ת"ק 21230-04-16 קופרניק נ' ממן ואח'

תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 16.12.15 בכביש 471, ביציאה לכיוון כביש 4. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 5,668 ₪ בגין עלות הרכב שהושבת, שכר שמאי, הוצאות ובזבוז זמן.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען כי התאונה ארעה בשל כאשר נפגע מרכב הנתבעות שנסע מאחוריו ונהדף לעבר רכב נוסף שלפניו. לטענתו, הספיק לראות את אורות הרכב מאחוריו מגיעים במהירות וחשב כי הרכב לא יספיק לעצור – וכך אכן קרה.

הנתבעות מאשרות כי רכבם פגע ברכב התובע אולם טוענות כי הצטרף לתאונה קיימת וכי הפגיעה של רכבם לא גרמה לנזקים הנתבעים. נהגת רכב הנתבעים טענה כי בעת שפגעה ברכב התובע כבר ראתה את נהגת הרכב הראשון יוצאת מרכבה.

לבד מהצדדים, נשמעה עדותה של הגב' יאנה זלוטוב, נהגת הרכב הראשון. נהגת הרכב הראשון טענה כי שמעה מכה מאחוריה ואז הרגישה את רכב התובע נהדף על רכבה. בגין נזקיה פנתה לחברת הביטוח אולם לא ידעה לספר אם הוגשה תביעה לבית המשפט.

בדיון התברר כי בתאונה היה מעורב רכב נוסף, רביעי במספר, שעליו נהדף רכבה של הגב' זלוטוב. העדים ציינו כי רכב רביעי זה לא נפגע ועזב את המקום מבלי להותיר פרטים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, אני מעדיף את גרסתו של התובע, אותה מצאתי מהימנה, בין היתר בשל גרסת נהגת הרכב הראשון והעובדה כי אין מחלוקת כי רכב הנתבעים פגע ברכבו מאחור.

אמנם, בסיכומים ביקשה נציגת הנתבעת 2 לטעון כי הנזקים הגבוהים לרכבו של התובע בחלקו הקדמי מלמדים על כך שפגיעה זו קדמה לפגיעה שנפגע מאחור – אולם מדובר בשווי הנזקים ולא במדד כלשהו לעוצמתם, והעובדה כי בחלקו הקדמי של הרכב מצויים חלקים יקרים יותר מאשר בחלקו האחורי (כגון המנוע, מערכת ההילוכים ואביזריהם) יכולה אף היא ללמד על ערכם הכספי הגבוה של נזקים אלו.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבעים ועליהם לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס להוצאות ובזבוז זמן אני דוחה רכיב זה של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 5,168 ₪ וכן את אגרת התביעה בסך 57 ₪. כן יישאו הנתבעים בשכר העדה בסך 300 ₪.