ת"ק 22320-02-16 ח'יר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.רכבו של התובע, שברולט סוואנה מס' רישוי 57-423-50 (להלן: "השברולט"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 8/11/14, בכביש 864, בסמוך למושב פקיעין (להלן: "התאונה").

בתאונה היה מעורב רכב קיה מס' רישוי 46-256-67 (להלן: "הקיה"), בו נהג נתבע 2.

במועד אירוע התאונה היה הקיה מבוטח אצל נתבעת 2 בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג' בשל נזקי רכוש.

2.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמת הנתבע. לכן הגיש את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמתו של התובע. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

הנתבעים חולקים גם על גובה הנזקים להם טוען התובע.

3.אין חולקין כי הנתבע התרשל בנהיגתו ורשלנותו גרמה, או לפחות תרמה, לאירוע התאונה, שהרי הוא הודה בביהמ"ש לתעבורה בעכו) כי "... נהג ברשלנות בכך שהחל בנסיעה וביצע פניית פרסה מבלי לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים כדי לא להפריע או לסכן עוברי הדרך, חסם דרכה של השברולט וגרם להתנגשות" ובעקבות הודאתו הוא הורשע, בין היתר, בביצוע עבירות של נהיגה בחוסר זהירות וביצוע פניית פרסה תוך כדי סיכון עוברי דרך, ונגזר דינו. לכן כל שעליי לקבוע הוא האם, בנסיבת המקרה, יש ליחס לתובע רשלנות תורמת ואם כן, מה שיעורה. כאן המקום לציין, כי במסגרת הטיעונים לעונש טען הנתבע לקיומה של רשלנות משמעותית.

4.כדי להכריע בשאלה האם יש ליחס לתובע רשלנות תורמת כלשהי, יש לקבוע תחילה את אופן התרחשות התאונה ונסיבותיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות (כאן המקום לציין כי התובע כלל לא טרח לפרט בכתב התביעה כיצד אירעה התאונה והסתפק בציון העובדה שהנתבע הועמד לדין והורשע) על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו, לרבות מסמכים מתיק החקירה שניהלה משטרת התנועה ושמעתי את עדויות התובע, הנתבע ואחיו של הנתבע, מר יוסף גאנם (להלן:"יוסף"), אני קובע כי התאונה אירעה באופן כדלקמן: