ת"ק 21544-05-14 ביתן נ' קשת ואח'

עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.11.13.

במסגרת הדיון שהתקיים בפני, העידו התובע והנתבע.

אין מחלוקת, כי שעה שנסע התובע בנתיבו, באיטיות בשל עומס תנועה, נסע הנתבע ברכבו לאחור ופגע ברכב התובע.

לטענת התובע, כתוצאה מן הפגיעה נגרם לרכבו הנזק המפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, בחלקה התחתון של הכנף האחורית הימנית.

מנגד, טען הנתבע, כי רכבו פגע גלגל של רכב התובע בלבד, ולכן לא נגרמו לרכבו נזקים כלשהם כתוצאה מן התאונה. לטענת הנתבע, נוכח הפרש הגבהים בין שני הרכב, בלתי אפשרי – טכנית – שפגיעה כזו המתועדת בדו"ח השמאי קרתה כתוצאה מן התאונה נשוא התביעה.

לאחר שלמדתי טיעוני הצדדים בכתב, עיינתי בראיות שהובאו בפני ושמעתי עדויותיהם, נחה דעתי כי דינה של התביעה להתקבל. ואלו נימוקיי:

ראשית, עדותו של התובע מהימנה עלי, הואיל והיא עולה בקנה אחד עם יתר הראיות בתיק ואף עם גרסתו של הנתבע באשר לנסיבות התאונה.

שנית, אין מחלוקת כי הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובע. מן הנסיבות אף עולה, כי התובע לא יכול היה למנוע את התאונה, שעה שנסע באיטיות רכב בשיירת מכוניות, בשעת עומס, והנתבע יצא לעברו מחניה.

כאמור, לטענת הנתבע, פגע רק בגלגל של רכב התובע. טענה זו הינה בבחינת "הודאה והדחה" ועל כן, היא מעבירה את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע. סבורני, כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו זו.

יוזכר, כי הואיל והנתבע נסע לאחור, הרי שלא ראה את הפגיעה ברכב התובע.

גם טענת הנתבע – כי טכנית לא יתכן כי הפגיעה נגרמה מרכב בשל העובדה שהטמבון שלו נמוך ממיקום הפגיעה, לא הוכחה. הנתבע עצמו אישר בעדותו שהוא הגיע משיפוע וירד כלפי הכביש לאחור, משמע שהיו הבדלי גובה בין הכביש בו נסע התובע למורד ממנו הגיע הנתבע, שיכולים להסביר את מיקום הפגיעה. זאת ועוד, הנתבע לא הציג כל תמונה של הרכב שלו ושל רכב התובע לאחר התאונה – למרות שלטענתו צילם.