פס"ד בבקשה לקבלת כספים מכוח צוואה

 

בתיק זה, עתרה התובעת, אחיינית כנגד דודה, אחי אביה המנוח, לקבלת כספים בסך של 221,342 ₪, אותם ציווה לה אביה המנוח במסגרת צוואה בעדים שערך ביום 28.11.2018 ולגביהם צוין בצוואה כי מוחזקים בידי הנתבע.

 

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1.התובעת היא בתו של המנוח שנפטר ביום 15.08.2019.

 

להלן: 'המנוח'.

 

המנוח הותיר אחריו צוואה בעדים שנערכה ביום 28.11.18 (להלן: 'הצוואה'), במסגרתה הוריש את כל עזבונו לבתו, היא התובעת.

 

צו קיום צוואת המנוח ניתן ביום 28.01.20.

 

2.המחלוקת בין הצדדים כאמור, נסבה סביב סכום של 221,342 ₪ אותו ציווה המנוח לתובעת במסגרת הצוואה, לגביו נטען בצוואה כי מוחזק אצל הנתבע.

 

תמצית טענות הצדדים

3.טענות התובעת

א.בחייו הפקיד המנוח בידי הנתבע סך כולל של 256,442 ₪, מתוכם השיב הנתבע מעת לעת למנוח על דרך תשלום כספים במזומן ובסך כולל של כ- 15,000 ₪.

 

ב.את הסכומים שהשיב ותאריך קבלתם בידי המנוח כתב הנתבע, שעבד באותה העת בבנק הפועלים, על גב יומן שנה של בנק הפועלים, אותו נתן הנתבע למנוח, והמנוח אישר בחתימתו ליד כל סכום שקיבל.

תוכן הכתוב ביומן והחתימות ליד כל סכום משמשים כראיה לאותנטיות של מסמך כאמור.

סכום נוסף המופיע בגב היומן, על סך של 20,000 ₪, הועבר ע"י הנתבע לחשבון הבנק שלה ביום 25.07.18, ולבקשת המנוח ומטעם זה לא מופיעה חתימת המנוח בסמוך לסכום שהועבר, שכן הסכום הופקד בחשבון הבנק שלה ולא הועבר לידי המנוח, בשונה מסכומים אחרים שהתקבלו בידיו במזומן.

 

מנספח ג' לתביעה, דף חשבון בנק דיסקונט המתנהל ע"ש התובעת, עולה כי הסך של 20,000 ₪ הופקד ע"י הנתבע לחשבון הבנק של התובעת ביום 25.07.18. בהסבר להעברה צוין כי הוא הועבר לצורך הוצאות המנוח.

 

ג.בסעיף 3 לצוואה ציין המנוח כי הפקיד בידי הנתבע סך של 256,442 ₪ והסכום שנותר מההפקדה נכון למועד עריכת הצוואה הינו 221,342 ₪.

 

ד.המנוח העביר לה הקלטת שיחה שנערכה בינו לבין הנתבע, במסגרתה אישר הנתבע כי הוא מחזיק בכספים השייכים למנוח בסכום של 235,000 ₪.

 

ה.בשיחה מוקלטת אחרת הסכים הנתבע לבקשת המנוח להעביר את הכסף לחשבונה, אלא שלא עשה זאת.

 

ו.בשיחה מוקלטת נוספת, שנערכה בינה לבין הנתבע לאחר מות המנוח, הבטיח לה הנתבע כי יעביר לה את הכספים שבידו לאחר שיתקבל צו קיום צוואת המנוח, אלא שלאחר קבלת הצו סירב הנתבע לקיים הבטחתו ואף חדל לענות לפניותיה.

 

ז.הואיל וניתן צו לקיום צוואת המנוח, היא זכאית לקבל את זכויותיו של המנוח, כמו גם את החובות שחבים לו ובייחוד שעה שחובות אלה צוינו מפורשות בצוואת המנוח.

 

ח.עוד הוסיפה וטענה כי היא היחידה מכל ילדי המנוח ששמרה עמו על קשר קרוב; לאחר גירושיו, התגורר אביה בבית אמו כשנה וחצי עד שנאלץ לעזוב דירתה; בעת שהיה באישפוז סיעודי ביקש מאחיו להוציא הדירה לשכירות ולקבל דמי השכירות שהועברו לתובעת.

מכאן עתירתה לחייב את הנתבע להעביר לה את הסך של 221,342 ₪ בתוספת ריבית והצמדה וכן לחייבו בתשלום הוצאותיה, לרבות שכ"ט עו"ד, בגובה של 40,000 ₪.

4.טענות הנתבע

א.עסקינן בתביעה מופרכת וחסרת ידיים ורגליים, אשר הגשתה נגועה בחוסר תום לב קיצוני ויש לדחותה על הסף ו/או לגופה, תוך חיוב בהוצאות מתאימות.

 

ב.המנוח לא הפקיד בידיו כל כספים ולא בכדי לא הובאה בתביעה כל ראיה המעידה על כך. ההיפך הוא הנכון, הוא זה שהעביר כספים למנוח.

 

ג.הוא זה שדאג וטיפל במנוח בשנותיו האחרונות ודאג לכל צרכיו עד לפטירתו וזאת לאחר שהתובעת ובני משפחתה נטשו את המנוח לאחר גירושיו מאימם, בשנת 2004 לערך. בעקבות הגירושין עבר המנוח להתגורר ברחוב ואף לא שילם מזונות, היות שהחל מגירושיו ועד לפטירתו הוא לא עבד ולא היה באפשרותו לשאת בדמי המזונות. בנסיבות אלה ומשנוכח כי אין מי שידאג ויטפל במנוח, החליט לעזור לו ולנסות לשקמו. הוא אסף את המנוח מהרחוב והעבירו להתגורר בבית אמם המנוחה. הוא אף דאג וטיפל במנוח, שהיה אדם חולני, בשמחה ובאהבה ותוך ויתור על נוחות חייו וחיי משפחתו.

 

ד.המנוח, שהיה ער לתמיכה ולטיפול רב השנים בו, תוך השקעת זמן וממון רב, הרגיש שהוא חייב לו וביקש להכיר לו תודה על דרך הסתלקות לטובתו מעיזבונה של אמם המנוחה, באמצעות חתימתו על תצהיר בדבר הסתלקות מעיזבון ביום 04.07.16.

בצו קיום צוואת האם המנוחה, אשר ניתן ביום 13.10.16, הובהר כי המנוח הסתלק מכל חלקו שבסעיף 5 לצוואה לטובת הנתבע.

 

ה.טענת התובעת על כי המנוח הפקיד כספים בידיו אינה מתיישבת עם עובדת הסתלקותו של המנוח מירושת אימו לטובתו, כאשר יובהר כי הסכום שקיבל כתוצאה מהסתלקות המנוח מעיזבון אימם המנוחה מסתכם לכדי סך של כ-204,000 ₪ בלבד, סכום שאיפשר לו להמשיך לטפל במנוח ולדאוג לצרכיו.

 

ו.התובעת זנחה את המנוח ולא התעניינה בו עד לשנותיו האחרונות, אז התקרבה אליו מתוך מטרה לקבל את 'כספי הירושה' שאין לו ולא היו למנוח. התובעת היא זו שככל הנראה דאגה להחתים את המנוח על הצוואה ולגרום לו להוריש לה את מה שאין לו וזאת על מנת שיעלה בידה להגיש תביעתה כנגדו.

 

ז.יתר על כן, הגם שהמנוח חתם על תצהיר הסתלקות ולמרות שלא היה חייב לעשות כן, הוא חזר והבהיר למנוח כי הוא שומר את אותו החלק ממנו הסתלק לצורך מחייתו של המנוח ותמיכה כלכלית בו עד סוף ימיו.

זוהי הסיבה שבאחת מהקלטות של השיחות שהציגה התובעת הוא נשמע אומר למנוח 'זה הכסף שלך', כאשר כוונתו היתה כי הכסף שמור למחייתו של המנוח עד סוף חייו.

