עדן ואח' נ' שטרן ואח'

בפניי תביעה קטנה על סך 7,070 ₪ ותביעה שכנגד בסך 33,400 ₪.

רקע ועובדות

התובעת הינה אדם פרטי אשר חתם על חוזה שכירות דירה למול הנתבעת.

הנתבעת הינה אדם פרטי, בעלת נכס עליו חתמה התובעת בחוזה שכירות.

ביום 29.8.16 חתמו הצדדים על הסכם שכירות ל12 חודשים לפיו התובעת שוכרת את דירתה של הנתבעת תמורת סכום העומד על 7,000 ₪ חודש בעבור השכירות בלבד ונקבע כי מועד הכניסה יהא ביום 7.9.16

במעמד החוזה, מסרה התובעת לנתבעת שיק על סך 7,000 ₪ אשר משמש כתשלום בעבור חודש ראשון של שכירות.

ביום 5.9.16, קרי יומיים לפני הכניסה לדירה, הודיעה התובעת לנתבעת כי אין ביכולתה להיכנס לדירה וזאת משום שהגרוש שלה מתנגד לעניין ופנה להליכים משפטיים בכדי למנוע כניסתה לדירה ועל כן היא נאלצת לבטל את החוזה.

הנתבעת מצידה, הפקידה את השיק בסך 7,000 בחשבונה האישי.

כעת, התובעת מבקשת כי הנתבעת תשיב לידיה סך של 7,000 ₪ כפי שקיבלה וזאת משום שלא נכנסה לדירה וכי ביטלה את החוזה.

מאידך, הנתבעת הגישה תביעה שכנגד לפיה היא דורשת פיצוי בגין שלושה חודשים בהם הדירה הייתה ריקה משוכר וכן, את ההפרש שבין הסכום אותו הייתה צריכה לשלם התובעת לבין הסכום אותו משלמים הדיירים החלופיים לתובעת וזאת בטענה כי נאלצה הנתבעת להוריד במחיר על מנת למצוא דיירים במהירות.

דיון והכרעה

בדיון שבפניי נכחו הצדדים ובתה של התובעת אשר קיבלה את רשותי לייצג את אמה נכון לתביעה זו.

תחילה, העידה בפניי התובעת אשר מסרה גרסתה לעניין המחלוקת. לטענתה של התובעת, אין חולק כי חתמה על החוזה מרצונה החופשי והייתה מודעת לתנאיו אך משנבצר ממנה ע"י בעלה להתגורר בדירה, נאלצה לבטל את החוזה ועל כן היא חושבת כי מגיעה לה השבה של הסכום אותו מסרה לנתבעת.

כששאלתי את התובעת לעניין צו המניעה מצדו של בעלה, נאמר לי על ידה כי אין מניעה ממשית בדמות החלטה של שופט או צו כלשהו ועל כן אין ברשותה מסמך כלשהו להציג בפניי המאשש טענתה כי אין ביכולתה להתגורר בדירה נשוא תביעה זו.