ת"ק 20051-11-16 בוקובזה נ' גלובל נטוורקס אי.סי.איי בע"מ

לפני תביעה על סך 18,000 ₪ בה טוען התובע כי קיבל מהנתבעת חמש-עשרה הודעות המכילות דברי פרסומת ובגינן הוא עותר לפצותו בסכום הפיצוי המירבי הקבוע בחוק התקשורת – עד 1,000 ₪ לכל דבר פרסומת, בצירוף 3,000 ₪ בגין פגיעה ועגמת נפש.

מכתב התביעה עולה כי התובע, עורך דין במקצועו ובהכשרתו, טוען כי קיבל מהנתבעת המפעילה אתר היכרויות (ולטענתו "עוסקת בתחום אתרי הפורנוגרפיה והיכרויות לצרכי מין" – ס' 14 לכתב התביעה), בין השנים 2011 ו-2015, שלוש-עשרה הודעות במייל וזאת בניגוד להסכמתו ולהרשאתו. לאחר הגשת כתב התביעה ביקש התובע לצרף להליך שתי הודעות נוספות שנשלחו אליו.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי התובע נרשם לאתרה ואישר את תקנונו וכי בהתאם לכך נשלחו אליו הודעות המתריעות בפניו על הודעות הממתינות עבורו בחשבונו באתר. לגרסתה, אין מדובר בדבר פרסומת, כאמור.

בתום הדיון עתרה הנתבעת להתיר לה לצרף לתיק בית המשפט מסמך המלמד על הרשמתו של התובע לאתר. התובע הגיב לבקשה וטען כי אין להתיר לנתבעת להגיש ראיותיה לאחר הדיון. לגופו של עניין טען כי אין במסמך כדי ללמד על כך שנרשם לאתר הנתבעת וכי הפרטים המצוינים בו אינם נכונים.

יוזכר כי בפתח הדיון הובהר לנציג הנתבעת כי בהיותו של התובע עורך דין בהכשרתו זכאית אף הנתבעת להיות מיוצגת בדיון, ונציג הנתבעת ויתר על זכות זו והסכים לקיים את הדיון במועד שנקבע.

עוד יוזכר כי הצדדים הסכימו לקיים את הדיון במסגרת הליך זה על אף שאין מחלוקת שהתובע הגיש יותר מחמש תביעות בשנת 2016 לבית המשפט לתביעות קטנות – ומבלי להדרש לשאלה האם רשאי היה לעשות כן אם לאו, הרי שמכח הסכמת הצדדים נקבע שהתביעה לא תימחק וכי לא תועבר לבית משפט השלום.

באשר להגשת המסמך לאחר הדיון – בית המשפט לתביעות קטנות רשאי לסטות מדיני הראיות (ומסדרי הדין) והוא רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר. לבית המשפט הסמכויות שיש לבית משפט השלום בענייני סדר דין ונוהג והוא אף רשאי שלא להשתמש בהן "אם נראה לו הדבר מועיל יותר להכרעה צודקת ומהירה" (ור' ת' 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976.

מצאתי, לפיכך, להתיר את הגשת המסמך לאחר ששוכנעתי שיש בו כדי לסייע בידי בית המשפט להגיע להכרעה צודקת במחלוקת שלפני.

ס' 30א' לחוק התקשורת (בזק ושירותים) (להלן: "החוק") קובע, בעיקרו של דבר, שמפרסם רשאי לשגר דבר פרסומת רק אם התקבלה הסכמה מפורשת של הנמען (בתנאים שנקבעו) או כאשר הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות וכי נמסר כי הפרטים ישמשו את המפרסם לצורך משלוח דבר פרסומת (ובתנאים הנוספים שנקבעו בחוק).

המסמך שצורף לכתב ההגנה לאחר הדיון כולל את פרטיו התובע, לכאורה, אולם לא מצאתי כי מצוינת בו הוראה המתייחסת לשימוש בפרטים למשלוח דבר פרסומת. משכך, אין די באמור כדי לפטור את הנתבעת מחובה על פי החוק ולהציג אישור שמסר התובע לקבלת דברי פרסומת.

משכך, נדרשת אף הכרעה בשאלה האם ההודעות שקיבל התובע הן "דבר פרסומת", כמשמעותו בחוק.

על פי פסיקת בית המשפט העליון, הגדרת "דבר פרסומת" חלה גם על הודעות פרסומיות המציעות הטבות שונות במטרה למשוך את מי ששוגרו אליהם להתקשר עם מי שאת עסקיו הן נועדו לקדם – ר' רע"א MEGA ADVANCED MATHEMATICAL SYSTEM LTD ואח' נ' עו"ד עמית זילברג ואח' (14.6.16). יש לזכור, כי במסגרת ההגדרה של "דבר פרסומת" כלל החוק גם מסר שמטרתו "לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת", וכפי שכבר נפסק, "במרכיב אחרון זה נמנע המחוקק במתכוון מהצרת גבולותיה של ההגדרה. אדרבה, הוא הרחיבה כך שתקיף סוגים שונים של ביטויים, שהמשותף להם הוא כי בעקבותיהם ידורבן הנמען, בכל דרך שהיא, לשלם" (ור', למשל, ת"ק ( ראשל"צ) 21053/10/14 מזל גבירצמן נגד אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (21.3.15).