ת"ק 22054-12-14 כ' נ' דנדקר

1.תביעה קטנה לתשלום סך של 30,000 ₪ בטענה כי ביום 6.12.14 הגיעה הנתבעת לדירה בה התגוררה עם בעלה ערב פרידתם הסמוכה, ונטלה ממנה פריטים ורכוש השייך לתובעת, אשר נכנסה להתגורר שם עם בעלה של הנתבעת.

התובעת מציינת כי המדובר בפרטי לבוש שונים, תיקים ובהם מסמכים וטבעת יהלום שהיתה שייכת לסבתא רבה של התובעת.

עוד תובעת התובעת סך של 5,000 ₪ בגין איומים וסך נוסף של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש.

2.הנתבעת טוענת כי מדובר בדירה שנשכרה עבורה ועבור בעלה על ידה, חוזה השכירות הוא על שמה והשכירות שולמה על ידה, ועל כן, מאחר ובמועד הרלבנטי נתגלע סכסוך בינה לבין בעלה, במסגרתו עזבה את המגורים המשותפים, ביקשה לשוב לאסוף את חפציה, וכך עשתה.

אלא, שמאחר ובאותה עת טרם הוברר כי התובעת עברה להתגורר בדירת בני הזוג, עם בעלה של הנתבעת, נטלה הנתבעת מחמת טעות פריטי לבוש וחפצים שאינם שייכים לה, אלא שייכים לתובעת. רק לאחר שבעלה דאז פנה אליה בעניין התחוור לנתבעת כי כך ארע ומאחר שהתובעת מיהרה להגיש בעניין תלונה במשטרה, למחרת היום הוחזרו הפריטים בנוכחות איש משטרה. מכל מקום, לא נטלה הנתבעת כל חפץ יקר ערך, כגון טבעת.

באשר ליתר הרכיבים, טוענת הנתבעת כי כלל לא היתה לה אינטראקציה עם התובעת, וכל התנהלותה נעשתה באמצעות בעלה בנפרד.

3.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ושמעתי עדותם בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, בהעדר ראיות מספקות להוכחתה, ובהינתן נטל ההוכחה על התובעת בהיותה "המוציא מחברו", הרי שבמאזן ההסתברויות לא נוטה הכף אל גרסתה דווקא.

מלבד עדויות בעלי הדין המעוניינים בתוצאות ההליך, ומלבד העובדה שלא יכול להיות עליה עוררין כי עסקינן בסכסוך רחב היקף החורג עשרות מונים מגדרה של תביעה קטנה זו והנושק לסכסוך בתוך המשפחה הנטוש בין בן זוגה הנוכחי של התובעת לבין הנתבעת, לא הובאה בפני כל עדות חיצונית שיהא בה כדי לשפוך אור של ממש על המחלוקת.

כך למשל לא מצאתי כי ניתן ללמוד דבר מה מהודעת הנתבעת למשכיר הדירה מיום 21.12.14, שכן ההודעה הינה ממועד המאוחר לאירוע נשוא התובענה, ואף כי בהודעה מציינת הנתבעת כי קודם לכן, ביום 23.11.14, הודיעה למשכיר על כוונתה לסיים את השכירות, הרי שהדבר תואם את גרסתה ולפיה סמוך לפני מועד האירוע החלו היחסים עם בעלה מתערערים, אך אין בכך כדי להעיד כי במועד זה ידעה כי התובעת מתגוררת בפועל בדירה וכי חפציה מצויים בה.