ח.הוא העביר כספים רבים לטובת מחייתו של המנוח ולצרכיו וכן לכיסוי חובות שנצברו ע"ש המנוח ולפיכך, אפילו היה המנוח מעביר לו את הסכום הנטען, טענה המוכחשת על ידו, הרי שסך הכספים שהעביר למנוח וכאלה אותם הוציא בעבור הטיפול בו, לרבות תשלומים לבית האבות בו טופל כחולה סיעודי וכן בעניינים הכרוכים בפטירתו מגיעים לכדי סך כולל של 214,900 ₪ ועולים על סכום התביעה ומכאן כי עומדת לו בפני התביעה עילת קיזוז.

 

ט.הוא ביצע העברות לחשבונה של התובעת, לטובת המנוח, בסכום שלא פוחת מסך של 62,800 ₪.

 

י.הוא אינו חייב מאום לתובעת ולמען הזהירות בלבד, ככל שיחויב לשלם לתובעת סכום כלשהו, הרי שיש לקזז מתוך הסכום בו יחויב את הכספים שהעביר לטובת המנוח, בחייו ולאחר מותו.

 

יא.אין אדם יכול להוריש את מה שאין לו והוראה המצווה נכס שאינו מצוי בבעלותו של המוריש הינה הוראה שביצועה אינו אפשרי וככזו – בטלה.

 

יב.בעת עריכת הצוואה לא היה המנוח בקו הבריאות המכשיר אותו לערוך צוואה וככל הנראה בשל כך נכתבו במסגרת הצוואה דברים שאינם מתיישבים עם המציאות ועם העובדות. כך למשל, בסעיף 3 לצוואה, מצהיר המנוח כי קיימות לו זכיות בנכס ברחוב נ', אלא שעיון בצוואת האם המנוחה מלמד כי היא הורישה את הנכס הנ"ל לכלל ילדיה, פרט למנוח. יתרה מכך, נראה כי הצוואה נחתמה ע"י המנוח בזמן שהיה תחת השפעה בלתי הוגנת מצידה של התובעת. כך גם סמיכות עריכתה למועד פטירת המנוח מחזקת טענתו כי הוראות הצוואה הוכתבו למנוח ע"י התובעת, שכן הוראות כאמור אינן מתיישבות עם המציאות.

כך גם העובדה כי הצוואה נערכה ע"י ב"כ התובעת המייצגה בתובענה, מבהירה את חלקה הנכבד והעיקרי של התובעת בחתימת המנוח על הצוואה.

 

יג.עובדת קיומה של הצוואה הובאה לידיעתו רק ביום 21.07.20.

 

יד.אין ביכולתה של התובעת לספק שורש של נימוק ו/או להציג תשתית ראייתית שיש בהם כדי לעגן את סכום התביעה הנטען.

 

טו. בהקלטות השיחות הטלפוניות, אשר הועברו לו ע"י התובעת לאחר מועד הגשת התביעה, הוא נמשך בלשונו, שכן באותה השעה כלל לא ידע תוכן הצוואה וכי המנוח הוריש לתובעת כספים שלא היו לו.

טז.למרות שהמנוח חתם על תצהיר הסתלקות ולמרות שהוא לא היה חייב לעשות כן, לא היתה לו כל התנגדות להעביר לתובעת את יתרת הסכומים שנותרו מחלקו של המנוח בעיזבון האם המנוחה, טענה המוצאת ביטוי גם בהקלטות, אלא שברור כי כיום לא זו בלבד שלא נותר מאום מחלקו של המנוח בעיזבון אלא שהוא אף הוציא כספים מכיסו לטובת המנוח, מעבר לאותו החלק ממנו הסתלק המנוח.

 

יז.לאחר גירושיו עבר המנוח להתגורר ברחוב, סבל מניכור הורי וגרושתו של המנוח וילדיו פתחו בהליכים שונים כנגדו בנוגע לתשלום דמי מזונות. בנסיבות אלו, הוא החליט לעזור למנוח ולנסות לשקמו, דאג לכל מחסורו ולסיפוק צרכיו ולא אחת העביר כספים למחייתו. המנוח עבר להתגורר בבית חולים סיעודי בחודש אפריל 2018, או בסמוך לכך.

 

יח. הנתבע הכחיש את טענת התובעת, על פיה הכספים שהעביר עבור המנוח, על סך של 4,000 ₪, מקורם בדמי שכירות שהתקבלו בגין השכרת דירת האם המנוחה, שכן לשיטתו בהתאם לצוואת האם המנוחה הרי שהמנוח היה זכאי רק לזכות מגורים אישית בדירת

האם המנוחה ולא לקבלת דמי שכירות בגינה.

 

יט. הנתבע אף מכחיש כי הסכומים שצוינו בצד השמאלי של דף היומן (סך של 204,442 ₪ וסך של 52,000 ₪) הם כספים שהועברו לידיו על ידי המנוח, וביחס לטענה זו טוען כי המדובר בטענה מופרכת, כי לסכום הנטען אין אחיזה במציאות והוא משולל כל יסוד וכי

הסכום של 204,442 ₪ הוא הסכום אותו קיבל מהמנוח בגין הסתלקותו מעיזבון אמם המנוחה ואילו הסך של 52,000 ₪ מהווה את הסכום אותו העביר לכלכלת המנוח עד לאותו המועד, וכאמור בנספח 8 לתצהיר.

 

כ. הנתבע מוסיף בתצהירו כי העביר למחייתו של המנוח ולצרכיו, בין במזומן ובין באמצעות העברות בנקאיות לחשבון התובעת, סך של 189,900 ₪ וכן שילם מכיסו סכום של כ- 25,000 ₪ עבור חובות שהותיר המנוח ועבור הוצאות פטירתו.

ביחס להקלטות שצרפה התובעת, מיום 13.06.18 ומיום 04.09.18, טוען הנתבע כי נמשך

בלשונו במהלכן וכי הדבר נעשה ביוזמת התובעת, שהכניסה למנוח מילים לפה והנחתה אותו למשוך אותו בלשונו.

 

דיון והכרעה

5.אם כן, הסכסוך שבמוקד התובענה שבפני נעוץ בהוראה המופיעה בסעיף 3 לצוואת המנוח, במסגרתו ציווה המנוח לתובעת כספים בסך כולל של 221,342 ₪. התובעת עותרת בכתב התביעה לקבל מהנתבע את הכספים כאמור, זאת אל מול טענת הנתבע על פיה הוראה זו שבצוואה בטלה, משעה שהזכות הנטענת אינה קיימת ולכן לא ניתנת להורשה.

 

6.מפאת חשיבותו, יובא להלן סעיף 3 לצוואת המנוח, כלשונו:

'כל רכושי ונכסי מכל מין וסוג שהוא, דניידי ודלא ניידי, לרבות כל מקרקעין, לרבות חלקי בדירה ברחוב נ', מטלטלין, כסף מזומן, כלי כסף וזהב, ניירות ערך, זכויות חפציות, זכויות חוזיות ו/או תביעות כספיות אחרות ונוספות מכל סוג ומין שהן לרבות סך 256,442 ₪ שהפקדתי אצל אחי ג' ולאחר שמשכתי חלק מהסכום ונכון להיום היתרה שנמצאת אצלו עומדת על 221,342 ₪ לרבות זכות תביעה, לרבות זכות תביעת נזיקין ו/או תביעה לרשלנות נגד גוף כל שהוא, בין ראויים ובין מוחזקים, בלי כל הבדל לגבי מקום המצאם, בין אלה הקיימים בהווה ובין אלה שיהיו לי או יגיעו לידי בעתיד ו/או אהיה זכאי לקבל, לרבות תביעות (להלן: "רכושי") אני מצווה לבתי ש' '.

 

7.יובהר ויודגש תחילה, כי משעה שצוואת המנוח תוקפה בצו קיום צו צוואה, הרי שאין בכוונתי להידרש לכל טענה אשר הועלתה מצד הנתבע ביחס לכשרות הצוואה ולכשרותו של המנוח לצוות וטענות אלה נידחות שעה שצוואת המנוח שרירה וקיימת ומעולם לא בוטלה.

