,000 ₪ בגין דמי שכירות.

   לטענתו הוא משלם 2,000 ₪ נוספים, וכן עורך קניות לבית. עם זאת, האיש לא הציג אסמכתאות על העברת 2,000 ₪ בגן דמי שכירות. האיש העיד כי הוא שוכר את הבית מאחותו וכי לפעמים הוא דוחה את חלקו בתשלומי דמי השכירות, שכן לדבריו אין לו יכולת כרגע לשלם לאחותו. ראה: עמ' 200 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 9-3.

    

   גם לעניין הוצאות החזקת המדור, האיש צירף אסמכתאות חלקיות בלבד.

   מהסכם השכירות שצירף האיש לבקשה לעיון מחדש במזונות הזמניים, עולה כי האיש מתגורר ברחוב /// ב________. האיש צירף במסגרת נספח י' לתצהירו אסמכתאות על תשלום הוצאות המדור של האישה, ובמסגרת זו צירף גם אסמכתאות על הוצאות החזקת המדור ברחוב ///.

   עיון באסמכתאות אלו מעלה כי במסגרת חשבון מים וביוב לחודשים 07-08/23 נרשם כי בכתובת /// ב_____ מתגוררות 8 נפשות, כך שייתכן שמדובר בנכס מחולק שבו גרים אנשים נוספים. עוד עולה כי הארנונה עומדת על 1,448 ₪ לחודשיים וחשבון מים וביוב עומד על כ-304 ₪ לחודשיים.

   האיש צירף גם פירוט כרטיסי אשראי כנספח ט' לתצהירו וניתן ללמוד מהפירוט האמור כי האיש משלם חשבונות חשמל, חשבונות מים, שירותי אינטרנט, בזק, הוט וכיוצ"ב, אולם בהעדר פירוט לא ניתן לדעת אילו הוצאות משויכות לבית המגורים ברחוב ___ ב______ ואילו משויכות לבית ברחוב /// ב_______.

    

   לצרכי מזונות, אני מוצאת לנכון להפחית 2,000 ₪ בגין הוצאות החזקת המדור בהן נושא האיש בגין הדירה בה הוא מתגורר עם בת זוגו, ילדיה של בת זוגו והבת המשותפת.

    

   83.בנסיבות אלו הכנסותיו הפנויות של האיש (15,000 ₪ מעבודתו בצירוף 1,000 ₪ יתרת דמי שכירות בקיזוז 2,000 ₪ הוצאות החזקת מדור) עומדות על 14,000 ₪ לחודש, והכנסותיה הפנויות של האישה (6,000 ₪ מעבודתה בצירוף 1,000 ₪ יתרת דמי שכירות בקיזוז 2,000 ₪ הוצאות החזקת מדור) עומדות על 5,000 ₪ לחודש.

    

   לפיכך, יחס הכנסות פנויות עומד על 26.3%-73.7% לטובת האיש.

    

   84.ערה אני לכך שלאיש נולדה ילדה נוספת ועליו לשאת גם בצרכיה, דבר המפחית את הכנסותיו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שלאיש נכסים נוספים מעבר לבתים ברחוב ____ ב _____. גם אם נכסים אלו לא מניבים לו כיום הכנסות נוספות, יש להם ערך כלכלי לא מבוטל. ראה: הודאת האיש בעמ' 214 לפרוטוקול מיום 18.12.23 ש' 29-12 לעניין קרקע נוספת ברחוב //// וכן מחצית קרקע שנותרה ברחוב ----.

    

   85.במכלול הנסיבות שלפניי, כאשר אני מביאה בחשבון השיקולים, בין היתר, את גילאי הקטינות, צרכיהן (4,600 ₪ עבור שתי הקטינות כולל חלקן בהוצאות החזקת המדור),

   יחס זמני השהות (14.3%-85.7%) ויחס הכנסות הפנויות של הצדדים (26.3%-73.7%), נקבע כדלקמן:

    

   א.האב ישלם לידי האם עבור שתי הקטינות סך של 1,400 ₪ לכל קטינה, כאשר סכום זה כולל בתוכו את החזקת המדור של הקטינות.

    

   ב.לא מצאתי לנכון להוסיף חיוב נוסף בגין הוצאות מדור, שכן כיום הקטינות ממשיכות להתגורר בבית המגורים ללא תשלום, ולאחר פירוק השיתוף בנכסי המקרקעין צפוי כל צד להישאר עם סכומים גבוהים שאמורים להספיק לו לרכישת קורת גג חלופית. האישה עצמה העריכה את שווי הנכסים הרשומים ע"ש האיש במעל 20 מיליון ₪. לפיכך, גם אם אפחית מסכום זה את שווי המגרשים שאינם מתחלקים בין הצדדים ואת יתרת המשכנתא, האישה צפויה לקבל מיליוני ש"ח.

    

   ג.מאחר ולאחר תשלום המזונות פער ההכנסות בין הצדדים מצטמצם, הצדדים יישאו בהוצאות חינוך הקטינות, ביחס של 60% האב ו-40% האם, לרבות תשלומים לבי"ס, ציוד לבית הספר, שיעורים פרטיים (בהסכמה, ובהעדר הסכמה לפי המלצת המחנך או המורה המקצועי הרלוונטי), חוג אחד לכל קטינה, תנועות נוער ומחזור אחד של קייטנה בחודשי הקיץ בעלות של קייטנת מתנ"ס.

   מענק הלימודים המשולם עבור חינוך בתחילת שנה ישמש עבור צרכי החינוך (כולל ציוד לימודי) של הקטינות ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור.

    

   ד.הצדדים יישאו ביחס של 60% האב ו-40% האם בהוצאות רפואיות חריגות אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות תרופות חריגות, אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו"ב. במקרה של מחלוקת לעניין הוצאה רפואית, יפעלו הצדדים לפי המלצת רופא ילדים או רופא מקצועי רלוונטי.

    

   ה.סכום המזונות הזמניים צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע היום והוא יעודכן כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע.

    

   ו.קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם בנוסף לדמי המזונות המפורטים לעיל.

    

   ז.דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו מחודש דצמבר 2025 ואילך, בכל 5 לחודש, עד הגיעה של כל קטינה לגיל 18 או סיום תיכון לפי המאוחר. בתקופת שירות צבאי חובה או שירות לאומי, יישא האב בשליש מהסכום ששולם ערב ההפחתה.

    

   יצוין כי לא מצאתי לנכון להורות על השבה רטרואקטיבית של המזונות ששולמו עד למועד מתן פסק הדין, הן לאור העובדה שמדובר ב"מזונות שנאכלו" והן לאור העובדה שהאיש אמנם שילם את מלוא הוצאות החזקת המדור אולם קיבל לידיו את יתרת דמי השכירות והחזיק במלוא נכסי המקרקעין שנקבע שהם משותפים.

   מחודש דצמבר 2025 ואילך, האיש לא יהא חויב להמשיך ולשאת בהוצאות החזקת המדור, אלא רק בתשלום דמי המזונות לידי האישה, ובמקביל יעביר לידי האישה מחצית מיתרת דמי השכירות לאחר קיזוז החזר המשכנתא, ביטוחי המשכנתא, המס על דמי השכירות והוצאות החזקת המושכר והכל כפוף לאסמכתאות.

    

   86.בתיק המזונות לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות משפט מי מהצדדים, שכן מחד, נפסקו

   מזונות לקטינות, אולם מאידך הללו נפסקו בסכומים נמוכים מאלו שהתבקשו ע"י האישה.

   המזכירות תסרוק את פסק הדין גם לתיקים הקשורים ותסגור את התיקים התלויים ועומדים.