ת"ק 19989-11-13 חיות ואח' נ' חברת עמידר,רשות פיתוח,מרחב ת"א-יפו

התובעת 1 ואחיה הם בעלי הזכויות בנכס ברחוב הנגרים 6, בתל-אביב (להלן – "נכס א'"). עדות התובעת 1 בדבר הבעלות בזכויות מהימנה עלי.

הנכס צמוד למבנה שמצוי תחת אחריות הנתבעת (להלן – "נכס ב'"). נכס ב' מצוי במצב מוזנח, הוא אינו בשימוש ותקרתו אינה שלמה (התובעות הציגו תמונות ברורות המעידות על כך).

התובעות פעלו לשיפוץ נכס א'. התובעת 2 עברה להתגורר במקום. רטיבות על גבי קיר המשותף לנכס ב' הובילה להתנפחות של הקיר בנכס א' והופעת כתמי עובש.

לטענת התובעות, מצב הקיר, העובש והריח בחדר אינם מאפשרים לעשות שימוש של מגורים בחדר. במקום להשכיר את החדר לצורכי קליניקה, נעשה בחדר שימוש לאחסנה בלבד.

עוד ובנוסף נטען שבמקום קיימת בעיית מכרסמים, הנובעת ממצבו של נכס ב'.

התובעות טוענות שהן זכאיות לפיצוי מהנתבעת בגין הנזקים לנכס א' ובגין הפסד דמי שכירות צפויים.

בכתב ההגנה נטען, בין היתר, כדלקמן: "ייתכן ויש קשר בין הנכס המנוהל על ידי הנתבעת לבין הנזקים בחדר בדירה של התובעות" (סעיף 3 לכתב ההגנה). נטען שלנוכח מיקומו של החדר בו מצויה הרטיבות בנכס א', קיים ספק אם אכן ניתן להשכירו וכי יש להביא בחשבון את חובת התובעות להקטין את הנזק (על ידי ביצוע תיקון על ידן, בעלות לא גבוהה, באופן יחסי). אשר לבעיית המכרסמים – נטען שהדבר אינו מצוי באחריות הנתבעת.

לאחר בחינת טענות הצדדים, נחה דעתי לפיה דין התביעה להתקבל, בחלקה.

עלה בידי התובעות להניח תשתית עובדתית לפיה מקור הנזק בנכס א' נעוץ במצבו המוזנח של נכס ב'. התובעת 1 היא ארכיטקטית. עדותה מהימנה עלי. עדות נגדית, מצד מהנדסת של הנתבעת אשר ביקרה במקום, לא הובאה לעדות, עובדה הנזקפת לחובת הנתבעת [בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)]. התובעת 1 העידה שבקיר בו מצויים נזקי רטיבות לא קיימת צנרת של מים וכי הרטיבות מצויה לאחר החורף, לאחר ירידה של גשמים. אין מחלוקת שבנכס ב' אין חיבור למערכת המים, כאשר המסקנה הינה שהרטיבות אינה נעוצה בבעיה בצנרת המים.

בהתאם לתרשים שנערך (ת/1), להסברי התובעות ולתמונות הברורות שהוצגו (תמונות המעידות על רטיבות של מים בנכס ב' ועל כיוון הנזילה – על הקיר, מהאזור הסמוך לתקרה, לכיוון מטה), עולה שמי גשמים חודרים לנכס ב' דרך הגג הפתוח, מרטיבים את הקיר וגורמים לכתמי רטיבות ועובש בצדו האחר של הקיר, בנכס א'. אני מקבל אפוא את הסברי התובעות בכל הקשור למקור הנזק לנכס א'.

לא הונחה בפני תשתית עובדתית המעידה על כך שמצבו של נכס ב' הוא שגורם לבעיית המכרסמים במקום. לא הוכח שעצם היותו של הנכס בלתי מאויש ובמצב מוזנח מהווה מקור של הבעיה, במיוחד כאשר האזור משמש בעיקר לתעשייה ולא למגורים.

