ת"ק 21649-02-14 לוין נ' סולמני ואח'

עסקינן בתביעת רכוש בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו של התובע.

מלבד רכבו של התובע היו מעורבים בתאונה רכב הנתבע 2 ואופנוע הנתבע 4.

לאחר שהתנהל דיון ונשמעו ראיות הצדדים, בהמלצת בית המשפט, הגיעו הנתבעים להסכמה לעניין חלוקת האחריות ביניהם לפיה הנתבעים 1ו-2 ישאו ב- 85% אחריות לתאונה ואילו הנתבעים 3 ו- 4 ישאו ב- 15%.

הסוגיה שנותרה במחלוקת הנה שאלת הנזק.

התובע תבע נזק ישיר על פי דוחות שמאי בסך של 1821 ₪ + 3532 ₪. עוד תבע התובע שכ"ט שמאי בסך של 590 ₪ והוצאת בסך של 1,500 ₪.

לכתב התביעה צורפו שתי חוות דעת, אחת מיום 17/7/13 על סך של 3532 ₪ והשניה מיום 8/10/13 על סך של 1821 ₪.

התובע טען כי הוא תיקן את הרכב פעמיים כי תחילה הוחלף הפגוש בפגוש חלופי לא מקורי אך לאחר שהפגוש לא התאים אישר השמאי את החלפת הפגוש בפגוש מקורי. התובע טען כי נשא בתשלום העבודה והצבע.

מנגד הנתבעים טענו כי האחריות בגין טיב התיקון חלה על המוסך וכי המוסך בחר להשתמש בחלקים לא מתאימים. ההפרש בין החלק המקורי לחלק החלופי עומד על 450 ₪ ויש להוסיף חלק זה לחוות דעת המקורית. עוד טענו הנתבעים כי לפי תקנות משרד התחבורה רק רכב פחות משנתיים זכאי לחלקי חילוף מקוריים. עוד טענו הנתבעים כי החוות דעת השניה הוכנה לאחר תיקון הרכב.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי אכן אין להשית על הנתבעים עלות החלפת החלק התחליפי בחלק מקורי. כאמור ההפרש בין החלק המקורי לחלק התחליפי הנו 450 ₪.

לפיכך, על הנתבעים לשאת בנזקי התובע הישירים בסך של 3,532 ₪.