 

כך גם נראה כי טענות הנתבע ביחס לכשירותו המשפטית של המנוח אף עומדות בסתירה אל מול העדות שמסר בדיון 27.01.25 בעמ' 20 שורות 5-6 וכן מהמסמכים הרפואיים שצורפו לרשימת עדי התובעת, שהוגשה לתיק ביום 31.05.23. אולם, אין בכוונתי לקבוע מסמרות אף ביחס לעניין זה ומשעה שסוגיה זו לא הובאה לפתחי באמצעות הליך מתאים.

 

מה דינה של הוראה בצוואה המעניקה זכות ליורש כאשר מנגד נטען כי הזכות הזו איננה קיימת ולכן בלתי ניתנת להורשה? 

 

8.עקרון יסוד בדיני הירושה הינו כי יש לכבד את רצון המת ומכאן כי על בית המשפט, בבואו לפרש צוואה, ליתן מעמד מיוחד לאומד דעת המצווה, הוא "נשמת" הצוואה.

ראו, ע"א 724/87 גולד נ' גולד, פ"ד מח(1), 28,22 (1993).

 

כפועל יוצא מעקרון כאמור, על בית המשפט לעשות מאמץ פרשני להגשים את כוונתו האמיתית של המצווה ואומד דעתו.

ראו, ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817, 826.

 

בענייננו, כפי שנראה בהרחבה במסגרת פסק הדין, רצונו האמיתי של המנוח ואומד דעתו הובעו במפורש ב'קולו'.

 

9.עם זאת, עקרון כיבוד רצון המת אינו מוחלט, ולעתים איננו אפשרי. כך למשל, מקום בו הוראה בצוואה היא בלתי חוקית, בלתי מוסרית או בלתי אפשרית וכן בלתי ישימה, בהינתן הכלל לפיו, אין אדם יכול לצוות ולהוריש אלא את מה שיש לו.

לכן ביצוע הוראה בצוואה, המעניקה ליורש זכות שאינה קיימת או שאינה ניתנת להורשה על ידי המצווה, הינו בלתי אפשרי ולכן הוראה כזו – בטלה.

בע"מ 3872/14 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים ביום 08/09/2014).

 

10.לענייננו, עומדות בפניי זו מול זו גרסאותיהם הסותרות של הצדדים, וברי כי הנטל להוכיח את התביעה רובץ על שכם התובעת, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה.

 

האם עלה ביד התובעת להרים נטל זה?

 

11.הודאת בעל דין בקיומה של הזכות

מהראיות שנפרשו לפני בית המשפט עולה בבירור כי הוראת המנוח בסעיף 3 לצוואתו לא ניתנה בחלל ריק וכי הנתבע אכן החזיק בידיו כספים השייכים למנוח.

 

לתיק הוגשו מספר תימלולי שיחות שנערכו בין המנוח לבין הנתבע ובין התובעת לבין הנתבע. כל השיחות נערכו לאחר המועד בו חתם המנוח על כתב ההסתלקות מעיזבון האם המנוחה.

הנתבע, כאמור, לא כפר בקיומן של השיחות ואף לא באמינות תוכנן ותימלולן ואף טען כי חלק מאמירותיו במסגרת שיחות כאמור נאמרו על ידו לאחר שנמשך בלשונו (ראו, בין היתר, בסעיפים 5 ו-10 לסיכומי הנתבע וכן בחקירתו בעמ' 21 שורה 10).

 

לנוחיות העיון, כל התמלולים שיוזכרו להלן בפסק-הדין הוגשו לתיק ביום 19.03.24.

 

12.בתמליל הקלטת שיחה שנערכה בין המנוח לבין הנתבע ביום 13.06.18 מבקש המנוח לבדוק עם הנתבע האם הוא מעביר לו את הכסף שנמצא אצלו – עמ' 1 שורות 25-26. בתגובה משיב לו הנתבע, בין היתר, שיעביר למנוח את הכסף עבור רכישת דברים להם יידרש המנוח, שכן כל רצונו הוא לשמור על כספו של המנוח – עמ' 2 שורות 3-4 ו-17.

 

בתגובה, משיב המנוח לנתבע, כך:

'בסדר, אני יודע את זה. אני מודה לך על כך, קודם כל על זה ששמרת לי. אבל אני אומר לך, אני רוצה לעשות בכסף שלי מה שאני רוצה! יש לי דברים שאני צריך לקנות. אני לא צריך למסור לך, אה, כול הזמן, אה, אני צריך לקנות זה, ואני צריך לקנות זה, ואני צריך לקנות . . . יש לי דברים שאני צריך לקנות, אז מה אני צריך לבוא אליך'.

 

והנתבע משיב לו:

'מה שאתה צריך, אני, אה, ולאן שאתה צריך, אה, אני אעביר לכול דבר. יגישו בקשת תשלום – אני אעשה את ההעברה ישירות אליהם".

 

בתשובה עונה לו המנוח באופן הבא:

'אז אני רוצה עכשיו בכוחות עצמי. מה, מה כל כך רע בזה שאני עושה את זה בכוחות עצמי? אני לא מבין'.

 

והנתבע משיב לו:

'אני לא אומר לך שוב, לא, אה, אין פה, העניין של, אה, זה. אם, אתה רוצה, מתעקש, אני אעביר לך את זה. זה לא, זה לא שלי, זה שלך, זה שלך . . . '.

 

המנוח משיב:

'כן, כן, כן, בשביל זה אני אומר. אני אומר זה כסף שלי, אז אני רוצה לעשות מה שאני רוצה. זה לא הכסף שלך. אני לא אכנס לחשבון שלך'.

 

הנתבע מנגד משיב למנוח:

'אוקי, בסדר. לא, אני לא אומר שום, אה, זה. אתה רוצה לחשבון שלך? לחשבון של, אה, של הבת? לאן אתה רוצה להעביר?'.

עמ' 2 שורות 19-26 ועמ' 3 שורות 1-24.

 

בהמשך ההקלטה הנתבע מביע את דעתו על בקשת המנוח לפיה: ' . . . לדעתי, אתה, אה, זה, אתה טועה בכך, אם זה מה שאתה רוצה', והמנוח משיב לו מנגד: 'גם אם אני טועה, זה טעות שלי, לא שלך'.

בעמ' 4 שורות 14-16.

 

בהמשך ההקלטה שואל המנוח את הנתבע האם הוא זוכר מה הסכום שנמצא בידיו נכון למועד קיומה של השיחה והנתבע משיב לו: 'אה, חוץ ממה של, אה, לקחת, שנתתי לך, זה בערך 200, 200 ומשהו'.

המנוח מציין בפני הנתבע כי מסר בידי הנתבע: ' . . . בערך 250,000 שקל' והנתבע משיב לו – 'נכון' – עמ' 5 שורות 20-21.

לשאלת הנתבע את המנוח כמה הושב לו מתוך הסכום כאמור, השיב לו המנוח: 'לקחתי בערך 15,000 ₪', תשובה אותה מאשר הנתבע במילים: 'זהו, זה מה שאמרתי לך, זה בדיוק, זה בדיוק הסכום . . . ' – עמ' 5 שורות 25-26 ובעמ' 6 שורות 1-3 וכי: ' . . . זה הכסף שלך ופחות אגורה, לא זה. כול מה שמגיע לך – תקבל' – עמ' 6 שורות 7-9.

 

13.משיחות אלו, ניתן להסיק כי המנוח הפקיד למשמרת בידי הנתבע כספים בסכום של כ-250,000 ₪ וכי נכון למועד קיומה של השיחה בין השניים, ביום 13.06.18 כספים אלה עדיין היו מצויים ביד הנתבע. כזכור, השיחה התקיימה לאחר חתימת המנוח על תצהיר ההסתלקות ביום 04/07/2016.

14.בתמליל הקלטת שיחה שנערכה בין המנוח לבין הנתבע ביום 19.06.18 מבקש המנוח מהנתבע להעביר את הכספים לחשבון הבנק שמסר לו בשיחה וחוזר על כי זקוק לכספים לצורך מימון צרכיו האישיים; לצורך כיסוי גירעונות שצבר – עמ' 2 שורות 13-20 וכן לצורך רכישת ציוד הכרחי שנבע מנכותו, כדוגמת פרוטזות – עמ' 12 שורה 11 ושורה 15.

 

בתגובה, משיב לו הנתבע, כך: 'אה, תראה, אתה רק תיקח בחשבון שזה ב-, ב-, מה שיועבר לך אחרי ה-, אה, ניכוי ההוצאות, אה, עם זה אתה צריך להסתדר' – עמ' 3 שורות 9-11.

 

כשביקש המנוח מהנתבע לקבל דף חשבון לבחינת הרווחים שצברו הכספים, השיב לו הנתבע: 'איזה רווחים, של מה? . . . לא בקרנות, זה ב-, סגור בפיקדון. זה הפיקדון הזה, יש שקל וחצי לשנה. זה, אתה יכול לבדוק את זה, זה לא בעיה. תראה, אתה רוצה את הדף חשבון שלי, אראה לך את התנועות' – עמ' 3 שורות 16-26.

 

15.בהמשך ההקלטה מבקש המנוח מהנתבע שבמעמד קבלת הכספים וחתימתו על כי קיבל אותם במלואם, יהיו נוכחים צדדים נוספים והנתבע מוסיף בתגובה: 'בסדר, כולם, אה, זה, כולם יחתמו על המסמך, שקיבלת את כל מה שמגיע לך' – עמ' 10 שורות 8-11.

וכן מודה, פעם נוספת, כי מחזיק בידיו את כספי המנוח: ' . . .זה, זה, הכסף שלך. זה לא של אף אחד אחר, זה רק שלך' – עמ' 12 שורות 20-21.

 

16.משיחות אלו, ניתן להסיק כי המנוח אכן היה שרוי במצוקה כלכלית (ראו, בין היתר, בעמ' 2 שורה 13 ובעמ' 3 שורה 8); הנתבע אכן החזיק בידיו כספים השייכים למנוח ונהג במנוח באופן מעט שתלטני, לפחות באופן בו סבר כי על המנוח להתנהל מהבחינה הכלכלית.

 

עוד עולה משיחה זו, כי המנוח הפקיד את הכספים בידי הנתבע תוך סברה כי ישקיע אותם בקרנות שיאמירו את שוויים. סברה זו מתחזקת גם בעדות התובעת בעמ' 5 שורה 19 וכן בעדותה על כי: '. . . אחר כך הוא אמר לי שהוא שם את הכסף אצל ג' שישקיע לו בקרנות . . . רק ידעתי שאבא שלי אמר לי שהוא שם את הכסף אצל ג' שיישמר אצלו' – בדיון 27.01.25 בעמ' 7 שורות 17-26. ומתבססת גם בעדותו של העד י', אשר העיד כי: '. . . הוא סיפר לי שהוא הפקיד את החלק הכספי שלו בצוואה אצל אחיו. היות ואחיו בנקאי הוא השקיע לו. הוא סמך על זה' – עמ' 15 שורות 20-21.

 

מסקנה נוספת אליה הגעתי מתוכן שיחה כאמור, הינה כי "תמיכתו" של הנתבע במנוח נעשתה מתוך כספיו של המנוח ולא מכספי הנתבע, שהניח למנוח 'להסתדר בכוחות עצמו' לאחר שיועברו לו הכספים מושא התובענה שבפני וכי: 'לאחר מכן אתה צריך להסתדר. אין, אה, לאף אחד אין אפשרות' – עמ' 8 שורות 18-19 ואף המליץ לו לפעול לקבלת הנחות להן היה זכאי על רקע מצבו הבריאותי – עמ' 12 שורות 23-24.

17.על מצבו הדחוק של המנוח, בכל אופן בעת בה שהה במוסד הרפואי, ניתן ללמוד גם מתמלול שיחה שהתקיימה ביום 04.09.18 בין הנתבע לבין המנוח, במהלכה אומר המנוח לנתבע, במענה לעיכוב בקבלת דמי השכירות שהתקבלו בגין השכרת דירתה של האם המנוחה: ' . . . אין לי אפילו שקל אחד לקנות בקבוק שתייה, אין לי שקל אחד לקנות, כל מה ש-, כל הקצבאות שאני מקבל הולך לאתה יודע שהולך לי לזה . . . אתם יש לכם משכורת שאתם מקבלים אותה כל 1 לחודש, אני אין לי שום דבר ואני לא יודע איך לרדת למטה לקנות בקבוק שתייה, אתה מבין מה ההבדל? כל אחד יש לו את ה...שלו' - – ראו, בעמ' בעמ' 9 שורות 18-19; בעמ' 12 שורות 6-9 ובעמ' 13 שורות 21-25.

 

18.תכנה של השיחה כאמור אינו מתיישב ואף סותר את טענת הנתבע על תמיכתו הכלכלית השוטפת במנוח, בחייו ולאחר פטירתו. כמו גם בטענתו כי כיסה את הוצאות המנוח לאחר פטירתו, זאת שעה שבמהלך חייו לא זכה המנוח לתמיכה כלכלית הולמת מצד הנתבע. מטעם זה אף אינני מקבלת ודוחה את טענת הנתבע, על פיה הוא חזר והבהיר למנוח כי הוא שומר את אותו החלק ממנו הסתלק לצורך מחייתו של המנוח ותמיכה כלכלית בו עד סוף ימיו וכן את הניסיון של הנתבע להסביר את הסיבה בגינה הודה בתמלולי השיחות, בהן הוא אומר למנוח 'זה הכסף שלך', כאילו כוונתו היתה כי הכסף שמור למחייתו של המנוח עד סוף חייו.

 

19.גם מתמלול שיחה שנערכה בין התובעת לבין הנתבע ביום 30.10.19 ניתן ללמוד על הודאת הנתבע כי הוא מחזיק בידיו כספים השייכים למנוח ואינני מקבלת את גרסתו על פיה באותה העת סבר כי נותרה יתרה מכספי ההסתלקות שהועברו לו מאת המנוח. עוד עולה מתמלול שיחה כאמור כי חששו של הנתבע, כי יתר ילדי המנוח יטענו לכספים, הוא שהוביל אותו לעמוד על דרישתו להשבת הכספים לאחר שיינתן צו קיום צוואת המנוח – ראו, למשל, בעמ' 5; 6; 7; 8; 9; 10; 12; 14; 16; 17; 21; 24 ו-27 לתמלול השיחה מיום 30.10.19.

 

20.מתמלול שיחה שנערכה בין התובעת לבין הנתבע, ביום 30.10.19, מאשר הנתבע כי המנוח ביקש שישיב לו את הכספים עוד בחייו, במילים אלה: ' . . . למזלי זה לא קרה, כי-, הנה, עכשיו מה היינו - , מה היינו - , איפה היינו נמצאים? אני לא מדבר על כך שאנחנו, אני נגיד, עוד יכולתי לממן את זה. אבל אף אחד מהאחים שלי לא היה מוכן. הוא אומר, יש לו, הוא קיבל. הוא קיבל את מה שצריך' – עמ' 21 ורות 6-15.

 

מתשובה זו אף עולה באופן ברור כי גם אחיהם של המנוח והנתבע לא היו מסייעים מאחר שמבחינתם למנוח היו כספים אותם קיבל עוד בחייו.

 

21.עדותו של מר ש' תומכת אף היא בגרסת התובעת, על פיה המנוח טען באוזניו כי יש לו כספים בסכום של 250,000 ₪ המוחזקים אצל הנתבע – ראו, תצהירו כאמור ועדותו בעמ' 13 שורה 25 ובעמ' 14 שורות 1-7.

כך גם עדותו של העד, מר י', על פיה המנוח סיפר לו כי הפקיד את החלק שקיבל מירושת האם המנוחה אצל הנתבע, תומכת ומחזקת את גרסת התובעת – עמ' 15 שורות 19-24; עמ' 16 שורה 24 ושורה 27. כך גם עדותו על כי הנתבע התחמק מלהשיב את הכספים למנוח, חרף פניות המנוח לנתבע בעניין – ראו, עדותו בעמ' 17 שורות 20-21.

 

כך גם בתמלול שיחה שהתקיימה בין התובעת לבין הנתבע ביום 30.10.19 לא מכחיש הנתבע כי המנוח ביקש לקבל את הכספים המוחזקים בידיו עוד בחייו – ראו, בעמ' 21 שורות 7-15.

 

22.מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי המנוח הפקיד בידי הנתבע סכום כסף בסך כולל של 250,000 ₪ וכי הנתבע אף הודה כי מחזיק את הכסף עבור המנוח וכי הכסף שייך למנוח.

