כהן נ' עויס ואח'

לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק ישיר, שנגרם לרכבו בתאונת דרכים בכביש צר בעוספיא ביום 13/8/17. רכב התובע מסוג סוזוקי, שנת יצור 2009, יד שלישית, ניזוק בחלקו הקדמי שמאלי. הנזק הוערך על ידי שמאי בסך 6,920 ₪ לפני מע"מ, ותוקן במוסך בעלות (כולל מע"מ) 8,096 ₪. לשמאי שולם שכר טרחה בסך (כולל מע"מ) 994 ₪.

בתו של התובע, גב' גל כהן, נהגה ברכב, ולידה ישבה חברתה, עדת התביעה, גב' בינה זשוראוועל. היא טוענת כי הכביש היה צר, היא נסעה בעליה, ראתה את רכב הנתבעים מתקרב בירידה, סטתה ימינה ועצרה, אך הרכב הנתבעים לא הגיב, אף שצפרה, ופגע ברכבה כאמור.

רכב הנתבע מס' 1 היה נהוג על ידי הנתבע מס' 2, ומבוטח אצל הנתבעת מס' 3.

הנתבעים טענו כי הכביש היה צר ודו סטרי, התובע נסע בנתיב הנגדי באמצע הכביש, סטה לכיוון רכב הנתבעים וגרם לתאונה. הנתבעים הגישו גם טופס הודעה על תאונה ותמונות רכבם, שנפגע גם הוא בצד הקדמי שמאלי.

הנתבעים גם מתכחשים לגובה הנזק, וטוענים כי רכב התובע ישן, ובו נזקים, שנגרמו בתאונות קודמות, וכי שכר טרחת השמאי מופרז.

הדיון, התקיים לפניי ביום 16/5/18 (לאחר שדיון קודם נדחה בהעדר התייצבות הנתבע מס' 2, ושולמו הוצאות), ואני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין.

בדיון הציגה גב' כהן צילום מקום התאונה, שצולם ביום אחר, והנתבע מס' 2 אישר אותו (ת/1). התובעת והעדה חזרו על הגרסה. הנתבע טען כי גב' כהן ביקשה לעקוף רכב, שעמד בצד, סטתה אליו, אך הוא לא יכול היה לסטות עקב שוליים גבוהים, נעצר והיא המשיכה ופגעה ברכבו.

לאחר שעיינתי במוצגים ושמעתי את העדויות, אני מחליטה לדחות את התביעה.

עיון בצילום במקום התאונה מלמד כי לו היה מי מהנהגים עוצר, ניתן היה למנוע את התאונה. הכביש מאפשר מעבר של שני כלי רכב, אם אחד נעמד על השוליים. בתמונה ת/1 חונה רכב על השוליים ונותר מקום מעבר לרכב שלם על הכביש הסלול. שני כלי הרכב נפגעו מהחזית ולכיוון הצד השמאלי קדמי, כך שלא ניתן לקבוע מי מהם סטה למרכז הכביש. אפשר גם שאיש מהם לא הבחין בחברו או כי העריכו לא כראוי את אפשרות המעבר. טענת העקיפה הינה טענה חדשה, שעלתה רק בדיון, לא בטופס ההודעה ולא בכתב ההגנה, ואיני מייחסת לה משקל, כעדות כבושה.

בנסיבות אלה אני דוחה את התביעה, וקובעת כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה.