טל ואח' נ' שאשא ואח'

לפני תביעה על סך 32,500 ₪. 

1. מכתבי הטענות עולה כדלקמן:

2. התובעים רכשו את בית הנתבעים בישוב צופים ביולי 2015 והצדדים הסכימו כי הנתבעים ימשיכו להתגורר בבית ולשלם לתובע דמי שכירות.

3. לטענת התובעים ביקשו הנתבעים לשכור את הבית לתקופה שמנובמבר 2015 (מועד מסירת החזקה המיועד) ועד ליולי 2016. לטענת התובעים הוסכם כי תקופת השכירות תהיה כאמור "יהא מועד מסירת החזקה אשר יהא" (ס' 3 לכתב התביעה). הסכמה זו, כמצוין בכתב התביעה, היתה בעל פה.

4. בפועל, התברר לתובעים כי הנתבעים מתכוונים לפנות את הבית כבר בינואר 2016. התובעים מוסיפים כי נוכח ההסכמה שהנתבעים ישכרו את הבית עד ליולי 2016 רכשו התובעים מזגנים לבית בספטמבר 2015.

    

5. הנתבעים טוענים, מנגד, כי ההסכמה בדבר תקופת השכירות היתה רק עד לסוף שנת 2015 ולראיה – כבר בראשית 2016 החלו התובעים בשיפוץ הבית ועברו להתגורר בו בעצמם באפריל 2016. הנתבעים טוענים גם כי עוד בנובמבר 2015 התקשרו בהסכם שכירות אחר (תמורת דמי שכירות גבוהים מאלו ששילמו לתובעים) לתקופה מינואר 2016, וכי הסכם זה נכרת עוד קודם למועד בו טוענים התובע כי הוסכם על הארכת תקופת השכירות.

    

6. לכתב התביעה, כאמור, לא צורפו אסמכתאות התומכות בהסכם בין הצדדים, אשר כנטען היה הסכם בעל פה. את טענותיהם תומכים התובעים בתמלילי שיחות בין הצדדים, אולם לא מצאתי כי תמלילים אלה אכן תומכים בטענות התובעים. כך, בעמוד 3 לתמליל מבהיר הנתבע 1 כי "לא סיכמנו שום דבר" בתגובה לטענת התובע כי "סיכמנו בינינו שאתם נשארים בדירה". גם אם בהמשך אומר הנתבע 1 "אני לא יכול לעשות איתך עסקה של משהו אחר לפני שאני סוגר איתך משהו" (עמ' 10, שורה 11) הרי שאין באמור משום התחייבות מפורשת לתקופת שכירות כלשהי ובוודאי לא למועדים מסוימים, כפי שנטען. יתרה מכך, בהמשך השיחה מבהיר הנתבע 1: "אין התחייבות! לא היתה התחייבות" (עמ' 12, שורה 24 ואילך).

    

7. מנגד, לכתב ההגנה צורפו מסמכים התומכים בטענות הנתבעים – הסכם שכירות לנכס אחר (הסכם שנחתם בנובמבר 2015; מועד מדויק לא ידוע – ההסכם אינו קריא בחלקו); דף חשבון המלמד על קיזוז עלות המזגנים מהתשלומים שבין הצדדים.