 

מהחומר הראייתי והרקע המשפחתי שהובא בפני, נראה כי הסתלקות המנוח מעיזבון האם המנוחה היתה למראית עין בלבד וככל הנראה נעשתה מטעמי נוחות או מטעמים אחרים הקשורים במצבו הכלכלי העגום של המנוח והחשש כי לנוכח החובות אליהם נקלע 'יבלעו' כספי הירושה שקיבל, ככל שאלה יתקבלו לידיו. מטעמים אלה הוסכם בין השניים כי חלקו של המנוח בכספים שקיבל מעיזבון האם המנוחה ישמרו למנוח בידי הנתבע, שכן, כפי שאף השמיע הנתבע בעצמו באוזני המנוח, אף אחד מבני המשפחה לא יסייע למנוח מקום בו יכלה המנוח את כספי הירושה שקיבל.

 

על התסבוכות הכלכלית בה היה שרוי המנוח ניתן ללמוד, בין היתר, גם מתמלול שיחה שהתקיימה בין התובעת לבין הנתבע ביום 30.10.19 – ראו, בעמ' 17 שורות 23-24.

 

וכן מעדות התובעת בעמ' 8 שורות 4-9: ' . . . אבא שלי אחרי הגירושין אחרי מה שעבר עם אמא שלי ועם האחים שלי שבגלל זה הוא הגיע למצב קשה, היה לו חשש שהם ינסו להתלבש על הכסף הזה. אבא שלי האמין בג' כי הוא בנקאי הרבה שנים, הוא אמר לאבא שלי שהוא יביא לו רווחים. אין לי מסמך, זה היה סיכום בעל פה'.

 

מעדות זו ניתן אולי אף להבין את המניעים שהובילו את האם המנוחה לנשל את צאצאי המנוח מכל חלק בעיזבונה.

 

23.סכום העברה של 4,000 ₪ - תמיכה כלכלית במנוח או העברת דמי שכירות המגיעים למנוח?

א.לחיזוק טענותיו לתמיכה כלכלית שוטפת במנוח, הגיש הנתבע דפי חשבון בנק המעידים על העברות כספים שביצע עבור המנוח בסכומים של כ-4,000 ₪ מידי חודש. עיון בדפי חשבון הבנק שצרף הנתבע בתיק, מעלה כי הפקדות כאמור בוצעו במהלך השנים 2018-2019. הנתבע לא צרף כל ראיה ממשית התומכת בטענתו לתמיכה כלכלית במנוח בשנים שקדמו לשנת 2018 וברי כי אין בכוונתי לתת כל משקל ראייתי לנספח 8 שצורף לתצהיר עדות ראשית של הנתבע ונערך בכתב ידו של הנתבע, משעה שאין הוא מוכיח דבר וחצי דבר.

 

ב.מאותה הסיבה, אין בכוונתי לתת כל משקל שהוא לנספח 5 לכתב ההגנה – מסמך שנערך בכתב ידו של הנתבע בו ערך רשימה של סכומים במזומן אותם העביר, לשיטתו, בין החודשים 11/2015 ועד 11/2016 למנוח, ובסך של 4,000 ש"ח התשלום וכן תשלומים שונים ששילם עבור המנוח: 5.16 150 טרמוסטט; 6.16 150 תיקון תריס; 7.6 7,000 אינסטלטור.

 

ג.מנגד, טענה התובעת, כי אין המדובר בתמיכה כלכלית של הנתבע במנוח, כי אם בדמי שכירות שהשתלמו בעבור דירת המגורים של האם-המנוחה, בה הוענקה למנוח זכות מגורים עד אחרית ימיו, ולאחר שנאלץ לעבור להתגורר בבית חולים סיעודי על רקע מצבו הרפואי שלא אפשר את המשך מגוריו בדירה.

 

בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 23.03.23 ציין ב"כ הנתבע כי במהלך השנים העביר הנתבע למנוח סך של 4,000 ₪ מידי חודש ובסכום כולל של 52,000 ₪ עמ' 1 שורות 24-25, כאשר מנגד אישר ב"כ התובעת את קבלת הכספים והוסיף כי עסקינן בכספים אותם זכאי היה המנוח לקבל כדמי שכירות שהשתלמו בעבור דירת מגורי האם המנוחה, בה הוענקה למנוח זכות מגורים עד סוף חייו ולאחר שנוכח מצבו הבריאותי נאלץ לעבור להתגורר בבית חולים סיעודי – ראו בעמ' 2 שורות 7-8 והחלטה מיום 14.04.23.

 

ד. להבנת טענת התובעת יש לחזור אחורה בזמן, לתקופת חיי האם-המנוחה.

 

אמם המנוחה של הצדדים חתמה על צוואה בעדים ביום 12.03.2014 – נספח 2 לכתב ההגנה.

צו קיום לצוואת האם-המנוחה ניתן ביום 13.10.16.

בסעיף 1 לצוואת האם-המנוחה היא ציוותה את זכות הבעלות בדירה שברחוב נ' לכלל ילדיה, למעט המנוח וכן לשני נכדיה, מבת נוספת שנפטרה קודם למועד עריכת צוואת האם המנוחה.

 

בסעיף 2 לצוואת האם-המנוחה הועמדה למנוח זכות מגורים בדירה שברחוב נ' עד אריכות ימיו ושנותיו וזאת ללא חובת תשלום דמי שכירת או תשלום אחר כלשהו ובכפוף לכך שהמנוח ישא בכל הוצאות אחזקת המדור. עוד נקבע, כי זכות המנוח בדירה ברחוב נ' היא זכות אישית ואיננה ניתנת להעברה ו/או לחלוקה/שיתוף עם צד ג' כלשהו, לרבות, עם בן-זוג.

 

את יתרת רכושה ציוותה האם המנוחה, בסעיף 5 לצוואתה, בחלוקה שווה בין כל ילדיה (1/9 לכל אחד מהילדים) ולשני נכדיה מבתה כאמור (1/18 לכל אחד מהנכדים).

 

ביום 04.07.16 חתם המנוח על תצהיר הסתלקות לטובת הנתבע, במסגרתו הסתלק מחלקו (1/9) ביתרת הרכוש שציוותה לו האם-המנוחה מכוח סעיף 5 הנ"ל (ראו סעיף 2 וסעיף 3 לתצהיר ההסתלקות – נספח 3 לכתב ההגנה).

 

עניין הסתלקות המנוח מחלקו ברכוש שפורט בסעיף 5 לצוואת האם-המנוחה קיבל ביטוי בצו קיום צוואת האם המנוחה וכדלקמן: 'הזוכה, מר י' הסתלק מכל חלקו שבסעיף 5 לצוואה, לטובת אחיו, בן המנוחה מר ג'' – ראו, נספח 4 לכתב ההגנה.

 

ה.בסעיף 6 לצוואת האם המנוחה, העוסק במקרה בו המנוח יילך לעולמו קודם פטירת האם המנוחה, ציוותה האם המנוחה את יתרת רכושה בחלוקה שווה בין ילדיה ונכדיה וכאמור. בסעיף 7 לצוואת האם המנוחה צויין כי: 'היה ומי מילדיי (למעט י') לא יהיה בין החיים בעת פטירתי, אני מצווה את חלקו לילדיו, וככל שאין לו ילדים – אזי חלקו יחולק בין ילדיי האחרים (לרבות בין י' וא' שבאים בנעליה של בתי המנוחה ר' ז"ל).

 

בסעיף 8 לצוואת האם-המנוחה נקבע כי: 'היה ומי מנכדיי לא יהיה בין החיים בעת פטירתי, אני מצווה את חלקו לאחיו'.

 

קרי, מצוואת האם-המנוחה עולה כי היא ביקשה שעיזבונה לא יעבור בשום מקרה למי מצאצאי המנוח.

 

ו.עיון בדף חשבון בנק האם המנוחה, אשר צורף כנספח 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע, מעלה כי חלקם של ילדי האם המנוחה בכספים שהיו בחשבון הבנק שלה עמד ע"ס של 204,442 ₪ עבור כ"א מהם.

