ת"ק 20413-03-13 שצ'בלי נ' מאיר, ת"ק 19259-08-13 קאלטר נ' מאיר רפאל

בפניי תביעה לתשלום פיצוי כספי שהגישו התובעות, אשר שכרו דירה מאת הנתבעת, לאחר שעזבו את המושכר קודם למועד סיום הסכם השכירות.

הנתבעת היא בעלת דירה מספר 33 ברחוב פעמונית 24 בת"א אשר השכירה לתובעות, בתקופות שונות את הדירה, בה התגוררו באותה עת שותפים נוספים.

התובעות מצהירות כי בעת חתימת ההסכם עם הנתבעת, ידעו שהן עומדות להיכנס לדירה עם שותפים, אותם לא הכירו מראש.

בסופו של יום ובהמשך למתואר, עזבה כל אחת מן התובעות את הדירה, הרבה קודם למועד סיום הסכם השכירות עליו חתמה, ובשל טענות קשות כנגד השותפים. בעניינה של התובעת 1 המדובר בטענות כנגד בתה של הנתבעת ובעניינה של התובעת 2, המדובר בטענות כנגד שני ילדיה של הנתבעת, ובאופן מיוחד כנגד בנה, לו מייחסת תובעת זו, מעשים פליליים חמורים.

לא למותר לציין כי התובעות לא הציגו ראיות, מעבר לעדותן אשר ילמדו על ההתנכלות הנטענת, שלא לומר מעשים פליליים, מצד ילדיה של התובעת.

מאידך, עיון בהסכם השכירות עליו חתמו התובעות, כל אחת בזמנה, מלמד כי הצהירו, בסעיף 6 שבו, כי ראו את המושכר ומצאו אותו מתאים למטרתן וכי הן מוותרות על כל טענה או מום או ברירה מכל מין שהוא. לא רק זאת אלא שעיון בסעיף 15 להסכם מלמד כי ניתנה בו הרשות למשכיר למכור או להעביר את המושכר בכל עת כרצונו בלא צורך לקבל את הסכמתן של השוכרות.

אין בהסכם סעיף המאפשר לשוכרות לעזוב את הדירה קודם למועד סיום השכירות. ההסכם כן כולל הוראות פיצוי למשכיר היה והשוכרות לא תעזובנה את הדירה במועד סיום ההסכם.

בשקלול האמור, לאחר שהתובעות נטלו על עצמן את הסיכון כי לא יסתדרו עם השותפים הקיימים בדירה וחרף האמור התחייבו לתקופת שכירות קצובה וידועה מראש, ללא תחנת יציאה, הרי שאין להן להלין אלא על עצמן. מאליו מובן כי התובעות יכולות היו לעזוב את הדירה כאשר חפצו בכך, אך אין באמור כדי לשחררן מן ההסכם עליו חתמו. מבחינה זו, ניתן לומר כי הנתבעת נהגה עימן בהגינות שעה שהסכימה לשחררן מהחוזה ובלבד שיביאו תחתן שוכר חלופי.

תוצאת האמור דין התביעות להידחות.

במאמר מוסגר יש להוסיף כי שמורות לתובעות טענותיהן במסגרת הליך של התנגדות לביצוע שטר.