ת"ק 2087-11-15 בר ואח' נ' סידי ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי פח, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 8.5.2016.

לא היתה מחלוקת כי מירב האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של נהגת הנתבעים- הנתבעת 1, אלא שלטענת הנתבעת 2 לתובעת 2 שנהגה ברכב התובעים בעת קרות התאונה אחריות תורמת בגובה 20% וממילא קוזזו בהתאם סכומי הפיצוי ששולמו לה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הנהגות שנהגו ברכב בעת קרות התאונה ועיינתי בתמונות ובראיות שהוצגו לפני הגעתי למסקנה כי אין מקום לחלק את האחריות לקרות התאונה.

לנתבעת 1 תמרור עצור ועליה לתת את זכות הקדימה בדרך לרכב החוצה את הצומת. אני מקבלת את עדות התובעת 2 כי הנתבעת 1 לא צייתה כנדרש לתמרור וממילא לא הבחינה ברכב התובעת 1 נכנס לצומת. בהקשר זה יצוין כי הנתבעת 1 העידה כי רכב צד ג' שהגיע מצד ימין והתכוון לפנות שמאלה עצר ונתן לה זכות קדימה. הדעת נותנת כי הנתבעת 1 התמקדה באותו רכב צד ג' כשהיא מסתכלת ימינה תוך אי מתן תשומת לב מספקת לרכב התובעת שהגיע מצד שמאל.

זאת ועוד, עיון בתמונות של הרכבים לאחר התאונה מעלה כי רכב התובעות נפגע במרכז הרכב- היינו בדלת הקדמית והאחורית מצד ימין. פגיעות אלה מעידות על כך כי רכב התובעות חצה את הצומת וחלף כמעט כולו על פני רכב הנתבעים וממילא עד למקום התאונה היה על התובעת 2 לעבור נתיב נוסף מימינה (הוא הנתיב אליו התכוון לפנות רכב צד ג'). ככל שכך, הרי שהתובעת כבר חצתה את מרכז הצומת עת הגיעה הנתבעת 1 לצומת וממילא היה בכך די זמן לנתבעת 1 להבחין ברכב התובעות מגיע.

משכך, ועל רקע האמור לעיל, איני מוצאת, כאמור, לחלק את האחריות לקרות התאונה בין התובעת 2 לנתבעת 1.

באשר לנזק- טענה התובעת 2 כי שכרה רכב חלופי. לתובעת נתנה שהות להגשת קבלות בהתאם. קבלות כאמור לא הוגשו.

בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעות, יחד ולחוד, 1,800 ₪ בגין יתרת התשלום כפי שנקבעה בחות דעת השמאי לרבות שכר טרחתו.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעות, יחד ולחוד, סך של 700 ₪ הוצאות משפט.