 

סכום זה בא לידי ביטוי גם בחלקו השמאלי של יומן השנה על גביו ניהלו הצדדים את העניינים הכספיים ביניהם והנתבע אף הודה כי מקורו בכספי ירושת האם המנוחה (נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

 

ז.ובחזרה לענייננו, אין חולק אם כן כי למנוח הוענקה זכות מגורים בדירת האם-המנוחה עד לאחרית ימיו והוא אכן המשיך להתגורר בדירת האם-המנוחה גם לאחר פטירתה, למשך מספר חודשים, עד שמצבו הרפואי לא אפשר עוד את המשך מגוריו בדירה והוא נאלץ לעבור להתגורר במוסד רפואי.

 

התובעת טוענת כי נוכח הוראת האם-המנוחה בצוואתה ומצבו הרפואי כאמור של המנוח, שאילצו לעבור להתגורר במוסד רפואי, ביקש המנוח מאחיו שיעמידו את דירת האם-המנוחה להשכרה וכי יעבירו לידיו את מלוא דמי השכירות לצורך כיסוי צרכיו השונים, בין היתר, אלה הכרוכים בשהייתו במוסד הרפואי.

 

מנגד, מחזיק הנתבע בטענה כי בין יתר התמיכה הכלכלית שהעניק למנוח מאז שהתגרש, עבור בחייו ואף לאחר פטירתו, הוא אף מימן את שהיית המנוח במוסד הרפואי ובתמיכה לטענתו צרף את דפי חשבון הבנק הנ"ל, המעידים על העברה חודשית של סכומים חודשיים על סך של כ-4,000 ₪.

 

אלא שגם טענה זו של הנתבע נדחית בזאת ולאור החומר הראייתי שהוגש לתיק.

 

כך, למשל, מתמלול שיחה שנערכה בין המנוח לבין הנתבע ביום 19.06.18, המחזק אף הוא את גרסת התובעת בעניין זה, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי זכות השימוש שהוענקה למנוח בדירת האם-המנוחה היא שהולידה את זכאותו לקבל לידיו את דמי השכירות שיתקבלו בגינה– ראו, למשל, בעמ' 4 שורות 15-26 ובעמ' 8 שורות 23-24. על זכות המנוח לקבלת דמי השכירות ניתן ללמוד גם מתמלול שיחה שהתקיימה בין המנוח לבין הנתבע ביום 04.09.18 – ראו, בעמ' 2 שורות 14-15; בעמ' 4 שורות 16-26 ובעמ' 5 שורות 1-5 ובהודאת הנתבע עצמו בזכות זו של המנוח – ראו, בעמ' 8 שורות 3-5, בהן אומר המנוח לנתבע: ' . . . זה השכירות שלך, זה לא שכירות של אף אחד אחר'.

 

עוד עולה מתמליל שיחה מיום 19.06.18 כאמור, כי המנוח עצמו הוא זה שמימן את צרכיו השונים, לרבות שהייתו במוסד הרפואי – ראו, בעמ' 5 שורות 5-12. כך גם עולה מתמליל שיחה שנערכה בין המנוח לנתבע ביום 04.09.18 – ראו, בעמ' 7 שורה 9, במסגרתה הנתבע אף הציע למנוח להשתמש בהנחה לה הוא זכאי בתשלום ארנונה, עקב נכותו והגם שבעת ההיא המנוח לא התגורר בדירה, בנימוק ש: '. . . אני פה בשביל להגדיל לך, להגדיל לך את ההכנסה עשיתי . . . ' – ראו, בעמ' 5 שורות 14-26; עמ' 6; בעמ' 7 שורות 9-10 ובעמ' 8 שורות 24-25. בתגובה למורת הרוח שהביע המנוח בגין דרישה לא חוקית זו, שכן ברי כי לא הוא זה שהתגורר בדירה ולכן לא זכאי לקבלת ההנחה בארנונה, השיב לו הנתבע: '. . . תצטרך לקבל פחות, פחות על השכירות' – עמ' 9 שורות 13-14.

 

עוד עולה משיחה כאמור, כי הוצאות השיפוץ שנערכו בדירה קודם השכרתה קוזזו מתוך דמי השכירות שהשתלמו בעבורה ולא התחלקו בין כלל ילדיה של האם-המנוחה, למורת רוחו של המנוח – ראו, בין היתר, בעמ' 6 שורות 6-12; בעמ' 7 שורות 12-15 ובעמ' 17 שורות 9-23. כך גם הביע המנוח את מורת רוחו מהעיכובים הנגרמים מהעברת תשלום דמי השכירות לידיו בתמליל שיחה שהתקיימה בינו לבין המנוח ביום 14.09.18, במסגרתה הטיח בנתבע כי: ' . . . אתם מסובבים אותי יותר מידי כבר . . . די כבר התיקונים עלו לי יותר מידי, יותר מידי . . . אבל תפסיקו לסובב אותי, סובבתם אותי כבר מספיק' – ראו, בעמ' 2-3. בתגובה לתשובת הנתבע כי אף לא מנסה לסובב אותו, השיב המנוח: 'אני מסובב, מה זה אף אחד לא מנסה? אני כבר מסובב' – עמ' 4 שורות 5-7.

 

ח.גרסה זו של התובעת אף קיבלה חיזוק מעדותו של העד, מר י', בעמ' 17 שורות 9-16.

 

ט.לא זו אף זו, גם מחילופי הדברים בין המנוח והנתבע בתמליל הקלטה מיום 19.06.18, עולה כי המנוח לא זכה לתמיכה לה טוען הנתבע ולאחר שהעלה בפניו את חששו מהיום בו יידרש לעזוב את המוסד הרפואי אל הלא נודע, ובמילים אלה: 'וזה הפחד שלי שכשאני אצא מפה – לא יהיה לאן ללכת' – עמ' 10 שורות 24-25. ברי, כי אילו טענת הנתבע, על פיה תמך במנוח משך שנים רבות היתה נכונה, לא היה המנוח מוציא מילים אלה מפיו ובוודאי שאמירה זו אף סותרת את טענת הנתבע על כי המנוח ביקש לגמול לו על הטיפול המסור בו.

 

פחד דומה, להיותו מושלך מבית החולים ללא יעד, הובע ע"י המנוח גם בתמלול הקלטה שנערכה בינו לבין הנתבע ביום 04.09.18 – ראו, בעמ' 14 שורות 5-7.

 

י.ויודגש, אין באמור לעיל בכדי לבטל את הסיוע שנתן הנתבע למנוח ביחס להשכרת דירת המגורים של האם-המנוחה והפיכתה לראויה לשכירות. אם כי סיוע כאמור רחוק מלבסס טענתו לתמיכה כלכלית במנוח.

 

יא.גם תמלול שיחה שנערכה בין המנוח לבין הנתבע ביום 04.09.18 תומך בטענת התובעת, על פיה דירת האם המנוחה הושכרה לאחר צאת המנוח למוסד הסיעודי וכי הכספים שהשתלמו בגין השכרתה הועברו לטובת כיסוי שהותו של המנוח בבית האבות ולאחר קיזוז הוצאות שיפוץ הדירה – ראו, בין היתר, בעמ' 4 שורות 16-25; בעמ' 7 שורות 8-10 ושורות 17-22; בעמ' 9 שורות 13-14; עמ' 13 שורות 6-8.

 

מתמלול שיחה כאמור מיום 04.09.18, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי עד לקבלת דמי השכירות, המנוח הוא שמימן את שהייתו בבית האבות (בסך של 4,000 ₪) מתוך קצבת הביטוח הלאומי שעמדה על סכום דומה לזה ששילם עבור שהייתו במוסד הרפואי – ראו, בעמ' 12 שורות 8-13 ובעמ' 14 שורות 25-26.

 

יב.ואם לא די בכל המפורט, הרי שנספח 9 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע, מחזק אף הוא את גרסת התובעת ומעיד על כי רק מחודש אוקטובר 2018 החל הנתבע להעביר לתובעת את הסך של 4,000 ₪ ועד לחודש אוגוסט 2019, החודש בו נפטר המנוח. קרי, לאחר שהסתיימו השיפוצים בדירה, החל הנתבע להזרים לחשבון הבנק של התובעת בעבור המנוח את דמי השכירות.

 

הגיונה של הסתלקות המנוח מחלקו בעיזבון האם המנוחה

24.בדיון אשר התקיים ביום 23.03.23 אישר ב"כ הנתבע כי הסכום של 204,000 ₪ המופיע על גבי גב היומן, נספח א' לתביעה, הוא הסכום ממנו הסתלק המנוח מעיזבון האם המנוחה.

 

בדיון כאמור טען ב"כ התובעת כי הנתבע הוא שהציע למנוח להעביר את הכספים אליו מאחר שלא היה לו חשבון בנק – עמ' 1 שורה 13.

 

הנתבע, מצידו, לא רק שלא הכחיש את אמינותו של נספח א' כאמור, אלא הוא אף העיד בפניי כי הוא זה שמסר למנוח את היומן וכי הוא זה שרשם את הסכומים בכתב ידו – ראו, בדיון מיום 27.01.25 בעמ' 18 שורות 30-33 ובעמ' 19 שורות 1; 6.

 

לשאלת בית המשפט, מי רשם את הסכומים המופיעים בגב היומן, השיב הנתבע: 'אני. בשני הצדדים אני רשמתי. בצד ההפוך, זה מתוך 204,000 ₪. 52,000 זה עד שהוא הסתלק לטובתי' – בעמ' 19 שורה 33 ובעמ' 20 שורה 1.

התובעת העידה בפניי כי המנוח הוא זה שהפקיד בידיה את היומן, תוך מתן הסבר מפורט על הסכומים אותם חב לו הנתבע – ראו, עדותו בעמ' 6 שורות 26-32.

 

25.הנתבע שב וחזר על כי המנוח היה דל אמצעים וכי אסף אותו מהרחוב אל בית אמם ותמך בו כלכלית, אלא שתמיכה זו כאמור לא הוכחה.

 

26.כך גם גרסת התמיכה הכלכלית שהעניק למנוח נשמטת במכתב תשובה מיום 21.07.20, נספח 8 לכתב ההגנה, שנכתב במענה למכתב התראה לפני תביעה ששלחה התובעת לנתבע ביום 28.06.20 ביחס למושא התביעה.

 

בסעיף 6 למכתב התשובה, נטען בשם הנתבע כי: 'למעשה, מצוואת המנוח ניתן להניח כי לכל הפחות מדובר באדם בעל רכוש ואמצעים רבים, אולם בפועל, מדובר באדם אשר נזרק מביתו כחסר כל לאחר הליך גירושים מכוער ונאסף על ידי אמו המנוחה, אשר עשתה עמו חסד ואפשרה לו לגור בביתה ואף העניקה לו תמיכה כלכלית לצרכיו האישיים והיומיומיים. יתירה מזאת, לאורך אותן שנים בהן התגורר המנוח בבית אמו המנוחה ברח' נ', המנוח לא עבד אפילו לא יום אחד וכל מחייתו (פרט לתמיכת אימו) התבססה על קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי'.

 

טענה זו סותרת את טענות הנתבע על תמיכה בלעדית במנוח מאז גירושיו בשנת 2004, וכפועל יוצא את טענתו על כי הסתלקות המנוח מעיזבון האם המנוחה הגיעה כגמול לטיפול המסור ולתמיכה הכלכלית שקיבל מהנתבע משך שנים רבות. כך גם נסתרת גרסתו על פיה הוא זה שאסף את המנוח מהרחוב, שכן עולה ממכתב התשובה כאמור כי האם המנוחה היא זו שאספה את המנוח לביתה ותמכה בו כלכלית.

 

עובדה זו אף מתיישבת עם דאגת האם המנוחה למנוח, עת העניקה לו בצוואתה זכות מגורים בדירתה עד אחרית ימיו.

 

ברור, ממכתב כאמור, כי למצער עד לפטירת האם המנוחה, בחודש 04/2016, כל מחיית המנוח סופקה באמצעות האם המנוחה ומקצבת הנכות לה היה זכאי המנוח ולא ע"י הנתבע ולכן נשמטת הקרקע תחת טענת הנתבע על פיה הסתלקותו של המנוח מחלקו בעיזבון האם המנוחה באה מתוך מטרה לגמול לו על סיוע הומני וחומרי שהעניק הנתבע למנוח עד למועד פטירתה של האם המנוחה.

 

אי הצגת כל ראיה ע"י הנתבע על תמיכה כאמור במנוח, מחזקת אף היא מסקנתי כאמור. לעניין נספח 8 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע, אחזור שוב כי הוא חסר כל משמעות ראייתית, שעה שנערך בכתב ידו של הנתבע ולא נתמך בכל ראיה ממשית, מה שבנקל יכול היה הנתבע לעשות ולהוכיח ככל שאכן תמך כלכלית במנוח.

 

27.על תמיכתה הכלכלית של האם המנוחה במנוח ניתן ללמוד גם מעדות העד, מר י', בעמ' 16 שורות 4-11.

 

28.בסעיף 11 למכתב התשובה, נספח 8 הנ"ל, צוין:

 

'יתירה מזאת, באשר לאותם כספים נטענים, עליי להבהיר בזאת, כי בהתאם לצוואתה של הגב' צ' ז"ל, הרי שבניגוד לדירת המגורים, אכן נעשתה חלוקה שווה ביחס לכספים בין כלל האחים והאחיות לבית משפחת ט', ואכן המנוח ירש את חלקו היחסי בעיזבון המנוחה, בכל הנוגע לכספים. אולם, עם זאת, המנוח ומרשי פנו אליי אישית לקראת סוף שנת 2016 וביקשו כי אנסח עבורם מסמך בקשה להסתלקות של המנוח מעיזבון אמו המנוחה וזאת לטובתו של מרשי. ואכן, בהתאם לרצונם ודרישתם המשותפת והמוסכמת, בקשה שכזו אכן הוכנה, נחתמה ע"י המנוח מרצונו החופשי והוגשה לאישור'.

 

 

 

 

ובסעיף 12 לנספח 8 הנ"ל:

 

'אשר על כן, ייתכן מאוד כי אותם כספים, המצוינים במסגרת הצוואה המוצגת בצירוף למכתבך, הינם אותם כספי עיזבון אותם ירש המנוח, אולם הואיל ובחר להסתלק מחלקו זה לטובתו של מרשי, הרי שמדובר בכספים השייכים באופן חוקי ומוחלט למרשי בלבד, ותו לא'.

 

29.חשוב לציין כי מכתב התשובה, נספח 8 כאמור, נערך ע"י בנו של הנתבע, שהינו עורך דין.

 

30.בתמלול שיחה שנערכה בין התובעת לבין הנתבעת ביום 30.10.19 מאשר הנתבע כי חשבון הבנק של המנוח היה מוגבל – עמ' 29 שורה 21 וכי: כן, כן. שהיו לו – את יודעת בעצמך, היו לו מיליון ואחת דברים שהוא לא טיפל בהם, כל אחד רכב עליו. וגם אמרתי לך, היא לקחה ממנו מזונות שלא היה צריך, והיא לקחה ממנו את הבית. הוא היה אמור לקבל חצי ממנו. יש דברים שהוא, ניצלו את – אמרתי לך – התמימות ואת היושר שלו, ועשו מתחת לשולחן' – עמ' 29 שורות 21-26 ועמ' 30 שורות 1-6.

 

וכן: 'אביך, זכרונו לברכה, מרוב שהוא היה צדיק ורצה שיהיה כמה שפחות זה, אז ויתר, ויתר, ויתר, ויתר' – עמ' 31 שורות 13-15.

 

הנתבע כאמור מאשר את יושרו ותמימותו של המנוח, עד כדי שמכנה אותו 'צדיק'. כינויים המחזקים את אמינות הציווי שהעניק המנוח לתובעת בסעיף 3 לצוואתו. שיחה זו אף מחזקת את המסקנה אליה הגעתי כי המנוח בחר להעביר את כספי הירושה שקיבל למשמורת אצל הנתבע, בין היתר, נוכח מצבו הכלכלי העגום בגינו אף הוגבל חשבון הבנק שהיה בבעלותו וכפועל יוצא מחזק את המסקנה כי אין כל היגיון בהסתלקות המנוח מחלקו בעיזבון האם המנוחה.

