ת"ק 21254-11-13 עקל נ' פאין ואח'

לפניי בקשה לביטול פס"ד, שניתן בהעדרו של התובע ביום 6/1/15.

לשיטת התובע נעדר מן הדיון שנקבע ליום 6/1/15 הואיל ולא קיבל לדיון את הזימון המורה על התייצבות כאמור. בהתאמה, מבקש התובע להורות על ביטולו של פסה"ד מחובת הצדק. מעבר לכך טען התובע כי זיכוייו לזכות בהליך גבוהים, אך לא פירש מלבד הפנייה לכתב תביעתו ונספחיו.

הנתבעים הגיבו לבקשה וטענו כי מעיון באתר דואר ישראל עולה כי לא זו בלבד שזימון לדיון נמסר לידי התובע, אלא שבנוסף נמסרה לידיו אף ההחלטה המורה על קיומו של הדיון במועד הנקוב מעלה, בדבר דואר נפרד. בנוסף טענו הנתבעים כי הגם שהתובע טען כי לא קיבל זימון לדיון, אין הוא טוען כי לא ידע אודות הדיון, ועל כן חזקה שידע ושומה היה עליו להתייצב כנדרש. לבסוף טוענים הנתבעים כי משאין חולק כי פסק הדין התקבל בידי התובע באותו מען הנקב בדברי הדואר המזמנים אותו לדיון – יש לתהות הכיצד זה לא קיבל, לשיטתו, את יתר דברי הדואר.

במצב דברים זה ומשלא טרח התובע ליתן כל טעם מדוע לא התייצב לדיון, ובוודאי לא כזה שיש בו משום טעם מיוחד שאינו תלוי בו עצמו – מן הראוי לדחות לשיטתם את הבקשה.

עיינתי ברישומי המחשב, באישורי המסירה שנסרקו כאן ובטענות הצדדים ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

חשוב לציין כי זימון לדיון נשלח אל התובע כדבר דואר נפרד מן ההחלטה מורה על זימון הצדדים לדיון כאן, ואישור המסירה של זה נסרק לתיק ביהמ"ש באופן חלקי בלבד, כך שלא ניתן לעיין בו.

על כן בכל הנוגע להמצאת זימון לידיו של התובע, אני מקבלת את טענתה תובע כי זה לא התקבל בידיו.

יחד עם זאת, ההחלטה שניתנה כאן ביום 9/4/14, ואשר במסגרתה הורה ביהמ"ש על קיומו של הדיון האמור, נתן לצדדים הוראות לעניין אופן ניהולו, והורה על זימונם - נמסרה לידיו של התובע כדין, ואישור המסירה המעיד על כך, והחתום לכאורה על ידו, סרוק בתיק. התובע לא הכחיש קבלת ההחלטה האמורה בתצהירו באופן מפורש, ולמעשה לא הבהיר האם ידע אודות הדיון, והאם קיבל החלטה אחרת הקושרת את התובענה שהגיש לדיון שהתקיים. זה גם בחר שלא להצהיר לעניין ידיעתו אודות הדיון שנקבע כאן, ולמעשה קמה לחובתו החזקה ולפיה משהגיש תובענה בביהמ"ש עקב אחר הנעשה בתיקו והתעדכן אודות ההליכים המבוצעים כאן, בהתאם לחובתו כבעל דין.

במצב דברים זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסה"ד מחובת הצדק להידחות.

לכך יש להוסיף את העובדה כי מלבד הטיעון בנוגע לאי מסירת הזימון לידיו לא העלה התובע כל טעם מניח את הדעת מדוע נעדר מן הדיון, אף שההחלטה המורה על קיומו נמסרה לידיו והיתה ידועה לו, ולא הראה כי מדובר בהיעדרות בשל עילה מוצדקת.