לביא נ' פינחסוב

תביעת התובע לחיוב הנתבעת בסך של 12,840 ₪ בגין תאונת דרכים מיום 31.7.17. סכום התביעה מורכב מנזק לרכב על-פי חוות דעת שמאית בסך 11,240 ₪, שכ"ט שמאי בסך 600 ₪ והוצאות ועגמת נפש בסך 1,000 ₪.

בבסיס התביעה עומדת הטענה כי ביום 31.7.17 החנה התובע את רכבו במקביל למדרכה ברחוב שפע חיים בירושלים. רכב הנתבעת, נסע באותה העת במקום והתנגש בגדר ההפרדה שהייתה סמוכה למקום חניית הרכב, גדר ההפרדה נפל ופגע ברכבו של התובע.

אין מחלוקת ממשית בין הצדדים ביחס למסכת העובדתית. התובע טוען כי הנהג שנהג ברכב הנתבעת נהג ברשלנות וללא ביטוח. מי שנהג ברכב הינו אחיינה של הנתבעת, מר דוד אליאסיאן (להלן: "הנהג"). לטענת הנהג, הסיבה בגינה סטה מן הנתיב היתה העובדה שילד קפץ לכביש. כן נטען על-ידי הנהג כי הסיבה שלא היה ביטוח לרכב נעוצה בעובדה כי התאונה קרתה בסמוך לאחר גירושיה של הנתבעת והעברת הרכב לנתבעת על-ידי גרושהּ.

להשלמת התמונה יצוין כי לכתב התביעה צורפה תשובת חברת הביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבעת ממנה עולה כי לא היה כיסוי ביטוחי מאחר ומי שנהג ברכב היה מתחת לגיל 24.

מכל מקום, המחלוקת בין הצדדים ביחס למידת האשם של הנהג והשאלה מדוע הרכב לא היה מבוטח אינה דרושה הכרעה במסגרת התובענה שבכותרת, משום שהנתבעת אינה כופרת באחריותה והמחלוקת בין הצדדים נעוצה בגובה הנזק.

התובע טוען כי יש לפסוק את מלוא הפיצוי שנקבע על-ידי השמאי מטעמו. יצוין כאן, כי השמאי מטעם התובע אמד את נזקי התאונה בסך של 7,839 ₪ כולל מע"מ. יחד עם זאת, השמאי מטעם התובע העמיד את שווי הרכב על 12,240 ₪ והכריז על הרכב כאבדן כללי, וזאת מאחר ושווי הנזק עמד על 64% משווי הרכב. מאחר ושרידי הרכב נמכרו על-ידי התובע, הפחית השמאי מטעם התובע משווי הרכב את שווי השרידים שהוערכו על-ידו ב- 8% מערך הרכב. בסך הכל הפחית השמאי מטעם התובע סך של 1,000 ₪ בגין מכירת שרידי הרכב על-ידי התובע.

לטענת הנתבעת, אחותה פנתה לחברת הביטוח שביטחה את רכב התובע בסמוך לאחר התאונה וזאת על-מנת להסדיר את נושא הפיצוי בגין נזק הרכב. חברת הביטוח הפנתה את הנתבעת לתובע. אחותה של הנתבעת פנתה לתובע, אך זה סירב להגיע לכל הסדר, וטען כי יש בידו חוות דעת שמאית ועמד על קבלת מלוא הסכום בגובה 12,000 ₪ במזומן.

עיקר טענת הנתבעת הינה לנזק ראייתי. הנתבעת טוענת כי הצורך בהשמדת הרכב, לכאורה, אינו עומד בקנה אחד עם התמונות המתעדות את מצב הרכב לאחר התאונה, המלמדות על נזקי פח. מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובע לא בא עמה בדברים ומיהר לגרוס את הרכב ובכך נמנעה מן הנתבעת האפשרות להביא שמאי מטעמה שיבדוק את גובה הנזק. כן טוענת הנתבעת, כי התובע לא הביא כל הוכחה לסכום שקיבל בעבור גריסת הרכב ולא ציין לפני בית המשפט האם קיבל החזר כספי בעבור הטסט. לפיכך, טוענת הנתבעת כי התובע פעל בחוסר תום לב וכי הוא מנסה להתעשר על חשבונה שלא כדין.