פס"ד בתביעה לפסיקת מזונות לשלושה ילדים

לפני תביעה לפסיקת מזונות לשלושה ילדים בני 21, 17, 8 ילידי (X.X.2005, X.X.2009 ו- X.X.2018) כיום 2 מהם קטינים ובת חיילת. התביעה הוגשה על ידי התובעת (להלן: "האם" או "האישה") נגד הנתבע (להלן: "האב" או "האיש").

הצדדים נישאו כדמו"י ביום 24.10.2000, מנישואים אלה נולדו הילדים נשוא התביעה. נישואי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו.

בין הצדדים התנהל הליך יישוב סכסוך (י"ס 9214-10-23) שנפתח ביום 8.10.23 ונסגר ביום 13.5.24 בחלוף תקופת עיכוב ההליכים.

בין הצדדים התנהלו הליכים נוספים, תביעה לאחריות הורית (תלה"מ 15789-07-24) מיום 4.7.24 שבה ניתן פסק דין ביום 8.12.2025, ותביעה רכושית (תלה"מ 12781-07-24) בה ניתן פסק דין ביום 23.12.2025.

השתלשלות ההליכים

ביום 4.7.24 הגישה התובעת את תביעתה.

ביום 28.11.24 ניתנה החלטה בעניין מזונות זמניים, במסגרתה חויב האב בתשלום סך של 1,600 ₪ עבור שני הקטינים (800 ₪ לכל קטין) החל מיום הגשת התביעה, בנוסף למחציות הוצאות חינוך ובריאות. עבור הבת החיילת לא נקבעו מזונות זמניים מאחר והייתה זכאית למענק מפונים.

עת ניתנה החלטה זו האם עבדה בבית החולים ב*** והשתכרה סך ממוצע של 9,144 ₪ נטו, קיבלה מענקי פינוי בסך של 6,500 ₪ ושכר דירה מדירת הצדדים ב*** בסך של 3,100 ₪, כך שהכנסתה עמדה על סך של 18,500 ₪ והיא לא נשאה בהוצאות מדור, שכן גרה בדירה בבעלות אמה.

האב עבד בחברת "***", השתכר בממוצע 19,000 ₪ נטו בחודש, הכנסה כעצמאי בסך של כ – 4,000 ₪ לחודש, מענק מפונים בסך של 6,500 ₪ לחודש והכנסה מדמי שכירות דירת הצדדים ב*** בסך של 2,900 ₪ לחודש. הכנסותיו עמדו על סך של 32,400 ₪ והוא לא נשא בדמי מדור שכן התגורר בדירת הצדדים ב***.

חלוקת זמני השהות הייתה שווה בין שני ההורים, הקטינים היו זכאים למענק פינוי בסך של 6,000 ₪ לחודש והבת החיילת למענק פינוי בסך של 6,200 ₪ לחודש.