ת"ק 20964-05-16 אלקובי נ' נגאר

עניינה של התובענה הינו מכירתו של רכב אספנות מסוג וויליס שנת ייצור 1954 ע"י התובע לנתבע. אין חולק בין הצדדים כי תמורת העיסקה שנקבעה היתה העברה נגדית של רכב מסוג פולקסוואגן חיפושית ורכב מסוג שברולט מונטה קרלו וכן תוספת תשלום בסך 20,000 ₪. אין עוד חולק כי הרכבים הנגדיים אכן הועברו ע"י הנתבע לתובע וכן סך של 15,400 ₪ והויכוח שנותר הינו בגין הסך של 4,600 ₪ שאין חולק שלא הועבר וזאת בשל טענת הנתבע לאי תקינות רכב הוויליס.

לטענת התובע לא התחייב הוא למצבו המכני של הרכב הנמכר על ידו, והיתה לנתבע כל האפשרות לבדוק את הרכב בטרם רכש אותו וכי גם רכב החיפושית שנמסר לו לא היה תקין.

הנתבע לעומת זאת טוען כי סוכם על העברת רכב הויליס כשהוא תקין מכנית לנתבע ולכן אינו חייב בהשלמת סכום המכירה.

בבית המשפט הודה למעשה התובע כי "אם הרכב היה משופץ לחלוטין הייתי משאיר אותו אצלי", היינו כי התובע ידע שהרכב אינו תקין. בנוסף, הוסיף כי "דבר ידוע הוא כי כשרוכשים רכב כזה משפצים אותו". גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו הראשונית של התובע ולפיה לא ידע על מצבו המכני של הרכב בטרם רכישתו.

חובת תום הלב במשא ומתן על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מחייבת לכל צד לעיסקה לגלות לצד שכנגד את כל העובדות המהותיות שיכולות להשפיע על החלטתו האם להתקשר בעיסקה ובאיזה מחיר. אי גילוי אותן עובדות יכול להחשב חוסר תום לב במשא ומתן, שמהווה אף הטעייה על פי סעיף 15 לאותו חוק ועוולת מצג שווא רשלני על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (ראה למשל: ע"א 7991/07 שמעון רפאלי נ' שמואל רזין ו-30 אח' (פורסם בנבו). בענייננו ברור הוא כי מצבו המכני של הרכב הינו עובדה חשובה היכולה להשליך על החלטתו של הנתבע האם להתקשר בעסקה, ובאיזה מחיר.

התובע אפוא לא עמד בחובתו על פי דיני החוזים, ולפיכך בצדק מבקש הנתבע לבטל את העסקה. בנסיבות האמורות על כל צד להשיב את מה שקיבל במסגרת העיסקה. לפיכך, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ו, 30 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.