תו"ב 55745-05-15 מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה נ' אלשמאלי

מה שקרה לי הוא רק מקרה יחיד, וככזה אין לו

חשיבות יתרה, מה גם שאינני מתייחס אליו בחומרה,

אלא שהוא דוגמה להליך כפי שהוא מופעל נגד רבים.

למען אלה אני עומד וטוען, לא למעני"

פרנץ קאפקא, המשפט, שוקן 1992, 43.

כמצוות המחוקק אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשמת מן האישום.

האישום והשתלשלות ההליך

• כתב אישום מייחס לנאשמת עבירה של שימוש חורג, לפי סעיפים 145 ו-204 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

  על פי תיאור העובדות, בתאריך 23.2.15, נמצא כי במקרקעין הידועים כגוש 4344 חלקה 44 וגוש 4342 חלקה 5, ברחוב גן חק"ל א' ברמלה (להלן: המקרקעין), על קרקע המיועדת לשטח לבנייני ציבור, על פי תכנית לה/בת/1000 22 במרחב התכנון של רמלה נעשה שימוש למגורים במבנה שנבנה במועד לא ידוע, על ידי הנאשמת, ללא היתר, בשטח של כ-750 מ"ר, על פי הפירוט הבא: בשטח כולל של כ-166 מ"ר העשוי בלוקים וכיסוי גג איסכורית; סככה בשטח של כ-24 מ"ר מקונסטרוקציית ברזל וכיסוי לוחות איסכורית; שטח תחום על ידי גדר מברזל לגינה בשטח של כ-400 מ"ר; מבנה לצורך מכלאת כבשים בשטח של כ-120 מ"ר מקונסטרוקציית ברזל וכיסוי גג מלוחות איסכורית. הנאשמת מואשמת בהיותה המחזיקה והמשתמשת ומי שמוטלת עליה החובה להשיג היתר בנייה כדין.

• הנאשמת כפרה בביצוע השימושים המצוינים בכתב האישום ובנוסף טענה לשיהוי. נטען כי המניע להגשת כתב האישום הוא פסול, שכן היא מצויה במקרקעין במשך שנים ארוכות ולא ננקטה אכיפה נגדה, עד שלפתע, כעבור 17 שנים, מתעוררת התביעה ומגישה את כתב האישום, כל זאת אך משום שהמקרקעין דרושים כעת לצורך הקמת גן ילדים, לפי פרוגרמה של משרד החינוך.

   

• בתום פרשת התביעה טענה הנאשמת כי אין לחייבה להשיב על האשמה, כיוון שהמפקחים לא נכנסו לתוך המבנים בעת עריכת הביקור, אלא הסתפקו במבט מבחוץ, ועל כן לא הוכח שאכן מתבצעים השימושים. בנוסף, טענה כי נפל פגם או פסול בכתב האישום, בכך שהוגש מבלי שנחקרה על העבירות. בהחלטה מנומקת דחיתי את הטענה שאין לחייב את הנאשמת להשיב על האשמה, היות שהובאו ראיות שדי בהן בשלב זה בהתאם להלכה הפסוקה. בעניין הטענה לפגם או פסול, קבעתי כי המדובר בטענה כבדת משקל, אשר תיבחן במסגרת הכרעת הדין.