ת"ק 19840-11-15 מגידו נ' דייג ואח'

עניינה של התביעה שבפני בתאונת דרכים, שהתרחשה ביום 01.06.15.

הנתבעות לא חלקו בכתב ההגנה, על כי מירב האחריות להתרחשות התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת 1. יחד עם זאת, טענו הנתבעות, כי יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור 30%.

גם ביחס לנזק, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים.

התובע, הציג חוות דעת שמאי לפיה שיעור הנזקים הכולל לרכב הינו 22,752 ₪. מן הסכום האמור, ניכה השמאי נזקים בשיעור 4,720 ₪, אשר עפ"י חוות דעתו אינם קשורים בקשר ישיר עם התאונה.

עוד קבע השמאי, כי "אומדן נזק זה מהווה 55.39% מערך הרכב...הגענו למסקנה כי מבחינה כלכלית לא כדאי לשקם את הרכב לבעלי הרכב. הרכב הועבר במצבו הניזוק למגרש בני כהן ויעודו לשיקום". (עמ' 9 לחוות הדעת).

התובע מכר את הרכב במצבו הניזוק, בעבור תמורה בסך 15,000 ₪. מאת הנתבעת 2 קיבל התובע פיצוי בסך 15,638 ₪. לטענת התובע, היות וערך הרכב, ערב התאונה, כפי שנקבע ע"י השמאי עומד ע"ס 40,206 ₪, על הנתבעות לפצות אותו ביתרת הסכום שבין ערך הרכב לבין מה ששולם לו בפועל בעבור הרכב ובגין הנזקים שנגרמו לו, וכן ביתרת שכ"ט השמאי, בסך כולל של 11,141.5 ₪. כן, עותר התובע לדחות את טענת הרשלנות התורמת מצידו, בטענה שלא יכול היה למנוע את התאונה. בנוסף, עותר התובע לפיצוי כללי בגין ביטול זמן ועוגמת נפש בסך 3000 ₪.

מנגד, טענו הנתבעות, כי הואיל והשמאי מטעם התובע לא הגדיר את מצבו של הרכב כ"אובדן להלכה", הרי שאין לחייבן בפיצוי מעבר לסך נזקיו הישירים של התובע, עפ"י הערכת השמאי, וכי קביעה כזו יהא בה בכדי לשפר את מצבו של התובע, חלף השבתו לקדמותו.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובע והנתבעת 1 אודות נסיבות התרחשות התאונה. כמו כן, העיד שמאי התובע בדבר קביעותיו בחוות הדעת.

וכך העיד התובע:

"הייתי בצומת ירקון בדרך לעבודה. יש שני נתיבים שפונים שמאלה ועוד כמה נתיבים שממשיכים ישר. אני פניתי למורשה. היו רכבים מימיני. הרמזור התחלף לירוק. אני הייתי בנתיב השמאלי ביותר. היו רכבים מימיני. יש רכב אחד מלפניי. האור התחלף לירוק, הרכב שמולי פנה שמאלה ואני נסעתי אחריו ממש במהירות איטית ואז הבחנתי ברכב, אך לא הייתה דרך למנוע את התאונה. היא באה מכיוון פתח תקווה. אני מדגים שאני פניתי שמאלה והיא נכנסה בי בצד השמאלי של הרכב. הבחנתי שהרכב שלה התקרב, ממש מתחילת הפנייה שמאלה ושם אני מבחין בה ולוחץ ברקס. ..