ת"ק 19806-03-15

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.11.14 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעים רכבם חנה לצד המדרכה במקום מותר. הנתבעת 2 וידאה כי נתיב התנועה פנוי, המתינה עם דלת פתוחה להזדמנות בה תוכל לצאת מרכבה. רכב הנתבעים נצמד לרכב התובעים בחוסר זהירות ותוך התעלמות מהדלת הפתוחה של רכב התובעים פגע בו וגרם לו לנזקים.

3. הנתבעים טענו כי בעת שנסעה הנתבעת 1, פתחה לפתע התובעת 2, ללא נקיטת אמצעי זהירות, את דלת הנהג ברכב התובעים מבלי לאפשר לנתבעת 1 למנוע מגע בין כלי הרכב וכתוצאה נגרמה התאונה.

4. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה רכבה חנה בצורה חוקית במקביל למדרכה והיא פתחה מעט את הדלת ושוחחה במשך דקה-שתיים עם אם אחרת שרכבה חנה בצד השני של הכביש כשחציו על גבי הכביש וחציו על המדרכה. התובעת טענה כי הבחינה ברכב הנתבעת מתקדם לעברה וכי התובעת על אף שהכביש אפשר זאת נצמדה לרכבה ועל כן פגע רכבה בדלת רכב התובעת שהיתה פתוחה באותה עת. התובעת טענה כי האם הנוספת שהיתה עדה לתאונה סירבה למסור עדות ולקחת צד בפרשה.

5. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה לאיטה בכביש הצר כאשר מדובר היה בשעת עומס בה כל ההורים מגיעים עם רכבם על מנת לאסף את הילדים ורכבים חונים בשני צידי הכביש. הנתבעת טענה רק בשעה שעברה ליד רכב התובעת פתחה זו את דלת רכבה, ומאחר ומדובר היה במספר שניות לא היה באפשרותה להסיט את רכבה ולמנוע את התאונה על אף שנסעה במהירות איטית.

6. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שאין להטיל אחריות לתאונה על הנתבעת.

בראש ובראשונה, הנטל מוטל על התובעים ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, בהעדר התייצבות של העדה הניטרלית, אין בידי לקבוע כי התובעת הטתה את כף המאזניים לטובתה ומשלא עמדה בנטל, דין התביעה להידחות.

שנית, תקנות התעבורה מטילות חובת זהירות על הפותח את הדלת ולפיכך בין אם נקבל את גרסת התובעת ובין אם נקבל את גרסת הנתבעת לאופן קרות התאונה, הרי שחובת הזהירות היתה מוטלת על התובעת ובכך שפתחה את הדלת במפתיע (כגרסת הנתבעת) או לחילופין הותירה את הדלת פתוחה מעט למשך דקה (כגרסת התובעת), הרי שיצרה סיכון לעוברים בכביש בפרט כאשר עפ"י התרשמותי מהתמונות שהוצגו בפני מדובר אכן בכביש צר וכאשר גם על גרסת התובעת עצמה מדובר בשעה עמוסה ורכב אחר חנה בזמן התאונה בצידו האחר של הכביש ובכך הקטין את רוחב הכביש משמעותית.

7. בנסיבות אלה, משלא מצאתי מקום להעדיף גרסה אחת על פני רעותה ומשלא עמדו התובעים בנטל ההוכחה המוטל עליהם, אני קובעת שיש לדחות את התביעה.