לא הונחה בפני תשתית עובדתית לפיה אכן הייתה כוונה להשכיר את החדר בו קיימת רטיבות לשוכר והדבר נמנע מחמת הרטיבות. אם אכן הייתה כוונה לעשות כן, לא היה מנוס מביצוע תיקון בנכס א', גם כאשר מקור הרטיבות (עניין שאינו מצוי בשליטת התובעות) לא תוקן (כאשר המשמעות הינה שמעת לעת יהיה צורך בביצוע תיקונים נוספים). בעיית העובש, כפי שהדבר נחזה מהתמונות, אינה בעיה חריפה. לא מדובר בעובש שמתפשט מהקיר אל המיטלטלין בחדר.

יוצא, אפוא, שיש מקום להעניק לתובעות פיצוי המשקף עלות של תיקון הרטיבות (העלויות הנטענות על ידי התובעות עולות בקנה אחד עם העלות הנטענת על ידי הנתבעת, כאמור במוצג נ/1) וכן – חלף הפיצוי הנתבע עבור היעדר יכולת להשכיר חדר בדירה – פיצוי המשקף אי נעימות ממצב הנכס ונזק המשקף אובדן שימוש סביר בנכס, במהלך תקופה סבירה, עד לביצוע תיקונים ולצורך עריכת פניות אל הנתבעת. אני מעריך את הפיצוי הכולל בשיעור של 8,000 ₪.

סוגיית הגשת התביעה על ידי התובעת 1, ללא שאחיה – בעל הזכויות הנוסף – משמש אף הוא תובע, באה על פתרונה בעצם הצהרת התובעת 1 בפרוטוקול (עמ' 5, ש' 18 – 22) וקבלת ההצהרה על ידי נציג הנתבעת (עמ' 5, ש' 30).

הובהר לצדדים שאין סמכות ליתן בהליך המתברר בבית המשפט לתביעות קטנות סעד המחייב את הנתבעת לתקן את גג נכס ב'. המשמעות הינה, שכל עוד מקור הרטיבות אינו מתוקן על ידי הנתבעת, משקף הפיצוי שנפסק משום פיצוי המתייחס לתקופה הרלבנטית לתביעה (ולמעשה, עד למועד פסק-הדין), על כל הכרוך והמשתמע מכך.

התובעות זכאיות לפיצוי בשיעור אגרת ביהמ"ש, ע"ס 80 ₪ - בהתאם לשיעור היחסי של הסכום שנפסק.

אשר להוצאות ההליך: התובעות, שתביעתן התקבלה (גם אם באופן חלקי), זכאיות לכך שייפסקו לזכותן הוצאות משפט. בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של העניין, מצאתי מקום לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות בשיעורים ריאליים. מצאתי מקום לעשות כן כבר מעצם העובדה שלדיון נשלח נציג שהוא עורך-דין, מבלי שניתן לנתבעת היתר ייצוג, ולמעשה – לאחר שבקשה למתן היתר ייצוג נדחתה.

אם סבורה הנתבעת שהנציג שהתייצב לדיון הוא הגורם היחיד אשר מתאים לטעון בשם הנתבעת בדיון (לנוכח תפקידו, מעצם היותו עובד הנתבעת ומעצם טיפולו בסוגיה), היה על הנציג להבהיר שהוא עורך דין (עובדה זו התבררה לקראת תום הדיון, במענה לשאלה שנשאל הנציג על ידי ביהמ"ש וללא שנרמז על ידו שהוא עורך דין), גם אם הוא אינו עוסק בעריכת דין [רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.3.2009)]. אני מוצא דופי של ממש בהימנעות מהצגת תשתית עובדתית מלאה בפני בית המשפט. התנהלות כאמור מצד הנתבעת מצדיקה פסיקת הוצאות בשיעורים ריאליים.