 

31.גם מתמלולי השיחות שאוזכרו לעיל, עולה מצבו הכלכלי הקשה של המנוח. כך גם עולה בעדותו של העד, מר ש' – בעמ' 13 שורות 16-18 ובעדותו של מר י', בעמ' 16 שורות 2; 6-10.

 

עדות העד ש' תמכה אף היא בגרסת התובעת על כי המנוח הפקיד את החלק שקיבל בכספי ירושת האם המנוחה למשמרת בידי הנתבע– ראו, עדותו בעמ' 15 שורות 17-24 ובעמ' 16 שורה 18.

 

32.מכל המקובץ לעיל, גרסת התובעת, בין היתר, כפי שהובעה באמצעות בא כוחה בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 23.03.23, על פיה טענת הנתבע על כי המנוח הסתלק לטובתו מעיזבון האם המנוחה, אינה מתיישבת עם טענתו האחרת על פיה המנוח היה חסר כל וללא קורת גג וכי אין זה הגיוני כי אדם חסר כל יעניק סכום של למעלה ממאתיים אלף ₪ כאות הוקרה – עמ' 1 שורות 12-15 מתקבלת על ידי. כך גם גרסת הנתבע איננה מתיישבת עם הראיות המונחות בתיק ובייחוד שעה שלא הביא כל ראיה התומכת בגרסתו על תמיכה כלכלית במנוח, בתקופה שקדמה לחתימה על כתב ההסתלקות, שתצדיק הסתלקות המנוח לטובתו מחלקו בעיזבון האם המנוחה.

 

סתירות; אי דיוקים וחוסר אמינות שעלו בגרסאות הנתבע המחזקים אף הם את גרסת התובעת

33.הנתבע טען כי על צוואת המנוח ידע רק במחציתה של שנת 2020, שעה שמתמלול שיחה שהתקיימה בינו לבין התובעת עוד ביום 30.10.19, עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי כבר אז ידע על קיומה של הצוואה ומתמלול שיחה שהתקיימה בין הצדדים ביום 23.03.20 עולה כי הנתבע ידע כי נתקבל צו קיום לצוואת המנוח – ראו, בין היתר, בעמ' 3 שורות 8-9.

 

34.גרסת הנתבע על קיומם של קשרים חמים והדוקים עם המנוח, אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו כי מכר של המשפחה הוא שהעביר לו את המידע על פיו המנוח נזרק לרחוב לאחר גירושיו. מצופה מאח תומך וקרוב שידע על כך בעצמו ולא באמצעות מידע שיקבל ממכר של המשפחה.

 

35.מוצג נ/1 שצורף לתיק, אישור שהייה מהמרכז הגריאטרי 'גולדן קייר המושבה', תומך בגרסת התובעת כי היא ביקרה את המנוח באופן תדיר ובניגוד לטענת הנתבע.

 

גרסת התובעת על טיפול שוטף ורציף במנוח חוזקה גם בעדותו של העד ש', בעמ' 13 שורות 6-10 ובשורה 17 וכן בעדותו של מר י', בעמ' 16 שורה 7.

 

36.גרסת הנתבע, שהועלתה בשלב מאוחר יותר, על פיה הסכומים המופיעים בחלקו השמאלי של היומן הם כספים שהעביר למנוח, נדחית אף היא, הן בהעדר הוכחה על העברת הסכומים והן מאחר שהוכח בפניי כי על סכומים נמוכים בהרבה שהעביר לנתבע, המופיעים בצידו הימני של גב היומן, דאג הנתבע להחתים את המנוח – ראו, עדות הנתבע בעמ' 19 שורות 11-31 ואין זה סביר בעיני שהנתבע לא יעמוד על החתמת המנוח על קבלת הסכומים הגבוהים המופיעים בצידו השמאלי של היומן.

 

על חשיבות החתמת המנוח על כספים שקיבל ממנו העיד הנתבע גם בעמ' 21 שורות 6-8 ולשאלות שהפנה אליו ב"כ התובעת, ביחס לאי החתמת המנוח על הסכומים המופיעים בחלקו השמאלי של היומן וכן ביחס לכספים שטוען כי העביר למנוח עד לחודש יוני 2018, השיב הנתבע בתשובות מתחמקות, חלקן סותרות טענות אחרות שהעלה וחלקן לא הגיוניות – ראו, בעמ' 21 שורות 22-33 ובעמ' 22 שורות 1-3.

 

גם מתמלולי השיחות שהתקיימו בין המנוח לבין הנתבע עולה החשיבות שייחסו השניים לחתימה כהוכחה על העברת כספים ביניהם – ראו, למשל, תמלול שיחה מיום 13.06.18 בעמ' 5 שורות 2-13 בתמלול שיחה מיום 19.06.18 בעמ' 7 שורה 26; בעמ' 8 שורות 1-11 ובעמ' 10 שורות 5-12.

 

37.הראיות שצורפו לתיק, תמלולי השיחות ועדות העדים הזרים, מבססים את טענת התובעת על כי הנתבע השיב את פניות המנוח ואת פניותיה ריקם כל אימת שפנו אליו לקבלת הכספים המוחזקים בידו ונראה כי זו הסיבה בגינה ערך המנוח ביום 22.09.16 את צוואתו, מוצג נ/2, בה ציווה המנוח את כל עיזבונו לתובעת והגם שבצוואה כאמור זו לא מוזכרים באופן מפורש הכספים מושא התביעה. נראה כי התחמקותו העיקבית של הנתבע להשיב למנוח את כספיו הובילה את המנוח לערוך את הצוואה מושא פסק-דין זה ולציין בה באופן מפורש את הכספים המוחזקים בידי הנתבע.

 

ראו, בעניין זה גם את עדותה של התובעת בעמ' 6 שורה 19.

 

כך גם, סמיכות עריכת הצוואה מיום 22.09.16 (מוצג נ/2) למועד חתימת המנוח על כתב ההסתלקות, מעידה אף היא על כי המנוח ביקש לשמור על מה שקיבל מכוח צוואת האם המנוחה באמצעות עריכת צוואה.

 

ברי כי אין כל היגיון שהמנוח יערוך שתי צוואות, על כל הכרוך במימון עלות עריכתן, אם לא היה לו רכוש עליו ביקש להגן ואם לא כרסם בו החשש שמא הנתבע יתכחש לסכום המוחזק בידו.

 

38.אשר על כן וכפי שהובא בהרחבה בפסק הדין, עלה ביד התובעת להוכיח גרסתה, על פיה הכספים מושא התובענה אכן היו בבבעלות המנוח במועד פטירתו ולפיכך, כספים אלה מהווים חלק מעיזבונו.

 

ביחס לסכום התביעה, הרי שהוא הוכח בפניי ע"י הכיתוב שנערך ע"י הנתבע עצמו בגב יומן השנה, נספח א' לתביעה, כאשר הסכומים המופיעים בצידו השמאלי (בסך כולל של 256,442 ₪) בקיזוז הסכומים המופיעים בצידו הימני של גב היומן (בסך כולל של 35,100 ₪) מעמידים את סכום התביעה.

 

39.סוף דבר,

א.מכל המקובץ לעיל, דין התביעה להתקבל וכך אני מורה.

 

ב.טענות הקיזוז שהעלה הנתבע נדחות אף הן בהעדר הוכחה והן בהעדר ראיה כי שולמו מכספי הנתבע.

 

ג.הנתבע יעביר לידי התובעת את סכום התביעה, סך של 221,342 ₪ בתוך 30 יום מהיום, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן צו קיום צוואת המנוח, 28.01.20 ועד למועד מתן פסק-הדין.

 

הנתבע ישלם את הסכום שנפסק בתוך 30 יום ממועד מתן פסק-הדין, שאם לא יעשה כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק-הדין.

 

ד.הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בגובה של 40,000 ₪ נוכח הימשכות ההליך ולאור התנהלותו של הנתבע.

 

ה.פסק-הדין מסיים את בירורה של התובענה.

 

המזכירות מתבקשת לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים ולסגור את התובענה.

 

פסק-הדין מותר בפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.

 

ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ו, 24 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.