ת"ק 21443-02-14 לרזה נ' אוחנוב ואח'

1. לפניי תביעה קטנה שעניינה נזק שנגרם בתאונת דרכים.

2. בין בעלי הדין התגלעה מחלוקת באשר לאופן שבו קרתה התאונה. לטענת התובע, ביום 7.11.13 בסמוך לשעה 9:00 בבוקר החנה את רכבו בשדרות משה דיין בירושלים, בחנייה המצויה באיזור מוסדר בצד הכביש. התובע טוען כי באותה עת, הרכב שבו נהג נתבע 1 נסע בכביש לכיוון צפון, פנה שמאלה כדי למצוא חניה תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף, ופגע ברכבו של התובע בחלקו האחורי. כתוצאה מן הפגיעה ניזוק הטמבון ברכבו של התובע. התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאי וכן חשבונית על סך של 2,305 ₪ עבור תיקון האוטו בהתאם לחוות דעת השמאי.

3. הנתבע הכחיש את טענות התובע לעניין האופן שבו קרתה התאונה. לטענתו, בשעה שנכנס לחניה ניסה התובע לצאת מהחניה ברוורס ופגע ברכבו. לטענת הנתבע, אין זה סביר שמהתאונה בין שני כלי הרכב ניזקו של התובע יהיה כה משמעותי, בעוד נזקו שלו הסתכם בשריטה בלבד. בפרט, טען הנתבע כי ככל הנראה מקורו של החור בטמבון האחורי ברכבו של התובע בתאונה קודמת.

4. בעדותם בבית המשפט שבו הנהגים על הטענות המרכזיות שנטענו בכתבי הטענות באשר לאופן שבו נגרמה התאונה. עיון בכתבי הטענות, כמו גם בעדותם של הנהגים בבית המשפט, מעלה כי אין מחלוקת על כך שהנתבע היה בנסיעה בזמן שנכנס לחנייה, בעוד שישנה מחלוקת בשאלה האם רכבו של התובע עמד בחנייה, כטענת התובע, או שמא נסע לאחור, כטענת הנתבע. בנקודה זו סבורני כי יש לקבל את עמדת התובע. התובע מסר לבית המשפט ולחברת הביטוח גרסה מפורטת אודות האופן שבו קרתה התאונה, ובכלל זה, כיוון נסיעתו של הנתבע והעובדה שהוא חצה קו הפרדה רצוף. לעומתו, הנתבע מסר לחברת הביטוח שלו גרסה חלקית בלבד, בה שלל את גרסת התובע, אך לא התייחס למכלול הטענות שהועלו על ידו. כך, למשל, בגרסתו הכתובה לא התייחס הנתבע לטענת התובע לפיה חצה קו הפרדה רצוף כדי לאתר מקום חנייה. רק בכתב ההגנה נטען בכלליות שהעניין מוכחש, אך לא סופק כל הסבר לשאלה מהיכן הגיע הנתבע לתוך החנייה. הגם שלשאלה אם הנתבע נסע באופן חוקי אם לאו טרם קרות התאונה אין נגיעה ישירה לקביעת האחריות לתאונה עצמה, יש בעובדה שהנתבע לא התייחס כלל לנושא זה כדי לחזק את עמדתו המפורטת של התובע. בעדותו, שהייתה מהימנה בעיניי, ציין התובע עוד כי מייד אחרי התאונה יצא הנתבע מרכבו, החל לנקות את סימני השריטות מהאוטו והציע לתובע שישלם לו 500 ₪ עבור התיקון. התובע העיד עוד כי הנתבע אמר לו שאם יסרב להצעתו ויתעקש להפעיל את הביטוח, הוא יעיד שהתובע יצא ברוורס והוא עצמו נסע מדרום לצפון. לזאת יש להוסיף כי חלק הארי של עדותו של הנתבע לא הוקדש לתיאור התאונה, אלא הופנה כנגד הערכת הנזק של התובע. לטענתו, לא ייתכן שייגרם נזק משמעותי לתובע, בעוד שלרכבו שלו נגרם נזק קל בלבד.

5.עמדת התובע, לפיה רכבו עמד בחנייה באלכסון, מתיישבת גם עם תמונות הנזקים שנגרמו לרכבים. בהנחה שרכבו של התובע עמד בחנייה באלכסון ורכבו של הנתבע הגיע לאחר ביצוע פנייה שמאלה לתוך החנייה, מיקום הנזק בפינה הימנית של רכב התובע תואם את תיאור האירוע.

6.ממכלול הטעמים האלה, דין התביעה להתקבל. כאמור, עיקר טרונייתו של הנתבע הופנתה כלפי הערכת נזקו של התובע. אולם, הנתבע לא הציג, ואף לא ביקש להציג, חוות דעת שמאי מטעמו שתסתור את חוות הדעת שהוגשה על ידי התובע. בנסיבות אלה, נוכח קבלת עמדת התובע באשר לאופן שבו קרתה התאונה, יש לקבל את חוות הדעת שהוגשו מטעמו. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע סך של 500 ₪ בעבור "עוגמת נפש, טרדה ובזבוז זמן".

אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובע 2,895 ₪ בתוספת הוצאות משפט על סך של 300 ₪, וזאת בתוך 30 ימים, אחרת ישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: