תלה"מ 7603-04-17 ח' נ' ל'

דיון במחלוקות בין בני זוג לשעבר סביב גורל יתרות רכוש וזכויות שנטען כי נותרו לחלוקה.

1. התובעת והנתבע נישאו בשנת 1984 והתגרשו בשנת 2004. מנישואיהם נולדו להם 3 ילדים, כיום כולם בגירים.
2. בסעיף 9(א) להסכם הגירושין, שאושר ביום 00.2.04, נקבע שכל זכות הרשומה על שם מי מהצדדים, ושנצברו עד למועד חתימת ההסכם, תחולק בשווה בהגיע עת פדיונה (ראו נספח להסכם, שפורט בפרוטוקול הדיון).
3. הצדדים גם מינו את עו"ד אבנר סאלם לצורך ביצוע פירוק השיתוף בזכויות שפורטו בסעיף 9 להסכם, וכבורר מוסכם לשם עריכת חישוב הזכויות.
4. בתחילת הליך הבוררות, התעוררה מחלוקת ביחס למועד הקובע לצורך האיזון הכלכלי ונדרשה קביעה שיפוטית בעניין. בהחלטה מיום 27.10.04 נקבע יום 11.2.04 כמועד הקובע.
5. ביום 26.12.05 חתם עוה"ד סאלם על פסק הבוררות, בו הורה על אופן חלוקת הרכוש בנכסי הצדדים. מדובר בפס"ד מפורט ומעמיק אשר התייחס לסוגיות רבות ולנכסים רבים מנכסי הצדדים. פסה"ד אושר ע"י בית המשפט ביום 17.5.06.
6. גם לאחר מתן פסק הבוררות לא נפתרו כל המחלוקות בין הצדדים והדיונים ביניהם נמשכו בתיק ת"ב 24475/02. משנוכחתי שהצדדים אינם מגיעים להסדר מוסכם, הוריתי לתובעת ביום 5.2.14 להגיש את תביעותיה בתיק חדש, הוא התיק דנן.
7. בתביעתה טענה התובעת שעוד במהלך הבוררות הסתיר ממנה הנתבע מידע אודות זכויות שהגיעו לו ממקום עבודתו בחברת X ובחברת Y ועל כן זכויות אלו לא נכללו בפסק דינו של הבורר. לטענתה מדובר בזכויות הבאות:

• א. הנתבע עבד עד לשנת 1999 בחברת X. במכתבה של חברת א' מיום 4.6.08 צוין שבתקופה האמורה הצטברו בפוליסה 32,594 ₪ ככספי פיצויים ברצף קצבה. במועד שיגור המכתב היו צבורים בקופה בסה"כ 87,494 ₪. יתרת הסכומים הם כספי תגמולים. התובעת טענה שנכון למועד הגשת התביעה עמד הסכום הצבור ע"ס 300,000 ₪.

בפרק זה לא פירטה התובעת מהם בדיוק הסכומים שנובעים מתקופת השיתוף ויש לשים לב שהמדובר במכתב שנשלח בשנת 2008, כ-4 שנים לאחר המועד הקובע.

• ב. החל מיום 1.11.99 ועד ליום 10.4.07 עבד הנתבע בחברת Y. במועד פיטוריו קיבל הנתבע פיצויי פיטורין שנצברו בקופה בחברת ב'. התובעת טענה שפיצויי הפיטורין עמדו ע"ס 21,169 ₪ והפנתה לאישור שצורף כנספח ו' לכתב התביעה.

עוד טענה התובעת שבעת פיטוריו מחברת Y קיבל הנתבע תשלום בגין ימי חופשה צבורים, בסך 12,197 ₪ ומענק הסתגלות בסך 95,051 ₪. התובעת טענה שסכומים אלו פורטו במסגרת ההליך הרכושי בת"ב 24475/02.

התובעת טענה שהיא זכאית למחצית מהסכומים האמורים אך לא הסבירה  את החלוקה בין הסכומים, כאשר בהתאם לאישורים שצורפו, הסכום הראשון נפדה עוד בשנת 2000 ואילו הסכומים האחרונים נפדו לאחר שהנתבע פוטר מ Y בשנת 2007.

• ג. עוד טענה התובעת שבשנים 2001 ו- 2003, במהלך עבודתו ב-Y, צבר הנתבע אופציות בחברה. לדבריה הנתבע מימש את האופציות בשנת 2007, ולאחר ניכוי המס קיבל סך 172,024 ₪.

התובעת טענה שמתוך הסכום האמור שולמו לה 42,000 ₪ בלבד, והיא זכאית לקבל את מותר הסכומים המגיעים לה.

8. התובעת ביקשה כי ימונה אקטואר אשר יישום את הסכומים שעל הנתבע לשלם לה. עוד ביקשה מתן צו לחברת ב' לגילוי כל הכספים שנצברו בקופות.
9. הנתבע הכחיש את טענות התובעת. לדבריו טענות התובעת עלו זה מכבר אך בהליכים קודמים התנגדה התובעת להוון את הזכויות. גם הבורר קבע בפסק דינו שהזכויות לא תהוונה ונקבע שזכויות הצדדים תחולקנה בעת הגיע מועד פירעונן.
10. עוד טען הנתבע:

• א. את כספי הפיצויים מX, שהופקדו בקופה שבחברת ///, קיבל לידיו עוד במהלך הנישואין. הצדדים השתמשו בכספים אלה לשיפוץ דירתם. גם הבורר התייחס לעובדה זו בפסק דינו.