אוחיון נ' סופרבוס הסעים ותיור בע"מ

תביעת התובעת לפיצוי בסך 9,200 ₪ בגין טענה להפרות חוזרות ונשנות של תנאי הרישיון של הנתבעת להפעלת קו שבין ירושלים לקריית יערים.

התובע מתגורר בקריית יערים ועושה שימוש בקו אוטובוס מס' 189 אותו מפעילה הנתבעת במסלול שבין קריית יערים לירושלים. תביעת התובע לפיצוי הינה בגין שמונה מקרים בהם לטענת התובע הפרה הנתבעת את תנאי הרישיון להפעלת הקו. לטענת התובע במקרה אחד האוטובוס לא עצר בתחנה (1); בשלושה מקרים נוספים האוטובוס איחר - במקרה אחד (2) איחור בן 8 דקות, במקרה נוסף (3) עיכוב איחור בן כ- 12 דק' (לאחר שאוטובוס קודם לא הגיע), ובמקרה נוסף (6) איחור בן כ- 10 דק'; התובע מציין שני מקרים נוספים של אוטובוס שלא יצא מנקודת המוצא עקב תקלה תפעולית (4 ו- 5); מקרה נוסף (7) של עיכוב בן כ- 14 דק' בעקבות אוטובוס שלא עבר בתחנה בה המתין התובע בזמן (התובע טען שאינו יכול לומר אם האוטובוס הקדים או לא יצא כלל) ומקרה נוסף (8) של אוטובוס שלא הגיע.

לסיכום טוען התובע כי התחבורה הציבורית בקרית יערים אינה פועלת באופן תקין, וכי הדבר פוגע בכושר הניידות שלו, ובמיוחד כאשר מדובר בהפרות שיטתיות של הנתבעת שהיא המפעילה היחידה של התחבורה הציבורית ביישוב, כך לטענת התובע.

להשלמת התמונה יצוין כי לתביעה זו קדמה תביעה נוספת שהגיש התובע כנגד הנתבעת ושכבר נדונה (תק 36790-08-17 במסגרתה נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,500 ₪ בגין 14 מקרים של הפרת תנאי רישיון). כמו כן, תלויה ועומדת תביעה נוספת שהגיש התובע כנגד הנתבעת אשר קבועה לדיון לחודש אוגוסט 2018 (תק 39677-02-18).

הנתבעת מודה במקרה 2 וטוענת כי מדובר בנסיעה שבוצעה באיחור של 10 דקות עקב עומס תנועה; לגבי מקרה 3 טוענת הנתבעת כי נסיעה אחת לא בוצעה מאחר והאוטובוס נתקע בקרית יערים; הנתבעת מודה כי במקרים 4 ו- 5 הנסיעות לא בוצעו – מקרה 4 בשל תקלה במערכת החשמל של האוטובוס ומקרה 5 מאחר והנהג חש ברע טרם היציאה למסלול. לטענת הנתבעת הדבר הודע לסדרן בזמן אמת אך בשל ההתרעה הקצרה לא ניתן היה למצוא מחליף; לגבי מקרה 8 טוענת הנתבעת כי לא היה אוטובוס שלא הגיע, אלא היה אוטובוס אחד שיצא באיחור של 6 דקות. הנתבעת מכחישה את אירועים 1, 6 ו- 7.

לטענת הנתבעת, על בית המשפט לשים לנגד עיניו, כי הקו שמפעילה הנתבעת עובר בציר מרכזי של הכניסה לעיר ירושלים, אשר הינו מוקד לחסימת כבישים ועיכובים המשפיעים גם על לוחות הזמנים של הקו הספציפי שעומד ביסוד התובענה. למעלה מכך, טוענת הנתבעת כי מדובר בקו שתדירותו הינה בפרקי זמן קצרים ביותר של 10-20 דקות במהלך היום ו- 8 דקות בבקרים. היינו, שגם אם נגרמים לעיתים עיכובים בהפעלת הקו, שהינם כורח המציאות ובבחינת כוח עליון, הרי שלא נגרם לתובע כל נזק.

בתי המשפט עמדו לא אחת על חיוניותה של התחבורה הציבורית לתושבי המדינה ולאזרחיה, אשר נועדה לאפשר לפרטים להגיע ממקום למקום במחיר סביר שלא יכביד עליהם יתר על המידה (ר' בעניין זה פסק דינו של כב' השופט עזריה אלקלאי בתק (ת"א) 47049-02-17 נאור בוסקילה נ' אגד תחבורה ציבורית בע"מ, (ניתן ביום 30.7.17, פורסם בנבו) (להלן: "בוסקילה"), פיסקה 14).

במקרה האחרון עמד בית המשפט על תקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") המסדירות את התנאים להפעלת תחבורה ציבורית.

כפי שצוין בפרשת בוסקילה, החלק השני של פרק ו' לתקנות התעבורה מסדיר את התנאים להפעלת תחבורה ציבורית וקובע, בין היתר, כי שירות נסיעה באוטובוס ציבורי שבו משלם נוסע בעד נסיעתו (הגדרת המונח "שירות" בתקנה 384) תיעשה לפי רישיון שנתנה הרשות המוסמכת לפי אותו חלק, ובהתאם לתנאיו (תקנה 385). חלק זה כולל מספר הוראות שמטרתן להבטיח ששירות הנסיעות יהיה יעיל (שם, פיסקה 17). עוד נאמר שם, בפיסקה 19 כי: