חסון נ' לוי

תביעה כספית בסכום של 6,545 ₪ בצירוף הוצאות בגין נזקי תאונה שארעה בתאריך 16.12.14 בצומת רחוב צה"ל ומשה סנה בתל אביב, בין אופנוע עליו רכבה התובעת לבין רכב בו נהגה הנתבעת.

מניתוח האירוע כפי שמשתקף מעדויותיהם של התובעת, הנתבעת ועד ראייה שנכח במקום, מר אוהד גבאי (להלן: "מר גבאי") וכן מהראיות שבתיק בית המשפט, התובעת ביקשה לפנות שמאלה בצומת (ראו גרסתה בטופס "רישום פרטי תאונה", נספח 1 לכתב התביעה). מופע הרמזור היה אדום. על פי עדותו של מר גבאי - שעמד עם רכבו בנתיב הפניה שמאלה (שלישי בתור המכוניות הממתינות) - התובעת עמדה עם האופנוע בין הנתיב השמאלי לבין הנתיב האמצעי, המיועד לנסיעה ישר, "יותר לאמצעי" (עמ' 2 שו' 26). דברים אלו עולים בקנה אחד עם עדותה של הנתבעת, שעמדה אף היא ברמזור, אך מימינו של מר גבאי, בנתיב האמצעי במטרה לנסוע בכיוון "ישר", כי התובעת עמדה לפניה עם האופנוע (עמ' 3 שו' 9).

משהתחלף מופע הרמזור לירוק, הנתבעת החלה בנסיעה, אולם היא מכחישה כי פגעה בתובעת. לטענתה, התובעת "היתה אמורה להתחיל בנסיעה ולא התחילה. אני לא נגעתי בה, היא פשוט איבדה את השווי משקל ונפלה עם האופנוע" (עמ' 3 שו' 11-12). אלא, שעדותה זו של הנתבעת עומדת בניגוד לעדות התובעת כי הנתבעת פגעה בה מאחור עם רכבה, ובעיקר עומדת בניגוד לעדותו המפורשת של עד הראייה האובייקטיבי, מר גבאי, שאת עדותו אני מקבלת במלואה, לפיה ראה את רכב הנתבעת נוסע באיטיות ונותן מכה קלה לאופנוע שעמד "סטטי, לא זז" (עמ' 2 שו' 25), כך שהתובעת עפה מהאופנוע וזה נפל (עמ' 2 שו' 26-29). הנזק לאופנוע אינו נזק של מה-בכך שיכול להיות מוסבר כתוצאה של איבוד שיווי משקל ממצב של עמידה, ללא תזוזה. הנזק לאופנוע הצריך, בין היתר, החלפת כיסויי חזית וצד, דוד פליטה, כנף קדמית ומראות (ראו דוח שמאי), ומסתבר יותר שמדובר בהדיפת האופנוע ולא בנפילה ממצב סטטי.

על כן, האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת, באשר החלה בנסיעה כשהתובעת עדיין עומדת לפניה עם האופנוע, ופגעה בה. עם זאת, יש לייחס לתובעת אשם תורם אותו אני אומדת בשיעור של 20%, מאחר שלא עמדה באופן מובהק בנתיב הנסיעה המיועד לפנייה שמאלה, אלא הפריעה לתובעת בנתיב הנסיעה שכיוונו "ישר".

נזקה הישיר של התובעת נתמך בחוות דעת שמאי וחשבונית תיקון ואני מקבלת אותו במלואו – 5,944 ₪ (5,260₪ על פי חוות דעת וחשבונית תיקון בצירוף עלות חוות דעת בסכום של 684 ₪). סכום זה בניכוי אשם תורם של התובעת בשיעור של 20% מביאנו לסכום של 4,755 ₪. לסכום זה יש להוסיף עוגמת נפש בסך 400 ₪ והוצאות בגין הגשת התביעה (כולל אגרה ותשלום לעד בו חויבה התובעת) בסך 465 ₪.

על כן, הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 5,620 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום. לא ישולם הסכום במועד הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, א' אב תשע"ז, 24 יולי 2017, בהעדר הצדדים.